בעקבות המודעות הסביבתית הגוברת והולכת במזרח התיכון ובצפון אפריקה נוסדו בכל מדינות האזור מאות ארגונים סביבתיים בלתי ממשלתיים – ארגונים מקומיים, ארציים ובין־ערביים. למשל, ב"רשת הערבית לסביבה ופיתוח" חברים 250 ארגונים סביבתיים בלתי ממשלתיים מכל רחבי העולם הערבי. כמה מהארגונים האלה עוסקים בתחום מסוים, ואחרים עוסקים בכל התחומים הסביבתיים. הארגונים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים הראשונים בעולם הערבי, כמו "החברה המלכותית הירדנית לשימור הטבע", שנוסדה בשנת 1966, הוקמו בשנות השישים והשבעים של המאה ה־20, אולם רוב רובם נוסדו החל בראשית שנות התשעים.
מתחילים להשפיע על המדיניות
עד העשור האחרון לא הייתה לארגונים הסביבתיים האלה השפעה בזירה הפוליטית במדינות ערב, והם לא היו מעורבים בתכנון המדיניות הסביבתית הממשלתית במדינות האזור וביישומה. יתר על כן, פעילותם של הארגונים נתקלה בבעיות שהשפיעו על אופיים ועל פעילותם, כמו חוסר משאבים פיננסיים וחומריים; יכולות ניהוליות וטכניות לקויות; היעדר תרבות של פתיחות לביקורת וחשיפת מידע; היעדר מנגנונים לשיתוף הציבור בתכנון סביבתי, בקבלת החלטות ובאכיפת החוק; אי־ידיעת קרוא וכתוב ועוני – כל אלו הקשו על הארגונים להגביר את המודעות הסביבתית של הציבור. נוסף על כך, כמה מהמגבלות על הארגונים האלה עוגנו בחקיקה. למשל, במצרים נחקק ב־2002 חוק שכונה "חוק הארגונים הבלתי ממשלתיים", שאפשר למשטר להגביל את נגישות הארגונים למימון חיצוני ולמנוע מהם את ההצטרפות לאיגודים בין־לאומיים.
אולם מצב זה השתנה לבלי הכר בעשור האחרון, במיוחד בעקבות אירועי האביב הערבי שהחלו בדצמבר 2010. בירדן, לדוגמה, הצליחו הארגונים הסביבתיים לבלום את יישומה של מדיניות ממשלתית ההרסנית לסביבה, ובעקבות הצלחותיהם אף השכילו להתאחד כדי שיוכלו להפעיל יותר מנופי לחץ על מקבלי ההחלטות. בשנת 2012 בלמו ארגונים סביבתיים בלתי ממשלתיים בירדן את יישום החלטת הממשלה למזג את המשרד לאיכות הסביבה עם המשרד לעניינים מוניציפליים, ובמרץ 2014 הצליחה אותה קבוצה של ארגונים לעצור את התוכניות להקים חוות דגים בעקבה בשל השפעתם המזיקה על הסביבה הימית ועל שוניות האלמוגים.
בעקבות ההבנה כי מה שניצב מאחורי הצלחותיהם הוא יכולתם להתאחד למען המטרה החליטו שמונה ארגונים סביבתיים בירדן במאי 2014 לנקוט צעד לעבר השפעה גדולה עוד יותר על מקבלי ההחלטות, וייסדו את "הפדרציה הירדנית של הארגונים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים". מטרות הפדרציה הן להעלות את המודעות הסביבתית בקרב הציבור במדינה, להגדיל את ההשפעה על ניסוח מדיניות סביבתית לאומית ועל החקיקה בתחום ולתמוך בארגונים החברים בה. במאי 2017 ארגנה הפדרציה עם קרן פרידריך אברט הגרמנית, בפעם הראשונה בהיסטוריה של התנועה הסביבתית בירדן, כנס לאומי שהשתתפו בו 124 ארגונים סביבתיים בלתי ממשלתיים רשומים, שקראו לממשלת ירדן להיוועץ בהם במהלך תהליך קבלת ההחלטות.
בלבנון, שעליה פסחו אירועי האביב הערבי, התאחדו הארגונים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים והשפיעו על תכנון ויישום המדיניות הסביבתית במדינה כבר בשנות התשעים. בשנת 1992 נוסד "הפורום הסביבתי הלבנוני", המאגד היום 46 ארגונים סביבתיים. על פי אתר הפורום, מטרותיו הן שמירה על איכות הסביבה באמצעות תיאום פעילות הארגונים והגופים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים, שמירה על קשר עם משרדי ממשלה וארגונים לבנוניים ובין־לאומיים כדי להגביר את הפעילות ולעודד הקמת ארגונים סביבתיים חדשים. הפורום מעיד על עצמו שכבר בשנת 1994 הציע אסטרטגיה לאומית לאיכות הסביבה בלבנון, ואף תמך בהקמת המשרד לאיכות הסביבה בשנת 1992, ושהוא עדיין עוקב אחר חיזוק יכולותיו של המשרד ומעורב באישור חוקים סביבתיים הנוגעים בעיקר למחצבות. כמו כן, הפורום מציין כמה מיוזמותיו, וביניהן הכרזה על כמה יערות, בעיקר בצפון לבנון, שמורות טבע; עדכון חוק הציד ואכיפתו והגנה על אתרי טבע ברחבי לבנון באמצעות הכללתם בכמה צווים. נוסף על כך, הפורום דרש ליישם צו משנת 1974 המונע השלכת פסולת בנייה במקומות ציבוריים ובתחומי רכוש שבבעלות הממשלה ותובע להקים מטמנות ייעודיות, לכלול בכל פרויקט ציבורי או פרטי נטיעת עצים בצידי הדרכים ובגנים הציבוריים ולהקים משרד לתובע ציבורי שיטפל בפשעים סביבתיים.
אולם ירדן ולבנון הן המדינות יוצאות הדופן במזרח התיכון מבחינת מעורבותם של הארגונים הסביבתיים בתכנון מדיניות סביבתית – הם יוזמים ומובילים מהלכים ומצליחים להשפיע על מקבלי ההחלטות, ואף לבלום מדיניות מוטעית בעיניהם. לעומת זאת, ביתר המדינות הארגונים הסביבתיים מוגבלים יותר – הממשלה קובעת את המדיניות, והם נקראים לסייע ביישומה. לפיכך, אחת ממטרות כל המשרדים לאיכות הסביבה במדינות ערב היא לשתף פעולה עם ארגונים סביבתיים בלתי ממשלתיים מקומיים, אזוריים ובין־לאומיים, לשם יישום המדיניות הסביבתית שהם קובעים.
איסור על שקיות ניילון בדהב
במצרים, למשל, השיק המשרד לאיכות הסביבה ביוני 2017 יוזמה להפחתת השימוש בשקיות ניילון, בשיתוף האו"ם והמרכז לסביבה ופיתוח עבור מדינות ערב ואירופה. באפריל 2019 פרסם מושל מחוז הים האדום צו האוסר על השימוש בשקיות ניילון חד־פעמיות בעסקים ובטיולים החל מחודש יוני. מאחורי פרסום הצו עמדה אגודת הורגאדה להגנת הסביבה (The Hurghada Environmental Protection and Conservation Association), שהציגה בפני המושל מזכר בדבר הסכנות שבשקיות ניילון וכלי פלסטיק חד־פעמיים לסביבה הימית והאנושית. לאחר פרסום הצו ארגנה האגודה אירועים להעלאת המודעות, וכן חילקה שקיות בד בשוק כחלופה לשקיות הניילון. ביולי 2019 הכריז ראש העיר דהב שבסיני על איסור השימוש בשקיות ניילון ברחבי העיר. ב־4 ביולי 2019, ייסדה קבוצה של 20 ארגונים סביבתיים ועסקים מצריים את הקואליציה "מצרים אוסרת על מוצרי פלסטיק" (The Coalition Egypt Ban Plastic), כדי לתמוך ביישום האיסור וכדי לספק חלופות, ומאז הקמתה השיקה הקואליציה יוזמות משלה, ובהן קמפיינים של ניקיון ושל העלאת המודעות לנושא.
אם כן, בכל מדינות ערב אפשר להבחין בהרחבת המודעות הסביבתית, גם ברמה הממשלתית וגם ברמה הציבורית. מגמה זו משתקפת בארגונים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים המקומיים הרבים הפועלים בכל מדינות ערב, וגם בארגונים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים האזוריים, כמו "הפורום הערבי לסביבה ופיתוח". כמו כן, ניכר שהמשטרים והממשלות במדינות ערב מוצאים לנכון להקשיב יותר לאזרחים, ולעיתים, אם אין זה פוגע בהם, אף להיענות לדרישותיהם או למצוא מענה למצוקותיהם. שתי המגמות האלה יחד מביאות לשיתוף פעולה בין הממשלות לבין הארגונים הסביבתיים ביישום המדיניות הסביבתית שקובעים הממשלות והמשטרים, ובמקרים מסוימים הארגונים הסביבתיים אף מצליחים להשפיע על תכנון המדיניות.
