האם תם עידן המוח'אבראת (השירותים החשאיים) והחל עידן הצבא בסוריה תחת שלטון אל־אסד? הכותב ואיש התקשורת הידוע ד"ר פייסל אל־קאסם עוסק בשאלה זו במאמר שפרסם באל־קדס אל־ערבי בנובמבר 2019. בין התמורות הרבות שידעה סוריה בשנים האחרונות, נכלל גם השינוי במאזן הכוחות בין המשטר, מנגנוני הביטחון והמודיעין, הצבא והעם. אל־קאסם עוסק בגורמים לשינויו של מאזן כוחות זה ובהשלכותיו.
בדיחה ישנה על מנגנוני הביטחון הסוריים מספרת על כישלונם של מנגנוני הביטחון שנתבקשו ללכוד צבי. במקום זאת, הם לכדו חמור, הכריחו אותו תחת עינויים להודות שהוא צבי, והגישו דו"ח על הצלחתם במשימה. למרבה הצער, כך נעשה גם לבני אדם. אל־קאסם מסביר כי בדיחה זו אכן משקפת באופן די מדויק את אופיים של מנגנוני הביטחון והמודיעין בסוריה, שניתן לכנותם באופן כללי ה"מוח'אבראת". מנגנונים אלה כשלו כישלון מקצועי נחרץ וחסר תקדים ברמה הבין־לאומית, ועם זאת זכו לקבל סמכויות נרחבות במדינה. אותה בדיחה לדעת אל־קאסם היא למעשה סיפור עצוב שמעורר מועקה עזה, ומזהיר מהיחס הלא אחראי והמזלזל של המוח'אבראת בסוריה כלפי האזרחים ומהתעלמותם המופגנת מכל ערך בסיסי.
אל־קאסם דן במאמרו בהרחבה ביחסים ההדדיים שבין המשטר, המוח'אבראת והעם בסוריה. הוא מפרט כי בעוד שהעם הסורי סבל מאלימותם של אנשי המוח'אבאראת ומטיפשותם, הרודן חאפז אל־אסד ובהמשך בנו בשאר אל־אסד, כדי להתעלל בחייהם של הסורים, העניקו למוח'אבראת עוד ועוד סמכויות, עד שבפועל הייתה להם שליטה על כל תחומי החיים של האזרח הסורי.
שמם של קציני המוח'אבראת הלך ונעשה ידוע ויוקרתי ברחבי סוריה, עד שנעשה קל יותר לראיין את מזכ"ל האו"ם מאשר להשיג רב"ט זוטר במוח'אבראת שיש בידיו שליטה על חייהם של מאות אלפי אזרחים. קציני המוח'אבראת מילאו תפקידים מרכזיים בחיים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים, ולמעשה ניהלו את המדינה כראות עיניהם – מה שלדעת אל־קאסם הוביל אותה למצב הטרגי שבו היא נמצאת היום.
אל־קאסם מתייחס גם לפחד הגדול ששרר בקרב הסורים מפני קציני המוח'אבראת. הוא מביא דוגמאות לשמות של קצינים, שאף שפרשו לפני שנים רבות, ששמם יעורר ודאי רעד בקרב אזרחי סוריה גם בימינו אנו. למשל, אלוף עלי דובא, שנודע באמירתו כי חאפז אל־אסד העניק לו סמכויות שמאפשרות לו לשים את כל העם הסורי בכלא, אבל רק אל־אסד עצמו יוכל להורות על שחרורם.
היה בכוחם של המוח'אבראת, מדגיש אל־קאסם, לעשות כל דבר בלי חשבון, אולם המשטר תמיד החזיק במושכות. אין זה נכון, הוא טוען, שהמוח'אבראת ניהלו את המשטר. לא משנה כמה כוח היה להם, הם תמיד נותרו בגדר כלבי ציד המוחזקים ביד השלטון, וההוכחה לכך היא שאם קצין כלשהו החל "להתפרפר", הוא מייד נעלם מעל פני האדמה, לא משנה כמה כוח היה לו לפני כן ובאיזה אופן הוא שירת את המשטר, ויש לכך דוגמאות רבות.
עם פרוץ המהפכה בסוריה, חל שינוי בקשר המיוחד שבין המשטר והמוח'אבראת. מקורבים למשטר אמרו שבשאר אל־אסד כבר אינו סומך באופן מלא על מנגנוני הביטחון שלו, לאחר שהתגלה בין היתר כי הם חשופים ומלאים במרגלים. כמו כן, נחשפו ניסיונות של תאים מסוימים להפנות עורף לאל־אסד ולהפיל אותו מהשלטון בשל אי־הכשירות שלו, פזיזותו ומדיניותו קלת הדעת שהביאה להידרדרותו של העם הסורי במדרון חלקלק. אל־קאסם אפילו מצטט אמירה של מקורב לשלטון שטוען כי אנשי המוח'אבראת עצמם הם אלה שניתצו את פסליו של חאפז אל־אסד בערי סוריה, ולא המפגינים ברחובות.
נוסף על כך, כדי לחזק את טענתו שהמוח'אבראת פנו נגד המשטר, מתייחס אל־קאסם לעובדה שהם אלה שאפשרו את פתיחת הגבול הסורי למעבר של משאיות מלאות נשק והתעלמו מחפירת מנהרות בערים שונות ששימשו אף הן להברחות נשק. כל הנשק הזה שהמוח'אבראת אפשרו את כניסתו לסוריה, שימש בסופו של דבר כדי לתקוף את המשטר. האומנם ניתן לחשוב שכל "תאי הטרור" הללו שחפרו מנהרות בערים בסוריה במשך שנים על גבי שנים חמקו מעינם הבוחנת של המוח'אבראת עד לאחר פרוץ המהפכה? לדעת אל־קאסם, זה כמובן מגוחך.
מי ייכנס, אם כן, לחלל שהותירו המוח'אבראת לאחר שאיבדו את תפקידם כ"כלבי הציד" של השלטון? התשובה, על פי אל־קאסם, היא צבא סוריה. לאחר שהמוח'אבראת נדחקו לשורות האחוריות, החל צבא סוריה להשתלט על המצב, לנהל את ענייני המדינה, וכמובן להשליט טרור על האזרחים. ניתן לראות דוגמה בולטת לכך בשטח אם מסתכלים על השליטה במחסומים ובמעברים. המחסומים מאוישים כעת בידי אנשי הצבא, ואפילו חיילים זוטרים עוצרים קציני מוח'אבראת בכירים כדי לבדוק אותם במחסום. כמו כן, אנשי המוח'אבראת כבר אינם נוכחים ברחובות, הם אינם מעיזים להיראות בציבור עם נשקם. את מקומם ברחובות תפסו חיילי הצבא שמפגינים נוכחות בולטת בכל מקום, ולהם קוראים אם קורה משהו לאזרחים ברחוב.
השתלטות הצבא, כמובן, איננה מקרית – שום דבר אינו קורה באופן אקראי בשלטון אל־אסד, כך מבהיר אל־קאסם. כשהחלה המהפכה, המשטר החליט שלמען שמירה על האינטרסים שלו, עליו להרחיק את המוח'אבראת, שנודע להם מוניטין רע מאוד בקרב הסורים, ובמקומם להעלות את הצבא, שאותו העם הסורי שונא פחות. זאת תוך שיקול מחושב שהידוק היחסים בין השלטון למוח'אבראת השנואים רק יגביר את התקוממות העם נגד המשטר ויגדיל את הלחץ עליו. אין ספק כי זה היה צעד חכם מצידו של אל־אסד.
כעת נשאלות השאלות: האם מדובר במצב זמני, מעין שלב מעבר? אם המצב בסוריה אכן יחזור להיות כפי שהיה והעניינים יתייצבו עבור המשטר? האם קרנם של המוח'אבראת תעלה בחזרה? הרי אין לשכוח שגם המוניטין של הצבא הולך ונעשה מפוקפק ושהוא איבד הרבה ממעמדו בעקבות התנהגותו הבזויה במהלך המהפכה. אם כך, האם תם עידן המוח'אבראת בסוריה? שאלה זו תישאר, בינתיים, פתוחה.
