ב־25 בפברואר השנה אושר בפעם הראשונה בקונגרס האמריקני החוק לשוויון (Equality Act). מטרת החוק הזה היא למנוע אפליה על רקע מיני ומגדרי במקומות ציבורים, כמו מוסדות חינוך, מקומות עבודה, מקומות בילוי, מתקני ספורט, כנסים ושירותי תחבורה. יוזם החוק הוא איש הקונגרס היהודי דייוויד סיסליני, נציג מדינת רוד איילנד מטעם המפלגה הדמוקרטית, והוא הציג את החוק בפעם הראשונה ביולי 2015. באותה עת קיבלה הצעת החוק רוח גבית מהקביעה התקדימית של בית המשפט העליון בארצות הברית מיוני 2015, שנישואים חד־מיניים הם זכות חוקתית מתוקף התיקון ה־14 לחוקה, האוסר בעיקרו פגיעה בזכויות בני אדם ואפלייתם. אחת ממשמעויותיו החשובות של החוק היא תרומתו לקהילה הלהט"בית, משום שהוא מעמיד את האפליה על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית על בסיס משפטי הזהה לאפליה על רקע גזעני.
במחקר שנערך בארצות הברית בשנת 2020 נמצא ש־76 אחוזים תומכים בחוקים המקדמים את זכויות הקהילה הלהט"בית. התחזקות התמיכה בזכויות הקהילה השתקפה באישור החוק בקונגרס – החוק זכה לתמיכה פה אחד בקרב הדמוקרטים, ואליהם הצטרפו אף כמה רפובליקנים. אחד מקולות הדמוקרטים היה קולה של חברת הקונגרס המוסלמית אילהן עומר, שלמרות עטיית החיג'אב וחזותה השמרנית תמכה בחוק.
כבר בציוץ שפרסמה עומר ביום אישור החוק בלטו הזדהותה ועמדותיה הסובלניות כלפי הקהילה הלהט"בית, והיא הביעה תקווה שקהילה זו תוכל לחיות באמריקה ללא פחד ואפליה. אילהן עומר אף לא הייתה הקול המוסלמי היחיד בקונגרס בעד החוק – גם חברי הקונגרס המוסלמים האחרים, אנדריי קארסון ורשידה טאליב, תמכו בו והדגישו את חשיבותו לקהילה הלהט"בית. למעשה, תמיכתן של חברות הקונגרס המוסלמיות ברפורמות ליברליות ובלהט"ב אינה צריכה להפתיע – ב־2019 התבטאה עומר בחריפות נגד אימוץ חוקי השריעה בסולטנות בברוניי (שבדרום־מזרח אסיה), וטאליב אמרה ל־New York Times שבשבילה אללה הוא "היא".
תמיכה זו מערערת את התפיסה המקובלת שערכים פרו־להט"ביים עומדים בסתירה לזהות מוסלמית, ומעידה על יכולתם לדור בכפיפה אחת מתוך העצמה הדדית. יתרה מזו, תמיכתם של מוסלמים בקונגרס בחוק זה חשפה את הפערים בין המחנה המוסלמי השמרני למחנה המוסלמי המתון והליברלי בארצות הברית. דוגמה מעניינת לפער הזה הייתה דבריהם של פעילי דת סלפים אמריקנים, כמו סאג'יד ליפהם, נוצרי שהתאסלם ונחשב פופולרי ברשתות החברתיות. באחד מסרטוניו נגד החוק המדובר הפנה ליפהם את צופיו למאמר פרי עטו של סלפי ידוע אחר, דניאל חקיקת־גו', מייסד מכון "אלאסנא" העוסק באסלאם ומודרנה, שהשתייך בעבר לחוגים אסלאמיים מתונים יותר.
במאמר נאמר שהחוק עלול לאיים על המרקם האסלאמי השברירי במדינה. אף שעל פי החוק מקומות פולחן דתיים אינם חלק מהאתרים הציבוריים שבהם אמור השוויון המגדרי לחול בהם, בלטה במאמר האזהרה שאישורו הסופי של החוק משמעו עיגון משפטי של "כפיית האידאולוגיה הלהט"בית" על האסלאם באמריקה. לדוגמה, מסגדים ומרכזים אסלאמיים ייאלצו להתיר הכנסת טרנסג'נדרים למתחמים המיועדים לנשים בלבד, וכך יוכל, למשל, טרנסג'נדר מזוקן (המזוהה כאישה) להיכנס לחדר "וודוא" (טהרה) של נשים, ומורה בבית ספר מוסלמי שיצא מהארון במוצהר יוכל להמשיך ללמד (ולהשפיע "לרעה" על התלמידים) ולהיות מוגן מפיטורים.
לאחר הטלת המורא על עתידה של הקהילה המוסלמית הפנה חקיקת־ג'ו ביקורת כלפי המטיפים הפופולריים שקראו בזמנו לתמוך במועמדותן של עומר וטאליב לקונגרס. לדבריו דרשנים אלו האמינו שהן ישמשו דוגמה לקהילה המוסלמית האמריקנית, אך למעשה הן סללו את הדרך להעצמת הכוח הלהט"בי באמריקה. בין המטיפים שהזכיר לשמצה היו השייח' ד"ר יאסר קאדי, דמות בכירה ממסגד "אפיק" בטקסס, האמאם ד"ר עמר סולימן, שייח' צעיר ובולט ממכון "יקין" בטקסס, והאמאם הוותיק זאיד שאקיר, מקולג' "זייתונא" שבקליפורניה. גם הארגון המוסלמי־אמריקני "קר" (CAIR), המגן על זכויותיהם של מוסלמים ברחבי ארצות הברית ונאבק באסלאמופוביה קוטלג כמי שמשתף פעולה עם "אויבות האסלאם" (עומר וטאליב).
מעניין שהמטיפים שהוזכרו במאמר לא הגיבו עד כה תגובה רשמית, שלילית או חיובית, לאישור החוק בקונגרס, מה שמצביע על מורכבות הסוגיה. אומנם דרשנים אלו הביעו פעמים רבות את עמדתם הדתית בסוגיות להט"ביות, הנוגדות לדעתם את הקוראן והסונה של הנביא מוחמד, והתנגדו לנישואים חד־מיניים. אולם לצד זאת הקפידו חלקם להבהיר שהם אינם שואפים שאמונתם הדתית תיכפה בחוק במדינה דמוקרטית ומערבית (כאמריקה) בעת שמוסלמים הם מיעוט במדינה זו.
לדוגמה, בוויכוח שעסק במסורת ובליברליות ברשת אלג'זירה, בין יאסר קאדי ללינדה סרסור (אקטיביסטית מוסלמית אמריקנית), הבהיר קאדי שהתנגדותו לקהילה הלהט"בית נובעת מסיבות דתיות מוסריות ולא משאיפה פוליטית לכפות את דתו על כל אזרחי המדינה. דעה זו מייצגת את הקו האסלאמי המתון באמריקה, השואף לקיים את אורחות חייו הדתיים מתוך רצון להשתלב במרקם הלא־מוסלמי המערבי, ואינו מעוניין להתנגש עם ערכיו.
אף שאושר בקונגרס חוק השוויון עדיין צריך לעבור את משוכת אישור הסנאט, אך עצם תמיכתם של אנשי ונשות הקונגרס המוסלמים בחוק זה מצביעה על מגמה אופטימית ועל הזדהותם עם ערכים ליברליים מתקדמים. למרות ההתנגדות האסלאמית השמרנית והבלתי מתפשרת לרפורמות מסוג זה, אנשי הדת המתונים מציגים עמדה מורכבת במיוחד. אף שהביעו עמדות פתוחות וגמישות לנוכח אתגרים מודרניים אחרים במדינות מערביות, נדמה ש בסוגיות הלהט"ביות הם נמצאים בין הפטיש לסדן – תמיכה מוצהרת שלהם בחוק כזה עלולה להיתפס כאיום מסוים על ערכי היסוד של האסלאם, ואילו גינויו יסתור את משנתם המתונה.
אם יאושר החוק סופית ומעמדה של הקהילה הלהט"בית בארצות הברית ימשיך להתחזק ייאלץ המחנה האסלאמי המתון לחרוג מעבר לתחומים האפורים ולאמץ רטוריקה מפורשת ומאתגרת יותר בנושאים הרגישים האלה.