במבצע הצבאי בעזה שנמשך שלושה ימים בלבד, הצליחה ישראל להגיע להישגים צבאיים ואסטרטגיים באמצעות תוכנית צבאית ערוכה במלואה, שמטרתה נקבעה בשיתוף פעולה בין צבא ישראל לשב"כ. התקשורת הישראלית דיווחה על הפעולה הצבאית שבוצעה ותיארה אותה כמפתיעה וכמתעתעת, במטרה להתנקש בחיי מנהיגי שטח של גדודי אל־קודס של תנועת הג'יהאד האסלאמי. התקשורת הישראלית אף הוסיפה כי לפני חמש שנים הצבא הישראלי לא השיג הישג כזה במבצע הצבאי דאז שבו לא נהרג אף ישראלי.
אחרי כל פעולה צבאית, יש מי שמתחיל את ההערכה למבצע כשהסכסוך בשיאו, ויש מי שלא אכפת להם מהערכה כזו, אולי כי הם חושבים שהם רחוקים מהיעד הישראלי. בכל מקרה, הערכה היא תהליך חשוב בספרות הצבאית והפוליטית כדי להפיק לקחים מועילים לעתיד.
אם נבצע תהליך הערכה מדיני באופן אובייקטיבי וניתוח מדיני של המבצע הצבאי ברצועת עזה, נגלה שחקנים חשובים במלחמה הזו במישור המדיני והצבאי. ובאשר להיבט הכלכלי, יש צורך לשאול את השאלות המרכזיות במאמר זה: מדוע חמאס וגדודי עז א־דין אל־קסאם לא השתתפו במבצע הצבאי בעזה? ומהן התוצאות וההשלכות של אי־השתתפות חמאס במלחמה האחרונה בעזה בטווח הקצר והבינוני?
שלוש סיבות מנעו מחמאס להשתתף במלחמה האחרונה בעזה. הסיבות הללו קשורות לאינטרסים של חמאס ולסדר יומה – המקומיים, האזוריים והבין־לאומיים:
ראשית: השגשוג הכלכלי בעוטף עזה כתוצאה מתקופת השקט, שתרמה לגידול במספר ההיתרים לעובדים, לסוחרים ולאנשי עסקים ברצועה – עד ל־15,000 היתרים. היתרים אלו וההכנסה שסיפקו העובדים לרצועת עזה תרמו כשישה מיליון שקלים ביום, שווה ערך לשני מיליון דולר אמריקאי. נזילות זו אפשרה לרצועת עזה לפרוח, אפילו אם חלקית, ולהגדיל את כוח הקנייה ואת התנועה המסחרית בה, וכן אפשרה הכנסת חומרי גלם לבנייה, יכולת לייצא אל מחוץ לרצועה גידולים חקלאיים מקומיים וכן להכניס סחורות וסולר לתחנת הכוח ברצועה.
ידוע כי שיעור העוני בעזה הגיע ל־85% לפני ההיתרים, ושיעור האבטלה עמד על 65%. ייתכן כי ההיתרים וההתאוששות הכלכלית תרמו להקלת שיעור העוני ולהפחתת שיעור האבטלה ברצועת עזה.
שנית: חמאס פנה לתשתית העממית ושינה את האסטרטגיה שלו לפעילות עממית קהילתית ולהפעלת עמותות צדקה, תוך שהוא נמנע ממלחמה שתעלה לו בנקמת תושבי הרצועה על הרוגים והרס בניינים ובתי מגורים. גם כך, 15 ילדים פלסטינים וארבע נשים נרצחו כתוצאה מהמבצע הצבאי האחרון ברצועת עזה.
הסיבה הראשית היא השגשוג הכלכלי בעוטף עזה כתוצאה מתקופת השקט, שתרמה לגידול במספר ההיתרים לעובדים, לסוחרים ולאנשי עסקים ברצועה – עד ל־15,000 היתרים
שלישית: הדיפלומטיה והאסטרטגיה המדינית החדשה של חמאס בהצגתו תדמית דיפלומטית ברמה האזורית והבין־לאומית, כאשר התנועה המדינית והדיפלומטית של ראש חמאס בחו"ל אסמאעיל הנייה מאשרת כי הביקורים המדיניים שערך בכמה מדינות אזוריות וערביות מייצגים גישה מדינית חדשה של חמאס, מתוך כך שהתנועה משחקת תפקיד פוליטי חשוב בסכסוך הפלסטיני-ישראלי ורוצה לשמור לעצמה מקום בכל תהליך מדיני בעתיד, על אף שהיא משוכנעת לאחר ביקורו של ביידן במזרח התיכון שכל התהליך המדיני הסתיים, במיוחד לאחר שביידן טען כי "מדינה פלסטינית עצמאית נראית מופרכת, אבל חמאס עדיין רואה עצמה כחלק מהמערכת הפוליטית הפלסטינית ועשויה להיות חברה בארגון לשחרור פלסטין בעתיד הקרוב".
לאור סיבות אלו וקריאה מדוקדקת של ההשלכות העלולות לנבוע מאי־השתתפות חמאס במבצע הצבאי האחרון ברצועת עזה, אנו מוצאים כי המצב הכלכלי ברצועה תרם רבות להמשך השקט והרגיעה, על ידי הבנות שהושגו בין ישראל לחמאס באמצעות המתווך המצרי והמתווך הקטארי. התוצאות הן שרק חמאס ברצועת עזה מחליטה על מלחמה, שלום ורוגע עם הצד הישראלי.
לבסוף, אי־השתתפותה של חמאס במלחמה האחרונה בעזה אין פירושה שחמאס אינה עוד יעד של הצבא הישראלי, כי אם עדיין נמצאת בחזית בנק המטרות הישראליות. עם זאת, ישראל הצליחה לגלם מטרה חדשה – משוואה בסכסוך עם חמאס: רגוע מול רגוע ורוגע מול כלכלה… אבל אנחנו עדיין בתחילת הדרך, ואולי הסיבוב הבא יהיה בין אל־קסאם לצבא הישראלי.
הכותב הוא ד"ר עלי אל־אעוור, חוקר ומומחה לענייני ישראל.
