מי שיקרא את הצהרת הוועדה המרכזית של בל"ד בעקבות ישיבתה האחרונה, עשוי לחשוב שאנו ניצבים בפני שינוי מהותי במדיניות המפלגה בנוגע לבחירות הקרובות לכנסת. במקרה הקיצוני, השינוי אמור להתבטא בפרישה מהכנסת ובהקמת ברית לאומית חוץ־פרלמנטארית. במינימום, מדובר בפרישה מהרשימה המשותפת ובהרכבת רשימה לאומית עצמאית לקראת הבחירות.
הסעיף הראשון בהצהרה שהתקבלה פה אחד בוועדה המרכזית, מדגיש את הצורך הקריטי בחשיבה מחדש ובחיזוק תפקידו של "הזרם הלאומי הפלסטיני", ששימש תמיד "חומה בצורה בפני הישראליזציה והכניעה לחוקים של הזירה המדינית הישראלית". העניין מוסבר בסעיף 2 בהצהרה, המבקר את "הניסיון שהצטבר בשנים האחרונות". הכוונה לכך שעל אף היותה ציר מרכזי ברשימה הערבית המשותפת, בל"ד נתנה "המלצות", השתתפה ב"משחקי המחנאות", ו"עמדה בפני בחירה בין מפלגות ימניות וימניות יותר".
על בסיס ניתוח ודיון זה בל"ד מסיקה בסעיף 3 כי יש צורך חיוני בהצעת "תוכנית מדינית שתענה על הדרישות החברתיות, הלאומיות והאזרחיות של החברה הערבית. על תוכנית זו להגן על אחדות החברה הערבית ועל מאבקה. מטרתה לשנות את המציאות ואת המדיניות בהתאם לעקרונות הלאומיים הבלתי־משתנים ובהתבסס על חזון קולקטיבי".
ברור שמדובר במצע רחוק מאוד ממצעה של הרשימה המשותפת, המבוסס על מה שכונה "שיח משפיע", "המלצות", ו"משחק המחנאות הישראלי". מדובר בביטויים קרובים זה לזה, וההצהרה מפרקת אותם מהיסוד. סעיף שלוש מבהיר זאת כשהוא קורא להחליפם ב"ברית לאומית המושתתת על חזון מדיני-לאומי לקראת הבחירות הבאות". בסעיף 4 נכתב כי "הברית הזאת לא תשתתף במשחק המחנאות של המנגנון המפלגתי בישראל. היא גם לא תתערב במשחק ההמלצות ובהרכבן של ממשלות ישראל. הברית תפעל נגד ביטויה של התוכנית הציונית משמאל ומימין".
כאן הביקורת על התנהלותה של הרשימה המשותפת ברורה יותר, וממוקדת ב"משחק המחנאות" וב"משחק ההמלצות", שגם בל"ד נסחפה אליהם. עוד מסר ברור לכל מי שאין לו קשיים בהבנת הנקרא הוא שפניה של בל"ד לפרישה מהרשימה המשותפת, ושבכוונתה להקים ברית לאומית שתשיב לזרם הלאומי הפלסטיני את תפקידו מאז ומתמיד – "לשמש סכר בפני הישראליזציה".
עם זאת, המצב בשטח "מעט" שונה משום שאין כל סימנים לאפשרות פרישה של בל"ד מהרשימה המשותפת או לכך שבל"ד תיזום מהפכה נגד אופן ההתנהלות שאותו ביקרה הוועדה המרכזית בהצהרתה. בין חברי הרשימה המשותפת שוררים יחסי ידידות במישור האישי והמדיני. הדבר נכון במיוחד לגבי בל"ד, לאחר שחד"ש הכילה את הניסיון לתיאום עמדות בין בל"ד ובין המפלגה של טיבי.
אין ספק שה"סכיזופרניה" של בל"ד הנוגעת לסתירה שבין הטקסט ובין רוח התנועה היא ביטוי של משבר מדיני ודוקטרינרי. מדובר באובדן זהות בשל אובדן דרך – בין "המהפכות הערביות" שהחלישו את הממד הלאומי הפאן־ערבי בזהות המפלגה ובין ההיגררות אחר הזרם של הרשימה המשותפת. תרם לכך גם הכרסום שחל במנגנוני הבקרה הלאומיים, ובעקבותיו אבד לבל"ד מקומה הטבעי כחלוצה בתנועה הלאומית של הפלסטינים בישראל וכ"שובר גלים" כנגד מדיניות הישראליזציה.
לאחר סילוקה של חנין זועבי, שאחזה בחבל התנועה הלאומית "הקרוע" עד יומה האחרון בכנסת, איבדה בל"ד את המאפיין האחרון שהבדיל אותה משאר מפלגות הרשימה המשותפת. בל"ד אימצה מדיניות "הרמונית" של מיזוג. השיח התקשורתי, שסאמי אבו שחאדה הוא אחד ממוביליו, אינו משנה את המצב במאומה, משום שהוא לא חולל כל שינוי בשטח.
מי שמבין כיום שהזמן אוזל, ושבל"ד מאבדת את מאפייניה הייחודיים ואת זהותה המדינית, צריך להבין דבר נוסף: לאחר שבל"ד שקעה בבוץ של הרשימה המשותפת, לא רק שהיא לא תצא נקייה – ייתכן שאף לא תצא בחיים. הדיבור על הקמת ברית לאומית מחוץ לרשימה המשותפת לקראת הבחירות הוא לא יותר מהתאבדות פוליטית.
לאחר סילוקה של חנין זועבי, שאחזה בחבל התנועה הלאומית "הקרוע" עד יומה האחרון בכנסת, איבדה בל"ד את המאפיין האחרון שהבדיל אותה משאר מפלגות הרשימה המשותפת.
הסיבה לכך אינה אובדן המושב בכנסת, אלא שהבחירות עצמן הן משאל עם לגבי מדיניות. התמודדות בבחירות מתוך עמדה של חולשה וקלון המובילה להפסד, תנחית מכה אנושה על הקו המדיני ועל המפלגה בכלל. כך קרה גם למפלגות אחרות. כלומר, על בל"ד לשקול גם את האפשרות שלא להתמודד בבחירות הפעם או בכלל.
נראה שבל"ד ניצבת בפני שתי חלופות, שתיהן מרות. האחת: להודיע שהמפלגה לא תשתתף בבחירות לכנסת, לעשות הערכה מחודשת של תפקודה, ולהסיק מסקנות. זה יאפשר לה להפסיק להתבוסס ב"בוץ של הרשימה המשותפת", וייתכן שכך תוכל גם לחזור בבוא העת. חלופה זו תסייע למפלגה להתקשר מחדש עם הצדדים השונים בתנועה הלאומית, ותכין את הדרך לבנייה מחדש של בל"ד.
החלופה השנייה היא לפעול במסגרת ה"הרמוניה" הפנימית ברשימה המשותפת, לשחוק את ההבדלים המדיניים בין מרכיבי הרשימה, ולייצר מציאות מדינית בשטח. כך תיצור מסגרת כוללת או רשימה מפלגתית מקיפה ותתייצב לצד הזרם הקורא לשינוי המדיניות השולטת ברשימה, ותתקן את דרכה המדינית ואת הנפשות הפועלות בה.
ידוע לנו שיש גם בחד"ש זרם משמעותי שאינו מרוצה מהכיוון הזה לאחר שהתבררו תוצאותיה ההרסניות של ההתנסות עם מנסור עבאס ועם הרשימה המשותפת. זרם זה זקוק לתמיכה מבחוץ ולהתגייסות ציבורית שתחזק אותו, תעניק לו ניצחון בתוך הרשימה המשותפת, ותשנה את מדיניות הרשימה.
מובן מאליו שניצחון הגישה הזאת בתוך הרשימה המשותפת מותנה בהסכמתם של כל הגופים הלאומיים החברים בה. כך תסתיים הגלישה במדרון הלאומי החלקלק והמסוכן שאליו מוביל מנסור עבאס.
האמת היא שסוגיית ההחלפה של איימן עודה ביוסף ג'בארין חוצה את שאלת ה"רחש-בחש" במפלגת חד"ש משום שהוצאת טיבי לפרישה מאוחרת עשויה גם היא להפוך לנושא לוויכוח. כך תוכל הרשימה המשותפת לנהוג כמשותפת ולהישאר כזו.
סלימאן אבו ארשיד הוא כותב פלסטיני. המאמר פורסם באתר החדשות הערבי ישראלי ערב ב־28 ביולי 2022. תרגם מערבית: עמיר טאובר.
