בכל פעם שאנו שומעים את המונח "ריבוי מערכות יחסים" אנו חושבים מיד על גבר שנשוי לכמה נשים. אולם למען האמת, כותבת הסופרת המצרית מאי סבאג באתר האלטרנטיבי רציף 22 (השואף להציג את מגוון הדעות השורר ב־22 החברות הערביות במזרח התיכון), תופעה זו קיימת גם בקרב נשים שמנהלות קשרים עם שני שותפים או יותר במשך פרקי זמן משתנים. אין זה אומר בהכרח שהם שותפים גם מבחינה מינית; מערכות היחסים האלה מושתתות לפעמים על הסכמים שנחתמים מראש, הן יכולות להיות רומנטיות או בעלות פן אחר, ולא תמיד הן אורכות זמן רב.
כדי לנסות להבין את התופעה שוחחה סבאג עם נשים אחדות. אחת מהן היא האג'ר פואס בת ה־33 ממצרים, בוגרת לימודי הנדסה חקלאית ומובטלת כיום. כשהייתה בת 25, לאחר תקופת רווקות ארוכה, הכירה האג'ר עמית בעבודה והחל ביניהם קשר. שותפה השתדל להשביע את רצונה, אך היא חשה בחסך רגשי. כעבור זמן מה הכירה האג'ר בחור באחת הרשתות החברתיות והחל ביניהם קשר שהוביל למערכת רגשית. בסופו של דבר גילו הגברים כי היא מקיימת שתי מערכות יחסים מקבילות ועזבו אותה.
האג'ר מציינת: "אני עצמי הרגשתי שיש משהו שגוי בעובדה שבעוד שאני מאושרת, אני למעשה חוטאת בחטא הבגידה. זמן רב ניסיתי להילחם ברגשות הללו, עד שהכרתי בחור צעיר נשוי. הוא אמר שאשתו יודעת ומסכימה, בתנאי שהוא לא יישא אישה אחרת במקומה. אי־אפשר לומר שאני בוגדת, שהרי אני כנה עם כל שותף שלי ומספרת לו על נטייתי".
גם כארמא אל־כאשף בת ה־27, עיראקית שחיה בכוויית ואחות במקצועה, סיפרה לעיתון על אהבתה לארוסה ולגבר נוסף. היא סירבה לומר אם יש לה קשר מיני איתם. כל אחד מהם יודע על מערכת היחסים האחרת. לדברי כארמא, הם מכבדים זה את זה וכל אחד מהם ממלא חלק רגשי אחר בחייה. הכותבת שאלה את כארמא אם היא חוששת מעתידן של מערכות היחסים, וכארמא השיבה: "איני חוששת מדבר. מקסימום הקשר ייפסק, כמו שזה יכול לקרות במערכת יחסים עם אדם אחד. דעתם של אנשים עליי אינה מעניינת אותי, כי רק ארוסי יודע על מערכת היחסים עם הגבר השני".
"הסיסמה שלי: גבר אחד אינו מספיק", כך אמרה לסבאג ראניא אל־חלבי, בת 29 מלבנון, העובדת באחד מבתי המלון הגדולים בביירות. ראניא סיפרה שהיא נמצאת בקשר עם מישהו, אך בגלל מזגו החם והקנאי הוא אינו יכול לספק את כל צרכיה והדבר מוביל למריבות. לכן היא זקוקה לשותף שיאזין לה ויבין אותה. לדבריה, היא אוהבת לאהוב, ולא משנה כמה מערכות יחסים היא מנהלת.
סבאג פנתה לפסיכיאטר מומחה למחלות עצבים ונפש, ד"ר מוחמד שפיק, כדי לנסות להבין אם יש לתופעה זו הסבר מדעי. שפיק דוחה את הטענה שנטייתן של נשים לריבוי מערכות יחסים היא סטייה. שני המקורות שעליהם מתבססים פסיכיאטרים – מדריך האבחון DSM5 וכרך הסטטיסטיקה של מחלות נפש והפרעות נפשיות, ICD10 – אינם מחשיבים ריבוי של מערכות יחסים כסטייה או כהפרעה נפשית, ולכן פסיכיאטרים אינם מטפלים בתופעה זו אלא במקרים יוצאי דופן. למעשה, מבחינה ביולוגית, 3% בלבד מן היונקים, שמהם התפתח האדם, הם מונוגמיים; כל השאר פוליגמיים.
שפיק מסביר שהנטייה לריבוי קשרים הייתה קיימת לאורך ההיסטוריה האנושית, ואילו רעיון המונוגמיה הופיע בעשרת אלפים השנה האחרונות בלבד. מחקרים העוסקים בנושא הראו כי הנטייה לקשרים מרובים רווחת יותר אצל גברים אך היא קיימת במידה פחותה גם בקרב נשים. לפי אותם מחקרים, נטייה זו קשורה לשני הורמונים: וָזופְּרֵסין וטסטוסטרון. גם הפרעות בדופמין, הקשור לתחושת האושר, משפיעות על הנטייה לריבוי קשרים.
שפיק מדגיש שהנטייה אינה רק הורמונלית או גנטית. חשיפה למשברים וטראומות נפשיות בילדות וחשיפה לחומרים פורנוגרפיים ומיניים לפני הגיל המתאים משפיעות גם הן, ועשויות להגביר את הנטייה לקיום מערכות יחסים מרובות.
אנתרופולוגים מסכימים שלהעדפת מערכת יחסים מונוגמית יש סיבות חברתיות, וד"ר שפיק מציין זאת: "בין הסיבות לכך – הקטנת הסיכון להידבקות במגפות ובמחלות מין, וכן מערכת של חוקי ירושה והגדרה של הזכאים לרשת. אלה אמנם סיבות חברתיות, אבל יש להן השפעה ישירה על נפשו של האדם והן גורמות לו להיקשר במערכת יחסים יחידה".
בהתייחסו למחקרים שעסקו בשאלת ריבוי מערכות יחסים בקרב נשים אומר שפיק: "בחנתי את המחקרים הללו. לפי חלקם, יחסים פתוחים מרובי צדדים הם כנים יותר, אך אי־אפשר לומר שהם אמינים ב-100%. מה שבטוח הוא שיחסים כאלה אינם מתאימים לכל האנשים. יש מגוון רחב של נטיות והעדפות מיניות , המבטא למעשה את השוני הרב בין בני אדם. אי־אפשר לומר שנטייה אחת נכונה והאחרת שגויה. יש מחקרים שמראים כי נשים נוטות לקשרים עם שותפים מרובים במיוחד בתקופות ביוץ. אך החברות המתורבתות, הממלאות תפקיד משמעותי בתמיכתן בריבוי מערכות יחסים אצל גברים, מרסנות את אותן נטיות אצל נשים ומדכאות אותן. כלומר, גם לחינוך החברתי יש תפקיד חשוב".
