מוח'תאר מצביעה קודם כול על המרחב הערבי שבו מתקיים דיון באהבה ובגוני משמעותה – המרחב הווירטואלי. תוצאות החיפוש הרבות בגוגל למילות החיפוש בערבית "כיצד להראות רגשות חיבה" מעידות על העניין שמעורר הנושא, אך התשובות מבולבלות וסותרות, ורובן חוזרות ומתייחסות להצנעת רגשות כאלה.
מופעים וירטואליים נוספים של העיסוק הזה הם פוסטים ויראליים סנטימנטליים החוגגים את מקומה של האהבה בשפה הערבית וכן המילים הרבות שמשמעותן אהבה בשפה, כמו "מד־אהבה בשפה הערבית" המורכב מ־38 שנתות או כמו לב המורכב ממילים שונות לאהבה. לנוכח ההתלהבות של חבריה ושל מכריה ברשתות החברתיות תוהה מוח'תאר לאן נעלמת ההתלהבות הווירטואלית מאהבה במעבר למציאות? היא מצביעה על דיסוננס בין עיסוק מוגבר ברומנטיקה במרחב הווירטואלי לבין דיכויו במציאות.
מוח'תאר מביאה כמה דוגמאות ליחסה של החברה המצרית לגילויי חיבה פומביים. במקרה אחד משנת 2017, בני־זוג מצריים הוכו באוטובוס בקהיר לאחר שהאישה התרפקה על כתפו של בעלה במהלך הנסיעה. התוקף לא חדל ממעשיו כשצולם, וכשבן־הזוג המותקף ניסה להסגיר אותו לתחנת המשטרה, נוסעים אחרים סייעו לתוקף להימלט. בן־הזוג המותקף פרסם את התקרית בחשבונו בפייסבוק, וקיבל מבול של תגובות נאצה, משום ש"קיבל" ולא "יזם" את המגע עם בת־זוגו באוטובוס הציבורי.
מקרה נוסף הוא חוויה אישית של מוח'תאר. כשישבה לאכול ארוחת צוהריים עם חבר בפארק בקהיר, מרחב ירוק נדיר בעיר, שמשך אליו משפחות שיכלו לשלם את מחיר כרטיסי הכניסה וכן צעירים וצעירות מחוגים ליברליים שאהבו את מוסד התרבות המקומי שנפתח בו. בשבתם על ספסל מול האגם בלב הפארק, כשהניחה את ראשה על כתפו במהלך השיחה, מיהר לעברם גבר מזוקן עם אשתו עוטת הניקאב ועם ילדיהם וצרח שלא ראוי שילדיו ייחשפו למראות כאלה במרחב הציבורי! "כשצעקתי עליו בחזרה הוא התעלם ממני ופנה בדבריו רק לחבר שלי, מפני שאינו מדבר עם נשים. חיש מהר הוא הזעיק מאבטח מצוות הביטחון של הפארק. עוד אנשים התאספו והתנפלו עלינו בתוכחה, כי מן הסתם אנחנו היינו לא בסדר בעיניהם, למרות כל נסיונותינו להסביר את הסיטואציה".
לעומת זאת, דווקא הטרדות מיניות עוברות בשתיקה. בעודנו סובלות מההאשמה הרווחת שנשים שמוטרדות מינית ברחובות מצרים מזמינות את זה או שזה מגיע להן, מאשימה מוח'תאר, הרי שהגבר שעֵד להטרדה המינית ברגע התרחשותה ואינו מתערב כדי למנוע אותה, מאמץ בפועל את ההנחה שלא מגיע לאישה לנכוח במרחב הציבורי. מוח'תאר אינה מייחסת בורות לגברים שלא מגינים על נשים שהוטרדו והתלוננו. לטענתה, גם הם יודעים היטב שזה נעשה בניגוד לרצונן. התלונה, הרמת הקול או הניסיון לפנות לתחנת המשטרה הן לבדן מספיקות כדי להעיד שהמגע הזה נעשה בניגוד לרצונה. הסיבה להפניית הגב למוטרדות ולמתלוננות בכלל ובמצרים בפרט, מציעה מוח'תאר, היא שמתמיכה בהן תשתמע הכרה בזכותן של נשים לקבל או לדחות מגע כרצונן וכן הכרה בהיותן בעלות רצון למגע, שיש לכבדו.
ההתערבות הסלקטיבית בגילויי חיבה מונחית אג'נדה של דיכוי, מסכמת מוח'תאר. הפגנת חיבה בפומבי גוררת התערבות מיידית, בין אם האוהבים נשואים או לא. אלה רגשות שמופגנים בהסכמה הדדית כשהאישה שווה לגבר ובעלת רצון עצמאי שמונכח במסגרת המגע ההדדי וגילויי הסיפוק והשמחה. האיום הזה מזעיק מייד את התערבותם של גברים דתיים ריאקציונרים ושל נשים שהפנימו את הדיכוי הגברי. מנגד, ההטרדה מחזקת את השליטה הגברית וכופה על נשים לקבל את התנאים האכזריים שמזמן להן הרחוב בצאתן אליו, ולהפנים את המסר שאישה יכולה לחיות כרצונה ולנהל תקשורת רגשית וגופנית הדדית עם בן־זוגה רק בין ארבעת קירות הבית ובמסגרת חוזה נישואים שקובע את הלגיטימציה של הקשר בהסכמת החברה מסביב ותחת מגבלות פוליטיות וכלכליות נוספות.
מוח'תאר מבהירה שהיא לא באה להרוס את המסיבה – לא צריך להפסיק לחגוג את השפה הערבית ואת מרכזיותה של האהבה בה, אבל היא מייחלת שסביבתה תתחיל להניח לה להשתקף גם בחיי היום־יום.
מערבית: ירדן ליכטרמן
