מאמר שפרסם לאחרונה העיתונאי הסורי מכסים עת'מאן באתר האינטרנט דרג' מפנה את הזרקור לתופעה שזכתה לתשומת לב מועטה והיא היחסים העכורים בין בני העדה העלאווית בסוריה לבין איראן וחזבאללה. בעבר כתבתי כאן על תופעה זו, שהיא תופעה מפתיעה לאור העובדה שכוחות אלו התערבו במלחמה בסוריה כדי לשמר את משטרו של אסד, המשמר הגמוניה עלאווית בכל מנגנוני השלטון החשובים, ובייחוד במשטרה החשאית (המוח'בראת) והצבא הסורי.
עת'מאן, בן העדה העלאווית בעצמו, התמקד במתחים בין הקהילה העלאווית, ובתוכה במיוחד בלוחמי הצבא הסורי ובאחד מארגוני הגג של המיליציות הנאמנות למשטר – "כוחות ההגנה הלאומית", לבין לוחמי חזבאללה הלבנונים.
אף שהעלאווים מהווים רק כעשרה אחוזים מאוכלוסיית סוריה, אחוז גדול בהרבה מהם משרת בצבא הסורי, לאחר שצעירים סונים רבים נהרגו, נכלאו, ברחו מהמדינה או נאלצו לגלות לאזורים שמחוץ לשליטת המשטר. הדת העלאווית (בדומה לאמונה הדרוזית) היא סודית; רוב בני העדה הם חילונים ורק ומיעוט מהם מכירים את התיאולוגיה העלאווית.
בעוד שלוחמי חזבאללה מתפללים חמש פעמים ביום ומתנזרים מאלכוהול, החיילים העלאווים אינם מתפללים ומשתכרים לעיתים קרובות
הפער בסגנון החיים – דתי או חילוני – הוא אחת הסיבות למתחים בין לוחמי חזבאללה לחיילים עלאווים שמצאו את עצמם נלחמים יחדיו בסוריה כדי להבטיח את המשך שליטתו של אסד. עת'מאן מסביר כי בעוד שלוחמי חזבאללה מתפללים חמש פעמים ביום ומתנזרים מאלכוהול, החיילים העלאווים אינם מתפללים ומשתכרים לעיתים קרובות. אכן, משיחותיי עם לוחמים בצבא סוריה ובמיליציות הנאמנות למשטר, שתיית אלכוהול במהלך השירות (וגם נטילת סמים) הוזכרה כעניין נורמלי שהמפקדים מעלימים עין ממנו.
עבור רבים מהם, נראה כי ההשתכרות היא דרך להתמודד עם הטראומה שממנה הם סובלים כתוצאה מהלחימה במשך שנים ומפשעי המלחמה שביצעו ושחזו בהם.
גורם נוסף למתחים בין חזבאללה והחיילים העלאווים שמזכיר עת'מאן הוא היחס הגרוע של לוחמי חזבאללה לחיילים הסורים. בכל זירה שבה לוחמי חזבאללה לוחמים לצד סורים, הם אלו הנמצאים בעמדות פיקוד, והם מרשים לעצמם לקלל ולהשפיל את החיילים הסורים. עת'מאן לא הזכיר זאת, אך ראיונות שנערכו עם לוחמי חזבאללה ועם מפקדיו שלחמו בסוריה (וגם קצינים רוסים) מעידים על כך שהם מכירים במורל הנמוך, בכושר הלחימה המוגבל ובחוסר הרצון הכללי של החיילים הסורים לבצע את משימותיהם. הקללות וההשפלות נובעות מתסכול זה.
סיבה נוספת למתחים בין הצדדים הם תנאי השירות הטובים של לוחמי חזבאללה לעומת תנאי השירות המחרידים של החיילים הסורים. מנות המזון המחולקות לחיילים הסורים אינן מספיקות אפילו לאנשים שלא עושים כל פעילות פיזית, לא כל שכן לאנשים שצריכים לשאת רובה ותחמושת ולרוץ מדי פעם. לעומת זאת, לוחמי חזבאללה מקבלים מזון שמובא להם מלבנון. המשכורות של הלוחמים הלבנונים הן כמובן גבוהות מאלה של הסורים.
עת'מאן מזכיר במאמרו גם חשש של האוכלוסייה העלאווית בכלל ושל השיח'ים העלאווים בפרט בנוגע לניסיונות איראן להפיץ את הדת השיעית בקרב העלאווים בסוריה (לצד שיח'ים עלאווים ששיתפו פעולה עם מאמצים אלו). הוא מציין, בצדק, כי מאמצים אלו פחתו מאוד בשנים האחרונות, ככל הנראה כתוצאה מהתעצמותה של רוסיה על חשבון האיראנים באזור החוף הסורי, שבו שוכנת רוב העדה העלאווית. התחזקות זו באה לידי ביטוי גם בפירוקן של מיליציות עלאוויות נאמנות לאיראן שפעלו באזור החוף (מחוזות לטקיה וטרטוס).
מנות המזון המחולקות לחיילים הסורים אינן מספיקות אפילו לאנשים שלא עושים כל פעילות פיזית, לא כל שכן לאנשים שצריכים לשאת ציוד ולהילחם. לעומת זאת, לוחמי חזבאללה מקבלים מזון שמובא להם מלבנון
לדברי עת'מאן, ביטוי נוסף לשינוי זה במאזן הכוחות הוא הפיכתן של מיליציות כוחות ההגנה הלאומית מכוח שנמצא תחת השפעה איראנית לכוח הנתון תחת השפעה רוסית. הוא מזכיר כי שיעורים על הדת השיעית הועברו ללוחמים במיליציה. עם זאת, לוחם בשורות המיליציה אמר לי כי לא הייתה חובת נוכחות בשיעורים אלו, וכי רובם המכריע של הלוחמים לא נכחו בהם. מבין המיעוט שכן נכח, רבים המירו את דתם לאסלאם השיעי ולאחר מכן הצטרפו למיליציות פרו־איראניות.
לדבריו, איראן נטשה את הפרויקט של הפיכת כוחות ההגנה הלאומיים למיליציה נאמנה לה לאחר כישלון המאמצים להמיר את דתם של הלוחמים העלאווים (רבים מהם בעלי רקע בעיסוקים פליליים דוגמת הברחה מעבר לגבולות סוריה). במקום זאת, איראן התרכזה בהקמת כוח חדש – כוחות ההגנה המקומיים, ובייחוד המיליציה הגדולה שפועלת במזרח חלב ובמזרח סוריה – לואא' אל־באקר, שרוב לוחמיה הם מבני שבט הבכארה, שחלקם אימצו את האסלאם השיעי בשנים האחרונות (במקור, כמעט כולם היו סונים).
ההידרדרות במצב הכלכלי בסוריה, שבה המשכורת הממוצעת כרגע היא סביב 15 דולר בחודש ומספיקה לפרנסה של משפחה ממוצעת לפחות משבוע, תורמת אף היא לפגיעה בדימוין של איראן ושל רוסיה בקרב בני העדה העלאווית, שתוהים מדוע מדינות אלו אינן מסייעות לסוריה יותר כדי למנוע את הרעב ואת המחסור העז בנפט ובבנזין במדינה (שאותו איראן מוכרת לסוריה).
גורם נוסף למתחים בין סורים שמתנגדים לאופוזיציה או חוששים מפניה לבין איראן הן התקיפות הישראליות ברחבי המדינה, שמביאות פעם אחר פעם למותם של חיילים סורים שמאיישים מערכות הגנה אווירית שישראל תוקפת אם הן פותחות באש על כלי הטיס או על הטילים הישראלים. בראייתם של סורים רבים, לא הגיוני שהם ישלמו את המחיר על הרפתקאותיה של איראן ועל רצונה להפוך את סוריה לזירה שממנה היא יכולה לתקוף את ישראל. העוני המחפיר והקריאות של הנהגת המשטר לאוכלוסייה להמשיך לעמוד איתנים ולהתנגד, מביאים לתגובת נגד שלועגת לסיסמאות אלו מתוך הבנה כי הן נועדו להסתיר את שחיתות המשטר ואת כישלונותיו.
