במסגד אל־אקצא המבורך מתקיימת פעילות חינוכית ללימודי השריעה מאז נכנס הח'ליף עומר אבן אל־ח'טאב לירושלים לפני כאלף וארבע מאות שנים. במשך דורות רבים התכנסו מוסלמים ברחבת המסגדים במעגלי לומדים, ואף הוקמו מוסדות לימודים שאליהם הגיעו סטודנטים וסטודנטיות למדעי השריעה מרחבי העולם המוסלמי. אלה קיבלו תעודות ותארים גבוהים שעימם חזרו לארצותיהם כמורים למדעי הקוראן, החדית', תג'וויד (קריאה בטעמים) ופסיקת הלכה (אפתאא), והשתלבו באוניברסיטאות ובמכונים ערביים ואסלאמיים.
לימודי השריעה במסגד אל־אקצא נמשכו לאורך השנים תחת הווקף האסלאמי הירדני, עד הפסקתם לאחרונה בשנת 2015 בצו של משטרת ישראל. מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת התרחבה פעילות לימודית זו במסגד אל־אקצא בזכות פעילות הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות השיח' ראיד סלאח, אשר מימן את משכורות המורים ואף העניק מלגות לתלמידים ולתלמידות. לימודים אלו כללו היבטים חברתיים, דתיים ופוליטיים של השריעה, ובראשם הגנה על מסגד אל־אקצא מפני היהודים הדתיים הקיצוניים המבקשים לשנות את הסטאטוס קוו ולחלק את הרחבה בין יהודים למוסלמים מבחינת מרחב וזמן. בתגובה לכך, הוציאה ישראל את הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק, אסרה את פעילותם של המוראביטון ושל המוראביטאת, מגיני הר הבית, ומנעה מהתלמידים, מהתלמידות וממוריהם את הכניסה למסגד אל־אקצא המבורך.
כיום ניתן לראות שהפעילות הלימודית חזרה לרחבה הקדושה. נשים וילדים נפגשים במסגד אל־אקצא כדי ללמוד קוראן, חדית', תג'וויד והלכה, ואף מקבלים תעודות. הנשים הבגירות אף מקבלות תעודת הוראה המאפשרת להן ללמד בבתי הספר.
מדוע אם כך, אימהות פלסטיניות מוסלמיות צריכות ללמוד קוראן וחדית' במסגד אל־אקצא? האם כעת החזירו על כנם את לימודי השריעה והקוראן בימי ראשון, יומו החופשי של התלמיד הפלסטיני, כדי לפצות על התכנים החסרים בחינוך האסלאמי בתוכנית הלימודים הפלסטינית?
ישנם שלושה סוגים של בתי ספר במסגד אל־אקצא: בית הספר העל־יסודי (חטיבת ביניים ותיכון) השרעי לבנים ובית הספר העל־יסודי השרעי לבנות, אשר תוכנית הלימודים שלהם תואמת את תוכנית הלימודים השרעית הירדנית. אולם בית הספר היסודי וגני הילדים במסגד אל־אקצא לומדים על פי תוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית; המורים מקבלים את שכרם מהרשות ומלמדים את תוכנית הלימודים הפלסטינית.
בראיונות שקיימתי עם מנהל בית הספר העל־יסודי השרעי לבנים ועם מנהלת בית הספר השרעי לבנות, הם הבטיחו לי שתוכנית הלימודים האסלאמית הירדנית מעניקה לתלמידים ולתלמידות תעודה במדעי השריעה ובמדעי הקוראן והחדית'. מנהל בית הספר היסודי והגנים "אל־אקצא", אשר פועלים תחת הרשות הפלסטינית, אישר בפניי שתוכנית החינוך האסלאמי לתלמידיו אינה משביעת רצון. תוכנית זו כוללת בעיקרה את הסונה, כלומר ההדרכה והביוגרפיה של הנביא, ללא לימודי קוראן, חדית' ותג'וויד.
בביקור שקיימתי בשבוע שעבר במסגד אל־אקצא כדי לסקור את תנאי המקום, ראיתי תלמידה רצה במהירות לעבר ספריית המסגד. מכיוון שהדבר אינו מקובל ואף מסוכן (מפחד התגובה של השוטרים הישראלים), עצרתי אותה ושאלתי מדוע ולאן היא רצה. היא ענתה לי שהיא מאחרת בחמש דקות למבחן של חוג הקוראן והחדית' של המוראביטאת. להפתעתי היא סיפרה לי שהיא לומדת במסגד אל־אקצא המבורך ואף מקבלת תעודות. "בוא איתי ותראה בעצמך את אולמות הבחינות ושיעורי אסלאם בתוך ספריית מסגד אל־אקצא."
נכנסתי איתה לספרייה במסגד אל־אקצא אל־קדים, הנמצא בדיוק מתחת למסגד אל־קיבלי בדרום הרחבה הקדושה, שם הופתעתי לגלות כיתות לימוד והוראה ואף אולם מבחנים שבהם מתקיימים חוגים ושיעורים, ובהם התרוצצו בהמולה הורים, מורים, תלמידים ותלמידות. ראיינתי במקום את מנהלת מחלקת לימודי השריעה במסגד אל־אקצא סנאא אל־חלוואני, שהסבירה לי על אופייה של תוכנית החינוך האסלאמי במקום. לדבריה, ילדים בגילאי החינוך היסודי מקבלים כאן שיעורי קוראן ומדעים, חדית' ותג'וויד, אשר אינם ניתנים להם בבתי הספר של עיריית ירושלים או של הרשות הפלסטינית, שבהם לומדים פלסטינים בעלי תעודת זהות כחולה. לגבי הנשים המבוגרות והאימהות הצעירות, הן מקבלות בתמורה ללימודיהן תעודת הוראה אסלאמית, המאפשרת להן לעבוד כמורות לשריעה ולאסלאם בבתי ספר בישראל או ברשות הפלסטינית, וכן כלים ללימוד ילדיהן בבית.
לדברי אל־חלוואני, בניגוד למה שהיה בימי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, כל המורות והתלמידות הן מתנדבות אשר אינן מקבלות שכר מהווקף. לשאלתי אם יש ללימודים אלו מטרה פוליטית, היא השיבה כי "המטרה שלנו היא חינוכית – ללמד את השריעה ואת הדת האסלאמית, ולתת לסטודנטית תעודה הוראה בחינוך אסלאמי המוכרת על ידי הווקף האסלאמי הירדני."
למרות זאת, לתחושתי, אחת המטרות של הפעילות הלימודית האינטנסיבית המתקיימת במסגד אל־אקצא היא לקיים במקום נוכחות אסלאמית מוגברת ויומיומית כדי לא להשאיר את הרחבה ריקה במהלך שעות הביקור (שבהן ההר פתוח למבקרים שאינם מוסלמים) נוכח התוקפנות המתמשכת של הקבוצות היהודיות הקיצוניות במקום.
מתוך היכרותי גם עם פעילותם של ארגוני המקדש היהודיים, ניתן לקבוע כי שני הצדדים – היהודי והאסלאמי – מקיימים במקום הקדוש הזה פעילות חינוכית, חברתית ודתית, המשרתת מטרה פוליטית משמעותית שעיקרה מאבק על הנרטיב ותביעת בעלות על המקום הקדוש באמצעות נוכחות ופעילות משמעותית בו ובסביבותיו.
