נתון שעשוי להפתיע את הישראלי הממוצע הוא שברצועת עזה פועלות שמונה אוניברסיטאות ועשר מכללות אקדמיות, שבהן לומדים כ-80 אלף סטודנטים. נתון זה אינו באמת מפתיע כאשר חושבים על למעלה משני מיליון האנשים המתגוררים ברצועה, אך לאור התנאים הקשים שבהם הם חיים קשה לחשוב על עזה כמקום שוקק פעילות אקדמית. בפועל, יש כמה וכמה אוניברסיטאות בעזה, ופועלים בהן גם ארגוני סטודנטים רבים שמזוהים פוליטית עם גורמים שונים ברצועה, בעיקר עם חמאס ופתח. באוניברסיטאות רבות בעולם נהוג לקיים בחירות סטודנטיאליות, שבהן בוחרים הסטודנטים נציגים לאגודות סטודנטים מוסדיות וארציות המייצגות את האינטרסים שלהם ולעיתים מעורבות בפעילות פוליטית. באוניברסיטאות הגדה המערבית, למשל, מתקיימות בחירות כאלה – אך לא באוניברסיטאות עזה. במאמר שפורסם במגזין האינטרנטי הפלסטיני מתרס, עוסק הכותב מאמון אבו-ג'ראד במכשולים העומדים בפני קיומן של בחירות סטודנטיאליות בעזה.
השאלה מדוע אין בחירות באוניברסיטאות בעזה מתעוררת בכל פעם שבחירות כאלה מתקיימות בגדה. הסטודנטים בעזה מנועים מזכותם להצביע למועצות ואגודות סטודנטים מאז שהאוניברסיטאות הפכו לזירות מאבק בין תומכי פתח לתומכי חמאס בשנים 2006-2007. יש לציין כי ארגוני סטודנטיאליים רבים ושונים פועלים בעזה, וחלקם אף מאוגדים במגוון דרכים, אך הסטודנטים לא יכולים לבחור בנציגים מאגודות אלה על מנת שישמשו כחברים באגודת סטודנטים רשמית, שיש לה כוח מול הנהלת האוניברסיטה ומסוגלת לפעול לרווחתם של הסטודנטים. לכאורה, כלל הארגונים מעוניינים בקיום בחירות ותומכים בכך, אולם, שלושה מכשולים מרכזיים עומדים בפני קיומן. הראשון הוא העובדה שהאוניברסיטאות מתנות את קיום הבחירות בכך שכלל ארגוני הסטודנטים יסכימו לעבור לשיטת בחירות יחסיות (שבה חלוקת התפקידים מתבצעת באופן יחסי להתחלקות קולות הבוחרים). המכשול השני הוא שארגון צעירי פתח הציב דרישות אבטחה מחמירות שללא קיומן הוא לא ייתן את הסכמתו להשתתף בבחירות. המכשול השלישי מגיע דווקא מכיוון הסיעה האסלאמית, תנועת הסטודנטים מטעם חמאס, שדורשת לקבל לוח זמנים מוגדר מראש לפני שתסכים לקיום בחירות באוניברסיטאות.
שני המכשולים השניים נדמים מאולצים, וכפי שיטען אבו-ג'ראד בהמשך, יש לראות בהם תירוצים דחוקים של תנועות הסטודנטים מטעם פתח וחמאס, שלכל אחת מהן יש אינטרסים שונים מאחורי אי-קיום בחירות. מנגד, עניין שיטת הבחירות – יחסיות או רוביות (שבהן הנציג או הסיעה שמקבלים את רוב הקולות מקבלים א התפקיד הרלוונטי) – נדמה מהותי יותר. כפי שמוכר היטב ממערכות בחירות ברחבי העולם הנוהגות על פי אחת משיטות אלה (למשל, ארצות הברית וישראל), לשיטת הבחירות יכולה להיות השפעה מכרעת על התוצאות. על מנת לעבור למצב של קיום בחירות יחסיות, האוניברסיטאות דורשות לקבל אישור פה אחד מטעם כלל ארגוני הסטודנטים. הנהלות האוניברסיטאות מבינות כמובן שקשה עד בלתי אפשרי לקבל הסכמה כזאת, וייתכן שמשתמשות בקלף זה על מנת לפטור את עצמן מההתעסקות. בפועל, הן מונעות מהסטודנטים להתאחד באופן יעיל, ובכך לייצג את עצמם אל מול הנהלת האוניברסיטה.
שתי תנועות הסטודנטים המרכזיות: צעירי פתח והסיעה האסלאמית מטעם חמאס, מציבות כל אחת מהן מכשול אחר בדרך למימוש בחירות באוניברסיטאות
מאז שנת 2007 לא התקיימו כמעט בחירות סטודנטיאליות בעזה, והמעט שכן התקיימו נהגו על פי שיטת הרוב. בהקשר זה, ישנם כמובן גם הבדלים בין אוניברסיטאות שונות – האוניברסיטה האסלאמית והמכללה האקדמית למדעים יישומיים נטו יותר לאפשר עריכת בחירות, בשיטה הרובית. בשיטה זו כמעט תמיד מנצחים באוניברסיטאות אלה נציגי תנועת הסטודנטים של חמאס, שבאופן לא מפתיע החליטו דווקא לא להכשיל את הבחירות הללו על ידי הצבת דרישות לוח זמנים בלתי סבירות. לעומת זאת, באוניברסיטת אל-אזהר בעזה נאסרה בשנת 2007 כל פעילות של תאים סטודנטיאליים כלשהם לאחר עימותים בין תומכי חמאס לתומכי פתח. למרות זאת, צעירי פתח עדיין נהנים מדומיננטיות באוניברסיטה, המזוהה יותר עם תנועה זו. גם באוניברסיטת אל-קדס בעזה ובאוניברסיטת אל-אקצא על חמש שלוחותיה ברצועה לא מתקיימות בחירות, אך בניגוד לאל-אזהר, הן מאפשרות יותר חופש פעילות לתאים סטודנטיאליים, גם אם לא באופן רשמי.
בשנת 2010 הועלתה על סדר היום יוזמה שנראתה מבטיחה, שלפיה ייערכו בחירות יחסיות באוניברסיטאות בעזה. מרבית ארגוני הסטודנטים הצליחו להסכים על מרבית הפרטים, אולם הדבר לא יצא לפועל, ומאז חלפו 12 שנים שבמהלכן היוזמה תקועה. לא ברור האוניברסיטאות מתעקשות על קיום בחירות יחסיות כתנאי יסודי לקיום בחירות. מחד, הדבר עשוי להוות מכשול "טכני" שכל מטרתו לספק תירוץ למניעת קיום הבחירות. מאידך, באוניברסיטאות שגם ככה מזוהות מאוד עם גורם פוליטי מסוים – מה שכנראה לא פוסח גם על חברי ההנהלה – לא ברור כיצד מניעת הבחירות משרתת את האינטרס של האוניברסיטה.
כאמור, שתי תנועות הסטודנטים המרכזיות: צעירי פתח והסיעה האסלאמית מטעם חמאס, מציבות כל אחת מהן מכשול אחר בדרך למימוש בחירות באוניברסיטאות. צעירי הפתח, מצדם, מתעקשים שיסכימו לקיום בחירות יחסיות אם יובטחו להם אמצעי אבטחה מסוימים וכן יינתן להם חופש מלא לקיים תעמולה. יש לציין כי תנועת פתח לא מציבה דרישות אלה על מנת להשתתף בבחירות לגופים אחרים שהיא מעוניינת להיות מיוצגת בהם, לדוגמה, הבחירות ללשכת עורכי הדין השנה שבהן זכו נציגים המזוהים עם פתח לניצחון מוחץ. גורמי שלטון בעזה אף פנו לנציגי פתח על מנת שהאחרונים יגיעו לחתום על הסכם שעונה על דרישותיהם, אך האחרונים סירבו להגיע בתירוץ ש"הם אינם מכירים בשלטון הנוכחי ברצועת עזה".
מדברים אלה עולה כי צעירי פתח מכשילים בכוונה את קיומן של בחירות, מה שנראה מוזר ממבט ראשון משום שהם אמורים להרוויח מבחירות כאלה – זוהי הזדמנות לחזק את כוחם ולצבור, באמצעות פעילות סטודנטיאלית, תומכים נוספים לפעילות הפוליטית הכללית שלהם. בנוסף, באוניברסיטאות מסוימות – כגון אל-אזהר – הם זוכים לתמיכה גורפת שבוודאי תבטיח להם ניצחון בבחירות. הכותב תולה את ההסבר להימנעותם מבחירות במחלוקות פנימיות בתוך תנועת פתח בעזה, בין תומכי אבו-מאזן לתומכי מוחמד דחלאן, שלאחרונה כוחו הפוליטי מתחזק. בחירות יחשפו קודם כל את העימות הפנימי שבתוך תנועת פתח, מה שהיא לא בהכרח מעוניינת להציג כלפי חוץ.
באשר לסיעה האסלאמית של חמאס, אנשיה טוענים כי יסכימו לעבור לשיטת הבחירות היחסיות אם הדבר יתנהל על פי לוח זמנים מסוים שייקבע מראש. בשנת 2014, הצליחו הארגונים להגיע להסכמה על קיום בחירות יחסיות, ואף צעירי פתח השתכנעו להשתתף. עם זאת, בקשת כמה ארגונים לדחות את הבחירות בשנה מהמועד שנקבע גרמה לסיעה האסלאמית להסיק כי צעירי פתח מעכבים את הבחירות, ובתירוץ זה לסגת מהיוזמה. גם במקרה זה, לא ברור מהו האינטרס העומד מאחורי הדברים, שכן תחת זאת הסיעה האסלאמית הייתה יכולה לקיים בחירות לפחות באוניברסיטאות שתומכות בה בכל מקרה, וכך גם לזכות בבחירות וגם להצטייר כמי שתומכים בקיום בחירות דמוקרטיות וחופשיות.
הסיכום הוא, אם כן, שהן הארגונים הסטודנטיאליים והן האוניברסיטאות מספקים שלל תירוצים, לא תמיד הגיוניים, בתשובה לשאלה מדוע אינם יכולים לקיים בחירות. אולי כדאי לסכם בשאלה, מדוע בכלל הכרחי או חשוב שיהיו בחירות לאגודות סטודנטים בעזה? לדידו של הכותב, הצורך בבחירות אינו מושתת רק על רצון להציג מראית עין דמוקרטית, אלא הן חלק מפרויקט ההתנגדות הפלסטינית ברצועה. סטודנטים מהווים פלח מרכזי וחשוב באוכלוסייה, במיוחד בזו הצעירה מאוד של רצועת עזה. מנקודת מבט של מי שרוצים לעורר את תושבי עזה לפעולה, חשוב שפלח זה יעבור תהליך פוליטיזציה, תוך שמירה על קשר עם החיים הפוליטיים הפלסטיניים הכלליים. כל עוד הסטודנטים הצעירים הם בסיס שעליו נבנה הקשר החשוב בין עזה לפוליטיקה הכלל-פלסטינית, בחירות סטודנטיאליות מהוות אמצעי שדרכו ניתן לעורר מחדש את התנועות הסטודנטיאליות, לאחר שנים של ניוון המאבק הפוליטי. החזרת הקלפיות למסדרונות נמנעת מפאת תירוצים כושלים, ואין כל סיבה שהדבר ימשיך כך.
