בחשכת הליל, יצא נשיא תוניסיה קייס סעיד, ועשה דרכו אל משרד הפנים כדי להתמודד עם בעיית המחסור בקמח, ושיגר איומים לעבר כל "המונופוליסטים" שמרעיבים את העם התוניסאי. לפני כן, הוא דיבר בפני השופטים שמינה "באופן זמני" לאחר פיזור מועצת השיפוט העליונה, ונשא דברים על אודות עצמאותה של מערכת המשפט בתקופה היסטורית זו (כל תקופה היא תמיד היסטורית בנאומיו). הוא בכלל לא קימץ בהיסטוריה, ואף הזמין את ההיסטוריון איברהים שבוח שירצה על איבן ח'לדון ועל הדברים שהוא כתב על המונופוליסטים ב"אקדמות למדע ההיסטוריה". אחר כך הוא דיבר בקול רועם על "ראשת" הממשלה נג'לא בודן, והדגיש כי זוהי "שעת האפס" במאבק במונופוליסטים ובספסרים. כל שומעיו ישבו בשקט, בפרט ראשת הממשלה, שרק הנהנה בראשה לאות הסכמה, פלבלה בעיניה, כשמסמכיה בידיה, ושמרה על פיה סכור.
שבוע לאחר תצוגת התכלית הזו בפני קהל אומרי ההן השתקני הנ"ל, נחשף קייס סעיד במערומיו ממש כמו בסיפור על בגדי המלך החדשים. כדרכו הראוותנית, הוא ערך ביקור מלווה במצלמות במאפייה כדי לקצור את הישגיו לאחר "שעת האפס", ובעל המאפייה אמר למלך הפופוליזם בפשטות ובאומץ שהן פרי עשור של דמוקרטיה במדינה: "המלך הוא עירום". על פי הסרטון שהועלה לעמוד הפייסבוק של נשיא תוניסיה, הנשיא אמר לו: "אין עומס כבד כמו בימים הקודמים, לא כך?" ובעל המאפייה השיב: "יש כזה עומס כבד שנראה לי שאצטרך לסגור את המאפייה כי אזל מלאי הקמח החודשי שלי". אז שב "המלך" ושאל: "האם האספקה למאפיות עדיין לא שבה לאיתנה?" – "עדיין קיים מחסור קשה", הוא השיב. "האם לא חילקו לכם את האספקה שהוחרמה ממחסני המונופוליסטים?" תהה "המלך" – ובעל המאפייה השיב ש"דבר לא השתנה", והוסיף כי יסגור את מאפייתו בטרם יסתיים החודש בשל המחסור בקמח. על כך ענה "המלך" כאילו הוא נושא נאום: "לא יעלה על הדעת שתסגור את המאפייה שלך, שהרי לחם הוא מוצר צריכה בסיסי!".
יצא "המלך" מהמאפייה, נופף לשלום להמונים שהריעו לו, וחזר להשמיע איומים כנגד "כל מי שמרעיבים את העם", וההמונים הריעו לו "בספונטניות".
יצא "המלך" מהמאפייה, נופף לשלום להמונים שהריעו לו, וחזר להשמיע איומים כנגד "כל מי שמרעיבים את העם", וההמונים הריעו לו "בספונטניות". יום למוחרת, דיווח האתר "בוואבה תונס" על כך שאישה שמפרנסת את משפחתה מאפיית לחם בטאבון ביתי הובאה בפני מערכת המשפט "העצמאית", והואשמה על קיום מונופול בתחום הלחם! ועל כן, נשאלת השאלה: מיהו זה שמרעיב את העם? והתשובה לכך היא קייס סעיד, שהוביל הפיכה נגד הדמוקרטיה, השתלט על כל רשויות השלטון, ביניהן גם מערכת המשפט, ופיטר את מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמא יפורסמו נתונים על אודות מדדי הרעב שנגרם בעקבות העוני, האבטלה, האינפלציה וצניחת הכלכלה. תוניסיה לא נכבשה בידי כובש זר הנושא באחריות. היא נשלטת בידי שליט יחיד שמחזיק לבדו במוסרות השלטון ואינו מסוגל לספק לחם לאזרחיו. הוא נושא לבדו באחריות כי הוא מחזיק בשלטון כמונופול של איש אחד.
שרת המסחר של טוניסיה פאדלה ראבחי, ציינה בפני עיתון האקונומיסט כי ייצור הלחם המסובסד שנמכר ב־190 מיל (שישה סנטים) עולה בפועל 420 מיל; כי המדינה סובלת מגירעון תקציבי השקול לכ־9% מהתוצר הלאומי הגולמי, וכי גובה התשלומים הדרושים לכיסוי שירות החוב השנתי הוא פחות או יותר באותה רמה.
לדברי קייס סעיד, הלחם אינו מגיע ממשרד הפנים, ולדברי עבד אל־פתאח א־סיסי, גם לא מהצבא. הלחם מיובא, וישנה בעיה בין־לאומית בעניין זה בצל המשבר הפוקד את שרשרת היבוא בשל מגפת הקורונה – משבר שרק הלך והחריף בעקבות המלחמה באוקראינה, ושבגינו פרסם הבנק העולמי אזהרה מפני מצוקת רעב ומהומות באזורנו. על פי האקונומיסט, רוסיה ואוקראינה נחשבות בהתאמה ליצואניות הגדולה והחמישית בגודלה בעולם. "המלחמה גרמה לעצירתם של כל המשלוחים מהים השחור. זו בשורת איוב למצרים, שנחשבת ליבואנית החיטה הגדולה ביותר בעולם. מצרים זקוקה ל־21 מיליון טונות של חיטה כדי להאכיל את 102 מיליון תושביה, אולם היא מייצרת בעצמה פחות מחצי מכמות זו, ורוסיה ואוקראינה הן המקור ל־86% מסחורותיה המיובאות.
כשליש מתושבי מצרים חיים מתחת לקו העוני, שעומד על 857 לירות מצריות בחודש. משלוחי התירס מהווים 26% מהסחורות שמייבאת מצרים מאוקראינה, וצמצומם עלול לפגוע במצרים שכן התירס משמש כבסיס למזון לבהמות, והעלייה במחירי התירס תגרום לעלייה במחירי הבשר במצרים ולעלייה במחיריהם של תבשילים מבוססי תירס בדרום אפריקה, שם הוא מרכיב מזון עיקרי. אוקראינה היא גם אחת מיצואניות שמן החיטה הגדולות בעולם.
במהלך ביקורו במצרים בשנת 2015, העניק פוטין לא־סיסי רובה קלשניקוב בזמן שהשניים הסבו לשולחן ארוחת ערב גדוש במיני לחמים. אולי א־סיסי העניק את אותו כלי נשק לסעיד עבור סגל אנשי משרד הפנים, שכן בעיני שני השליטים הללו, זהו הכלי שבאמצעותו תיפטר בעיית הלחם בשתי המדינות.
יאסר אבו־הלאלה הוא עיתונאי ירדני ומנהלה לשעבר של רשת אל־ג'זירה. המאמר המלא התפרסם ב־17 במרץ 2022 באל־ערבי אל־ג'דיד הליברלי. מערבית: און דגן.
