יוזמה של כמה נשים מעזה לעבד קרקעות בגבול ישראל למטרות פרנסה, ניצבת במוקד מאמרו של העיתונאי מעזה אמג'ד ערפאת, שפורסם במגזין האלקטרוני העצמאי רציף 22. אזורי הגבול נחשבים לאזורי סכנה עבור תושבי עזה. בשגרה, אזורים אלו נטושים ונפש חיה אינה שוהה בהם. בשנת 2019 החלה קבוצה של כמה נשים לעבד את הקרקעות ביישוב הפלסטיני ח'וזאעה שבנפת חאן יונס, הממוקם כ־500 מטרים מהגבול המזרחי עם ישראל.
ערפאת פותח בסיפורה של קדיח (27), יוזמת הפרויקט, בעלת תואר בלימודי האסלאם, אשר לא עלה בידה למצוא עבודה, ותנאי מחייתה הקשים חייבו אותה לצאת להתפרנס. בשלב זה, עלה במוחה הרעיון לעבד את הקרקעות באזורי הגבול, ואליה הצטרפו עוד ארבע נשים נוספות. בריאיון לעיתון, סיפרה קדיח על המצב הכלכלי הירוד של משפחתה הדתית בת ה־11 נפשות. אביה קשיש, אמה חולה, אחיה נכה, והתקציב שמקבלת משפחתה משירותי הרווחה עומד על 300 דולר בלבד מדי שלושה או ארבעה חודשים.
קדיח ונשות השכונה החליטו לארגן פגישה עם עמותת אל־מוסתקבל (העתיד), השייכת למחוז ח'אן יונס, לשם קבלת מימון לפרויקט. בעקבות הפגישה, נערך סמינר בנושא חקלאות, ובו נטלו חלק 60 נשים אשר רכשו ידע הכרחי בזריעה. גם ארגון אוקספם, הנלחם בעוני, סייע לנשים בחכירת האדמות מהממשלה או מגורמים פרטיים. קדיח סיפרה כי הנשים שתלו תפוחי אדמה, והדבר הניב 17 טון יבול (מדובר ביבול של 2 טון לדונם). לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2019, הוחלט לזרוע את הפלפל בשל היותו קל משקל ונמכר יותר מתפוח האדמה. כך הלך וגדל מספרן של הנשים שנטלו חלק בפרויקט ל־15, ובחודש מרץ 2020, עם זריעת האפונה, הוא צפוי לעלות ל־35 נשים.
ריאיון נוסף קיים ערפאת עם ראש אגודת החקלאים של העיר עזה, הממונה על יצוא התותים – אחמד א־שאפעי, שהדגיש בפניו את חשיבותם של אזורי הגבול לפרנסתם של תושבי עזה. לדוגמה, גידול התותים בגבול הצפוני של רצועת עזה נחל הצלחה רבה מבחינת היקפי היצוא: מאות טונות של תותים יוצאו למדינות שונות, ובהם 70 טון למדינות המפרץ, 24 טון למזרח אירופה, 8 טון לרוסיה ו־14 טון לשטחים הפלסטיניים הכבושים. כתוצאה מכך, הרווחים של מגדלי התותים זינקו ב־25 אחוזים. א־שאפעי מצביע על היתרון שבגודל השטחים בגבול המזרחי של הרצועה. לדבריו, אם הרווחים הם כה גדולים מאזור כה קטן כמו הגבול הצפוני של הרצועה (שאורכו 7 קילומטרים), הרי שמהגבול המזרחי, שאורכו 40 ק"מ (פי שישה מהגבול המזרחי), יש צפי לפוטנציאל רווח גדול אף יותר.
בריאיון נוסף, האגרונום הפלסטיני נזאר אל־וחידי מצביע גם הוא על התרומה הכלכלית של אזורי הגבול לחקלאות. לדבריו, שטחי הגבול מהווים רבע משטחי רצועת עזה, ולכן גם תרומתם למגזר החקלאי ברצועת עזה עומדת על 25%. כמו כן, קיים מחסור בקרקעות לעיבוד חקלאי ברצועת עזה בשל צפיפות האוכלוסין הגבוהה, ועל כן יש לפנות לאזורי הגבול. אל־וחידי אף סבור כי הכשרת הקרקעות באזורי הגבול תסייע בשמירה על גיוון ביולוגי, תספק פרנסה לאוכלוסיות החלשות ותיצור סביבה מתאימה להקמה של מפעלי תעשייה.
הקמת מפעלי התעשייה בתוך הערים עצמן נובעת מפחד מאזורי הגבול וגורמת נזק סביבתי. מומחה לאיכות הסביבה ד"ר אחמד חילס אמר לעיתון כי מפעלי התעשייה פולטים חומרים כגון תחמוצת הברזל, אלומיניום וגופרית, ובהתחמצנות עם האוויר הם מובילים להיווצרות תאי סרטן בעור, בריאות ובקיבה. כמו כן, בגריסת האבנים במכונות נפלטת קרינה של גזים מסוכנים כמו זרחן ואורניום. משום כך, סבור חילס כי הפתרון הטוב ביותר הוא העברת המפעלים לאזורי הגבול, אך מדגיש כי בשל הרוחות המזרחיות שבעזה, יש לשלב זאת עם הכשרת הקרקעות.
נוסף על ההיבטים הכלכליים והסביבתיים הנוגעים לעיבוד הקרקעות באזורי הגבול, אל־וחידי מצביע על ההיבט המוראלי הנוגע לשבירת מחסום הפחד של תושבי עזה מפני אזורי הגבול. חילס מצידו סבור כי רבים מתושבי עזה שהגיעו לעבוד בשטחי הגבול הצפוני הצליחו להתגבר על הפחד, וכך יוכלו גם תושבי הגבול המזרחי. לדבריו, "חקלאי תות השדה כפו את נוכחותם מול תותחי הכיבוש, וכך גידולי התותים והעגבניות הפכו לחלק מסל המזון של מדינות המפרץ."
מהמאמר עולות כמה בעיות שמהן סובלים תושבי עזה, כמו עוני, פחד, צפיפות, אבטלה וזיהום סביבתי. עיבוד הקרקעות באזורי הגבול וכן העברתם של מפעלי התעשייה לאזור מוצגים כצעדים שיכולים לסייע בפתרון בעיות אלה. הכותב מביא כאן סיפור על יזמות ועל אומץ להתגבר על הפחדים שמעוררות סכנות הכיבוש, ונותן במה ליוזמה נשית ולקול הנשי אשר מעוניין לזעוק את כאבו ולהיות אחראי לגורלו.
