חידוש ההפצצות של רוסיה על מרכזי הערים במערב אוקראינה והפגיעה בתשתיות החשמל של המדינה, הפעם בסיוע נשק איראני, הביאו את ההנהגה האוקראינית לצאת בקריאות נחרצות יותר מבעבר לישראל לספק לה אמצעי הגנה אווירית. זוהי הזדמנות מצוינת עבור ישראל להפגין את עמידתה לצידו של העם האוקראיני שמגן על עצמאותו ועל עצם קיומו, ולייצר יחסי ציבור חיוביים לתעשיית הנשק הישראלית, הזוכה לכותרות בכל עת שמתגלה כי היא מספקת נשק למשטרים חשוכים.
למרות זאת, ישראל ממשיכה לעמוד בסירובה לסייע לאוקראינה. נראה כי מערכת הביטחון היא המובילה את הסירוב, ומצדיקה זאת בכך שהידרדרות ביחסים עם רוסיה תפגע ביכולתה של ישראל להבטיח את האינטרסים שלה בסוריה. טענה זו מבוססת על הערכת יתר של היכולת הרוסית להגביל את חופש הפעולה של ישראל בשמי סוריה ושל יכולתה ונכונותה של רוסיה לפעול נגד הנוכחות האיראנית בסוריה.
כיום ישראל ורוסיה מקיימות מנגנון תיאום המבטיח כי הקצינים הרוסים המפקחים על הפעלתן של מערכות הגנת האוויר המתקדמות בסוריה – S-400 ו-300-S –יכובו בעת שמטוסי חיל האוויר הישראלי חגים בשמי סוריה ותוקפים מטרות איראניות. כך, חיל האוויר הישראלי נאלץ להתמודד רק עם מערכות ההגנה האווירית הסובייטיות המיושנות שמפעיל הצבא הסורי. למעט מקרה בודד בפברואר 2018 שנבע מטעות של הצוות הישראלי, מערכות הגנה אלו כשלו במאמציהן המתמשכים להפיל את מטוסי חיל האוויר הישראלי.
גם אם רוסיה תפסיק את התיאום מול ישראל ותפעיל את מערכות ההגנה האוויריות המתקדמות בעת שמטוסים ישראליים חגים בשמי סוריה, ספק אם המערכות כשירות לפגוע במטוסי ישראל
רוסיה הסירה מסוריה לפחות אחת מהמערכות שהציבה במדינה משום שנדרשה לסוללות אלו כטילי קרקע-קרקע לפגיעה בריכוזי אוכלוסייה באוקראינה. גם אם רוסיה תציב מערכת זו מחדש לאחר שישראל תספק לאוקראינה נשק מתקדם, ייתכן שניתן יהיה להרתיע את רוסיה משימוש במערכות אלו. אם המלחמה באוקראינה תימשך, ישראל יכולה לאיים באספקת נשק מתקדם יותר, או אף לאמן את הצבא האוקראיני, כפי שעושות מדינות מערביות רבות. גם אם תיפסק המלחמה באוקראינה, ישראל יכולה לאיים על האינטרס הרוסי העיקרי בסוריה: יציבותו של משטר אסד. עד כה, בין היתר בשל התחשבות באינטרסים של הרוסים, נמנעה ישראל מלתקוף יעדים הקשורים לצבא או למשטר הסורי, למעט מערכות הגנה אווירית שהופעלו נגד כלי טיס ישראליים. המשטר הסורי, ששולט כיום על מיליונים הסובלים מחרפת רעב ומתעבים את שלטונו, אינו יכול לאפשר לעצמו פגיעה משמעותית ביכולת הדיכוי שלו, שעליה נשענת יציבותו.
גם אם רוסיה תפסיק את התיאום מול ישראל ותפעיל את מערכות ההגנה האוויריות המתקדמות בעת שמטוסים ישראליים חגים בשמי סוריה, ספק אם המערכות כשירות לפגוע במטוסי ישראל. טייסים ישראלים התאמנו מספר פעמים כדי להתמודד עם מערכות S-300 הרוסיות וכדי להשמידן במקרה הצורך. לאחר שהצבא האוקראיני הצליח להשמיד שתי מערכות כאלו, שרוסיה הציגה כפאר יצירת התעשייה הצבאית המקומית, ניתן להניח שרוסיה לא תסתכן בהשמדות משפילות נוספות.
גם אם מערכות ההגנה הרוסיות יופעלו ליד יעדים שישראל מעוניינת לתקוף, הסיכוי של חיל האוויר הישראלי להצליח במשימותיו בסוריה גבוה. מערכת הגנה אווירית חוסמת את חדירתם של כלי טיס רק אם כל מרכיביה, הפרושים ברחבי סוריה, פועלים בתיאום. ללא תיאום של כלל המרכיבים היריב יכול לנצל את הפרצות או את המרחבים האוויריים המוגנים על ידי מערכות מיושנות או בידי צוותים לא-מיומנים כדי לתקוף את היעדים הרצויים. בסוריה מעולם לא התקיימה מערכת מתפקדת שכזו, כפי שניתן להתרשם מהשמדתן של עשרות מערכות הגנה אווירית על ידי ישראל בסוריה לאורך השנים האחרונות. נוסף על כך, גם כיום ישראל תוקפת יעדים בסוריה מבלי לחדור למרחב האווירי הסורי, תוך טיסה מעל לבנון, הים התיכון, ירדן או ישראל, ובכך מקטינה את סיכויי ההפעלה של מערכות ההגנה האווירית.
הנוכחות הרוסית בסוריה אומנם הפחיתה את ההשפעה ואת התלות של המשטר הסורי באיראן, אך תלותה של סוריה ברוסיה גברה כשזו האחרונה פועלת לחיזוק השפעתה על חשבון מדינות אחרות, ללא קשר לישראל. רוסיה מקבלת זיכיונות להפקת פוספטים וגז, שבהם חושקת גם טהרן. אינטרסים כלכליים אלו מניעים את מוסקבה להקים יחידות בצבא סוריה הכפופות לה כמו הגיס החמישי, לבנות קשרים עם צמרת מיליציית כוחות ההגנה הלאומיים (הידועים כ"שביחה"), שבעבר זכו למשכורות מאיראן, או לחזק את הצבא הסורי, שלו קשרים היסטוריים עם בריה"מ ועם רוסיה על חשבונן של מיליציות פרו-איראניות.
יכולתה ונכונותה של רוסיה להבטיח את האינטרסים של ישראל אינן משמעותיות. רוסיה לא הצליחה למנוע את ההתבססות של חזבאללה הלבנונית בגולן הסורי ואת שליטתו המלאה על הגבול הסורי-לבנוני; היא לא הצליחה להגן על מורדים לשעבר שהפכו לבני-חסותה מפני מעצר על ידי חזבאללה או אפילו על ידי המשטר הסורי. מאז התערבותה של רוסיה בסוריה, חלקים שלמים של המדינה – דוגמת מערב מחוז דיר א-זור, מזרח העיר חלב ופאתיה הדרומיים, המזרחיים והמערביים – יצאו משליטה בפועל של המשטר הסורי ונמצאים תחת דומיננטיות איראנית.
המלחמה באוקראינה חשפה לא רק את חולשותיו המבניות של הצבא הרוסי אלא גם את כשלי מערכות המודיעין הרוסיות ואת תהליך קבלת ההחלטות בקרמלין. רוסיה מצליחה להחריב ערים שלמות בסוריה ובאוקראינה, לאמלל את האוכלוסייה האזרחית ולהביא לבריחה של מיליוני פליטים, אך אינה מצליחה להביא לפתרון צבאי או פוליטי הרצוי מבחינתה. משטר אסד שולט רק על כ-60% משטחי סוריה וכלכלתה הקורסת אינה מספקת לרוסיה הזדמנויות רבות להחזרת השקעתה הרבה בשימור המשטר. באוקראינה, ניגף הצבא הרוסי ונאלץ לסגת משטחים שפוטין כבר סיפח.
חולשתה ובידודה של רוסיה צפויים להתגבר ככל שתימשך המלחמה באוקראינה, ואיתם הסנקציות שכבר מביאות להתכווצות כלכלתה. מקבלי ההחלטות ברחבי העולם החלו להבין כי ההנהגה הרוסית שקולה הרבה פחות משחשבו, וכי מערכותיה הצבאיות והמודיעיניות מתקשות לתפקד בשל השחיתות הפושה בהן. בשלה העת כי גם בירושלים יכירו בכך ויפעלו בהתאם. על מדינת ישראל לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה בנוגע למלחמה באוקראינה, והיא יכולה לעשות זאת ללא סיכונים מהותיים.
אליזבט צורקוב היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית ודוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון.
