בסוף חודש יוני הפסיד חבר הקונגרס אליוט אנגל בבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית בניו יורק. אנגל הוא דמות מרכזית במפלגה הדמוקרטית, ויו"ר הוועדה לענייני חוץ של בית הנבחרים. הוא הפסיד לג'מאל באומן, מנהל בית ספר ציבורי, חבר בארגון הדמוקרטים הסוציאליסטים בארצות הברית
DSA, וצעיר מאנגל בשלושה עשורים. תוצאות הפריימריז האלה מסמלות לא רק חילופי דורות אלא גם שינויים משמעותיים במפלגה הדמוקרטית. לצידו של אנגל התייצב הממסד הדמוקרטי הוותיק, לרבות
תמיכה פומבית של הילרי קלינטון, אנדרו קומו, ננסי פלוסי ואחרים, לעומת ברני סנדרס, אליזבט וורן ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז
שתמכו בבאומן. אנגל מייצג את גישת הזרם המרכזי במפלגה, ואילו המצע של באומן דומה לעיקרי המצע של סנדרס ושל האגף הפרוגרסיבי, בנושאים כגון ביטוח בריאות לכולם, "גרין ניו דיל", צדק גזעי ועוד.
כזכור, סנדרס הפסיד בבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית ב־2016 וב־2020. בשתי הפעמים התייצבו נגדו הממסד המפלגתי והמיינסטרים התקשורתי, בגיבוי של וול סטריט ותורמים גדולים, שהתגייסו לעצור את ה"סכנה" הגלומה במדיניות הפנים הכלכלית־חברתית שהציג, שהפכה לסימן ההיכר שלו: ביטוח בריאות לכולם, העלאת שכר המינימום, ביטול חובות הסטודנטים וצעדים נוספים שהיו צפויים לגרום לחלוקה מחדש של העושר בארצות הברית. לא פחות חשוב היה האתגר שהציב סנדרס בפני הממסד בוושינגטון מבחינת מדיניות החוץ שהציע – וזה גם האתגר שמציבים מי שממשיכים את דרכו במפלגה הדמוקרטית, כמו באומן.
מאז שהפסיד לקלינטון ב־2016 הכין את עצמו סנדרס כמועמד רציני לא רק בסוגיות פנים אלא גם בסוגיות חוץ וביטחון. סנדרס מינה את מאט דאס ליועץ מדיניות החוץ שלו והחל לעסוק בסוגיות בין־לאומיות ושילב אותן בתפיסת העולם הפוליטית הבסיסית שלו. הוא הדגיש את החשיבות הדאגה הגלובלית לזכויות האדם, את הצורך בפעולה פוליטית משותפת מול משבר האקלים, ודן בתקציב הביטחון האמריקאי הגבוה כשאלה של סדר עדיפויות חברתי־פנימי, ולא רק כשאלה בדבר מקומה של ארצות הברית בסדר העולמי. בקונגרס הוא הוביל את המאבק להפסקת התמיכה האמריקאית בסעודיה במלחמת האזרחים בתימן, מהלך שזכה להצלחה ונחסם רק באמצעות זכות הווטו של הנשיא טראמפ. הוא גם הקים רשת בין־לאומית של שיתופי פעולה פוליטיים כדי לבנות ציר שמאלי גלובלי אל מול הציר הימני, הקפיטליסטי ואף הסמכותני, המחבר בין דמויות כמו טראמפ, בולסנארו, אורבן, פוטין ונתניהו.
השאלה הפלסטינית
בעניין ישראל ופלסטין נקט סנדרס קו מתון מבחינה בין־לאומית, אבל חריג בנוף האמריקאי: הוא דיבר על הפלסטינים כשווי זכויות שיש להתחשב במצבם בכל הנוגע למתרחש בישראל ובשטחים שבשליטתה, הציב סימן שאלה בדבר התמיכה הביטחונית של ארצות הברית בישראל, ואף טיפח קשרים עם מנהיג הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, ושלח את תמיכתו
המצולמת למפגינים נגד תוכנית המאה של טראמפ ונגד תוכניות הסיפוח החד־צדדי שמקדמת ממשלת ישראל.
כפי שעולה מניצחון באומן, בהשראת סנדרס מתפתח במפלגה הדמוקרטית מחנה פוליטי חדש. החיבורים הדומים שמקדמים המובילים והמובילות אותו בין מדיניות פנים ומדיניות חוץ ניכרים, והם מאתגרים לא רק את הרפובליקנים אלא גם את הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית. למשל, בפברואר השנה
הציגה חברת הקונגרס אילהן עומאר (שהגיעה לארצות הברית כפליטה מסומליה, והיא הפליטה הראשונה שנבחרה לקונגרס) חבילת חקיקה בת שבעה חלקים שנקראה Pathway to PEACE. בין החוקים המוצעים בה היו הצטרפות ארצות הברית לבית הדין הפלילי הבין־לאומי, הקמת קרן לעידוד השלום שתתוקצב מכספים שיועברו מהפנטגון, איסור מכירת נשק למדינות המפרות זכויות אדם וסמכויות פיקוח של הקונגרס על הטלת סנקציות כלכליות על מדינות. קבלה של כל אחד מהחוקים האלה תהיה שינוי משמעותי של המדיניות שהובילו ממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים כאחד בעשורים האחרונים.
המקרה של באומן מדגים גם את מקומו המרכזי של הנושא הפלסטיני בחיבורים האלה. לצידו של אנגל, בן הקהילה היהודית, התייצבו איפא"ק וקבוצות לובי נוספות המקורבות אל הארגון, בתמיכה ציבורית ובמימון. לצידו של באומן, האפרו־אמריקני, התייצבו ארגוני יהודיים העוסקים בצדק חברתי ובמאבק בכיבוש, ובהם
JFREJ ו־
IfNotNow. אנגל מייצג עמדה פרו־ישראלית ניצית ומציג מעט היסוסים או תנאים, ואילו באומן
הכריז שיש לשמור גם על זכויות האדם של הפלסטינים ושאת התמיכה הצבאית של ארצות הברית בישראל יש לקשור לשמירה על הזכויות האלה. לשינוי הזה באופייה של המפלגה הדמוקרטית
שורשים עמוקים, אך ניכר שתהליכים שהתרחשו בשנים האחרונות הביאו אותו ליתר בשלות. בין התהלכים האלה יש לציין במיוחד את הקרע המתרחב בין שתי המפלגות במהלך נשיאות טראמפ, את המהלכים מעוררי המחלוקת של נתניהו בזירה הפוליטית האמריקאית סביב הסכם הגרעין עם איראן, ואת התחזקותם של ארגונים שמאליים פלסטיניים ויהודיים אמריקאיים בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית. ההחרמה של ועידת איפא"ק על ידי פוליטיקאים מוורן וסנדרס ועד
לבוטיג'ג' וקלובאשר; התנגדותם הגלויה של רבים מחברי הקונגרס הדמוקרטים לתוכנית המאה של טראמפ
ולתוכנית הסיפוח של ישראל; תמיכתם של חברי קונגרס ושל מספר ניכר של חברי המפלגה הדמוקרטית בהתניית סיוע החוץ האמריקאי בשמירת ישראל על החוק הבין־לאומי ביחסה לפלסטינים – כל אלו הם אינדיקציות למגמת השינוי במפלגה. בין שתיושם בסופו של דבר, בין שלא, עצם העיסוק בתוכנית הסיפוח של נתניהו צפוי להעצים את השינויים האלה במפלגה הדמוקרטית, ועשוי לערער כבר בעתיד הקרוב את התמיכה הבלתי מותנית של ארצות הברית בישראל בכל הקשור למדיניותה כלפי הפלסטינים.
אביב שניר כותב על פוליטיקה וספרות בבמות שונות.
