במאמר שפורסם במגזין האלקטרוני העצמאי רציף 22, מגולל העיתונאי העזתי אמג'ד ערפאת את סיפוריהן של נשים מעזה שחוו אלימות או שננטשו בידי בעליהן לאחר שאלו החליטו להינשא לנשים צעירות מהם.
ערפאת פותח באמירה כללית על מצבן הנחות של נשים בחברה בעזה. הוא מאשים בכך את החברה ואת סביבתה הקרובה של האישה. לדבריו, "בחברה פטריארכאלית כזו, האישה משלמת את המחיר הגבוה ביותר. גם אם בחרה להסכים לתנאי החברה המקפחים אותה ופוגעים בזכויותיה ולאלימות המתמשכת מצד בעלה או קרוביה, סופה יהיה טרגי כמו מוות איטי".
ברצועת עזה הולכת ומתרחבת תופעה של נטישת נשים נשואות בידי בעליהן המבוגרים, בצל היעדרם של מנהגים או של חוקים שמגינים על נשים. אף שלתנאי העוני ולמצור על הרצועה יש חלק בתופעה זו, ערפאת נוקט נימה של ביקורת כלפי הגברים הנוטשים את הנשים, שעמדו לצידם בטוב וברע וויתרו למענם על שאיפותיהן ועל עצמאותן.
הנימוק של אותם גברים למעשיהם הוא היתר מהשריעה האסלאמית לריבוי נשים. ערפאת מבהיר כי הדבר רלוונטי רק כאשר הגבר מצליח לנהוג בשוויון כלפי נשותיו – בממון, במזון, במלבוש ואף בחדר המיטות, ואז הוא נדרש לכשירות פיזית מתאימה. בכל מקרה אחר, השריעה אוסרת ריבוי נשים ונטישת הנשואות. בריאיון לכתבה, אומר המטפל המשפחתי ד"ר מוחמד בשאראת כי "ריבוי נשים עודנו בלתי רצוי בכל החברות הערביות והמוסלמיות. לעיתים מזומנות, הוא יוצר יריבות בין בעל הבית ובין הילדים של האישה הקודמת, אשר רואים באב רכוש פרטי שלהם ושל אימם".
אשרף אבו רח'יה, היועץ לענייני שבטים ברצועה, מטפל רבות במקרי אלימות כלפי נשים. הוא סיפר לערפאת על כמה נשים שסבלו מנטישה ומאלימות מצד בעליהן. כולן מוזכרות במאמר בשם בדוי. אום ראשד ובעלה, בשנות ה־60 לחייהם, קיבלו בחודש מאי 2019 מענק בסך 50 אלף דולר מטעם ועדת הפיוס המשותפת לכל הארגונים ברצועה, סכום המוענק לכל משפחה אשר איבדה את בנה במהלך ההפיכה השלטונית של חמאס ב־2007. הבעל השתמש בכסף כדי לחלק את הבית לשתי יחידות נפרדות בעלות כניסות נפרדות. הוא לא הסביר לאשתו ולילדיו את הסיבה למעשיו, ויום אחד, הם הופתעו לגלות כי הוא חוגג את נישואיו לצעירה בשנות ה־30 לחייה. אום ראשד לקתה בשבץ מוחי וכיום מאושפזת בבית חולים לקשישים אל־ופא כשהיא סובלת משיתוק כמעט מלא. את מחצית דירתה של אום ראשד העמיד הבעל למכירה.
המקרה השני שעליו מספר אבו רח'יה התרחש בח'אן יונס. נוהא, אישה בשנות החמישים לחייה, ובעלה, בשנות השבעים לחייו, התחתנו בשנת 2000 ונולדו להם עשרה ילדים. לאחר כמה שנים, עזב אותה הבעל ונישא לשתי נשים נוספות: הראשונה לצורכי מין בלבד וללא כל כוונה להקים עימה משפחה; את השנייה, רווקה בשנות ה־30 לחייה, נשא בשנת 2019 בתמורה לסכום כסף נאה ששילמה לו.
בעקבות זאת, הידרדר מצבה הנפשי של נוהא, והיא החלה ללכת מרחקים גדולים מדי יום ולהתבודד על חוף הים משך שעות ארוכות. ד"ר בשאראת הסביר כי עזתית מעל גיל 25 שאינה נשואה נחשבת "רווקה זקנה שפספסה את הרכבת"; לעתים היא חווה איומים והצקות מצד משפחתה ואף נזרקת לרחוב בחוסר כול. לכן, צעירות מסכימות לשלם מכיסן לגברים מבוגרים, אם הן יכולות להרשות זאת לעצמן, כדי שיינשאו להן.
סמר, אישה שלישית לבעלה, סיפרה לערפאת כי כאשר בעלה נקלע לקשיים כלכליים, הוא נטש אותה ואת ארבעת ילדיהם והם נזרקו לרחוב. סמר נאלצה לצאת לחורש הפתוח בח'אן יונס ולהתגורר עם ילדיה בבית מאולתר מענפים ומבלוקים. גם לאחר שאביה נפטר, אחיה סירבו לקחת עליה חסות.
היחס המשפיל כל כך לרווקות ולנשואות בא לידי ביטוי גם בשיעור האלימות ברצועה. הנאדי סקיק, מנהלת המעון לנשים מוכות בעזה, מספרת על עלייה במקרי האלימות כלפי נשים בעזה – מ־435 מקרים ב־2018 לכמעט כפליים ב־2019, כאשר בחודשים מאי-יולי לבדם, התרחשו 135 מקרי אלימות כלפי נשים שביקשו לחסוֹת במעון. אחת מהן היא תהאני (59) מאזור אל־בריג'. תחילה החליט בעלה להינשא לצעירה מבלי ליידע אותה ואת תשעת ילדיהם. תהאני נדרשה לשרת את צרתה, ובעלה אף היכה אותה ברחוב לעיני העוברים והשבים וגרם לפציעתה באורח בינוני בפניה ובראשה. המשטרה חקרה את הבעל אך החקירה לא הניבה תוצאות משום שהבעל איים לרצוח את אשתו אם תגיש נגדו תלונה.
תהאני לא יכלה לשאת את מצוקתה, ובספטמבר 2019 ניסתה להתאבד באמצעות נטילת כדורי רעל.
