מצבם של הלהט"בים בעולם הערבי קשה למדי, והם חיים בסביבה עוינת הרחוקה מלהכיר בזכויותיהם, כפי שיעידו הדיווחים הרבים על גילויי אלימות, הטרדות ואפליה כלפיהם. כמו כן, כמעט בכל מדינה ערבית קיימים חוקים האוסרים יחסים חד־מיניים או "פגיעה במוסר הציבורי", ובגינם להט"בים נעצרים במדינות אלה.
אלא שבשני העשורים האחרונים ניכרות מגמות של שינוי, גם אם באופן הדרגתי ואיטי, ביחס לקהילת הלהט"ב במדינות ערב הפתוחות יחסית כמו ירדן, מרוקו ובמיוחד לבנון, שבה פועלים כמה ארגוני להט"ב. כך למשל, המרכז הלאומי לפסיכיאטריה בלבנון קבע בשנת 2013 כי נטיות הומוסקסואליות אינן נחשבות להפרעה נפשית; "היום הבין־לאומי למאבק בהומופוביה" צוין בה לא אחת, ומשנת 2017 ועד פרוץ מגפת הקורונה בשנת 2020 נערך בביירות מצעד גאווה מקומי, הראשון מסוגו בעולם הערבי, למרות הקשיים שבהם נתקלו מארגניו בעת הוצאתו לפועל.
אולם גם בלבנון, למרות פתיחותה היחסית, נתקלת קהילת הלהט"ב בקשיים לא־מעטים דווקא מצד הממסד. ממש לאחרונה, ב־24 בחודש יוני, נרשם שיא חדש כאשר שר הפנים והעיריות של לבנון בסאם מוולווי (משפטן בהשכלתו), פרסם צו רשמי שבו הוא הורה לשני מנגנוני ביטחון הפנים הגדולים במדינה למנוע ולחדול כל פעילות או התאספות "שמעודדות סטיות מיניות". השר מוולווי כיוון בדבריו אלה לפעולות של קהילת הלהט"ב במדינה – במיוחד על רקע חודש הגאווה.
עוד ציין השר בצו כי החליט לפרסם את הנחיותיו הנ"ל "לאור פניות שקיבל מאנשי דת בכירים שמתנגדים לתפוצתה של התופעה הזו", והוסיף שאין לנצל את חופש הביטוי כדי "לפגוע בערכים ובמסורות של החברה שלנו, ובעקרונות של הדתות השמיימיות". נראה שלמנהיגיה של לבנון לא נשארו בעיות לפתור בזמן שמדינתם שקועה בבוץ עד מעל לראש כמעט בכל תחום, ובמיוחד במשבר כלכלי חסר תקדים בהיקפו ובחומרתו.
בעקבות צו פוגעני זה, פורסמו בשלהי חודש יוני ובתחילת חודש יולי במגזין הדיגיטלי דרג' שלושה טורי תגובה חריפים ונוקבים כנגד מהלך הומופובי זה, שרומס בבוטות את זכויות הפרט והאדם במדינה. במאמר הראשון, שהוא מאמר מערכת של מגזין דרג', נכתב כי בצו של השר יש משום פגיעה ברורה ובוטה בזכות לשוויון, בחופש הביטוי ובחופש ההתאגדות – המעוגנים כולם בחוקה של לבנון. מאידך, נכתב במאמר, השר לא הציג בצו הלקוני שלו בסיס חוקי שיכול לגבות את טענתו כי יש בפעולות המדוברות מצד קהילת הלהט"ב משום פגיעה בערכי הדת והחברה.
ולמרות זאת, כבר באותו יום שבו פורסם הצו המדובר היו מי שהחלו ליישם את הוראותיו. במאמר הנ"ל נכתב כי פעילים התומכים בקהילת הלהט"ב ובסוגיות פמיניסטיות זומנו לחקירה על ידי מנגנוני ביטחון הפנים במדינה באותו יום. במהלך חקירתם הם גילו, לתדהמתם, שחוקריהם מנסים להניא אותם מלקיים סדנה קטנטנה שהייתה אמורה להתקיים במסגרת פרטית, ולא במרחב הציבורי, שאליה נרשמו שבעה אנשים בלבד.
צו זה, נכתב במאמר, הוא עוד חוליה בשרשרת של צעדים מצד גורמים שונים בממסד שמנסים להצר את צעדיהם של ארגוני הלהט"ב במדינה. בשנים האחרונות נעשו כבר כמה ניסיונות מצד כוחות ביטחון הפנים במדינה למנוע אירועים שארגנו קבוצות להט"ב או פעילויות שעסקו בנושאי מיניות ומגדר באמצעות צעדים משפטיים למיניהם כמו שימוש בצווי מניעת כניסה לאירועים אלה.
סמנכ"ל "חלם", ארגון להט"ב המקיים הפגנות והרצאות ועוסק במניעת איידס, פרסם הודעה ובה הוא טען כי הצו של שר הפנים איננו חוקי, ומעבר לכך שהוא פוגע בזכויותיה של קהילת הלהט"ב, יש בו משום איום על זכויות האדם ועל חירויות הפרט בלבנון בכלל. "צו זה הוא מסר לקהילה הגאה שלפיו הממשלה מוכנה לוותר על זכויותיה הבסיסיות של קהילה זו", הוא ציין בהודעתו.
במאמר השני, פרי עטה של העיתונאית הלבנונית העצמאית מרים סווידאן, טון הביקורת נגד שר הפנים חריף אף יותר, והיא טוענת שהצו שפרסם השר מזכיר מהלכים שננקטו על ידי שלטונות דיקטטוריים, ומבטא את שאיפתו של הממשל הנוכחי להפוך את לבנון למדינת משטרה. לדבריה, הצו השערורייתי צריך להדאיג גם אנשים שאינם נמנים עם הקהילה הגאה, שכן זהו צעד נוסף לדיכוי זכויות וחירויות הפרט וחופש הביטוי במדינה, המתווסף לשורת צעדים דומים שננקטו בכיוון זה בשנים האחרונות.
היא מוסיפה שמהלך זה מצטרף לגילויי הומופוביה נוספים מצד הרשויות בלבנון, שהאחרון מביניהם היה הצטרפותה של לבנון לרשימה האקסקלוסיבית של ארבע עשרה המדינות שאוסרות את הקרנת סרט האנימציה "שנות אור" בבתי הקולנוע במדינה מפני שהוא כולל סצנת נשיקה בין שתי דמויות נשיות.
סווידאן טוענת שבמעשהו, שר הפנים מסית נגד ציבור שלם במדינה, ומבקש להתחנף לממסד הדתי ולאנשי הדת במדינה. אלא שהשר לא פעל על דעת עצמו בלבד, מאשימה סווידאן, אלא ביטא למעשה את התפיסה ההומופובית שבה נגועים השלטונות בלבנון. לא מפתיע בעיניה שמהלך זה בוצע במהלך חודש הגאווה, ש"הכניס את הרשויות במדינה להיסטריה".
דברי ביקורת ברוח דומה כלפי הרשויות במדינה נשמעים במאמר השלישי שפורסם בדרג', פרי עטו של העיתונאי הלבנוני ג'יהאד בזי, שכותב בבימות תקשורתיות שונות בלבנון. בעיני בזי, הצו שפרסם שר הפנים, שמייצג את השלטון הנוכחי, מסוכן ביותר, בראש ובראשונה, מפני שהוא מזכיר בטון ובנוסח שלו שלטונות דיקטטוריים וצבאיים. מעבר לכך, מוסיף בזי, זהו צו גזעני ומסית, המפלה לרעה קבוצה שלמה באוכלוסייה רק בשל זהותם המינית של חבריה (שמתייחסים אליה כאל חטא), ואף מעמיד את חברי הקהילה הגאה בסכנה ממשית מפני גילויי אלימות ושטנה הומופוביים.
ואכן, בעקבות פרסום הצו נרשם גל של שיח שנאה כנגד הלהט"בים ברשתות החברתיות, שכלל גם הסתה לאלימות, איומים ברצח ודרישה להפסיק את פעילויותיה של הקהילה תוך שימוש בכוח. כתוצאה מכך, מארגני מצעד מחאה נגד הצו שנקבע ל־26 ביוני, החליטו לדחות אותו למועד לא־ידוע בשל חשש מפני אלימות שתופנה כלפיהם מצד גורמים הומופוביים עוינים. על כוחות הביטחון הם אינם סומכים שיגנו עליהם בסיטואציה הנוכחית.
בציניות נכתב, כי לא בכל יום אנו זוכים לראות את הארכיבישוף מהעדה הנוצרית היוונית-אורתודוקסית, את המופתי הראשי של לבנון ואת איש הדת השיעי הבכיר מסכימים על משהו
בתוך כך, בזי מתייחס בטורו לסרטון שהפיץ ברשתות החברתיות ארגון ג'ונוד א־רב (מילולית: "חיילי האל"), כנופיית בריונים נוצרים פנאטים וחמושים. בסרטון נראים כמה מאנשיו משחיתים מיצג אומנותי עשוי מפרחים בדמות דגל הקהילה הגאה שנתלה במרחב הציבורי בביירות. פנאטים נוצרים ואלימים אלה מצטרפים אל אנשי הדת הבכירים שלאחרונה יצאו בגינוי משותף כלפי קהילת הלהט"ב, שבפעילותה הם רואים איום ממשי על הערכים ועל המוסר של החברה הלבנונית, כותב בזי. בהודעתם המשותפת נגד קהילת הלהט"ב, ביטא כל אחד מאנשי הדת הבכירים הללו בתורו את סלידתו מפני קהילה "מאיימת" זו.
על כך כותב בזי בציניות שלא בכל יום אנו זוכים לראות את הארכיבישוף אליאס עודה מהעדה הנוצרית היוונית-אורתודוקסית, את המופתי הראשי של לבנון השיח' הסוני עבד א־לטיף דריאן ואת איש הדת השיעי הבכיר אחמד קבלאן מסכימים על משהו. נראה כי סוף סוף נמצא מכנה משותף ביניהם – סלידתם ההומופובית מהקהילה הגאה.
באיזו זכות, כותב בזי בחריפות, מרשים לעצמם אנשי דת בכירים לעשות דמוניזציה לציבור שלם ולהוקיע אותו כ"חבורת סוטים", לאחר שבשורותיהם שלהם התגלו פדופילים ואנסים, שעליהם הם אף גוננו לא אחת. איש לא דורש מהם דין וחשבון על כך, הוא מוסיף, כמו גם על התפקיד שהם מילאו בעבר וממלאים בהווה, לעיתים אף במזיד, במשברים השונים שעוברים על לבנון. אם בתקופה הנוראה הזו שעוברת על לבנון בוחרים אנשי הדת לראות בלהט"בים את האיום הגדול ביותר הנשקף בפניה, הם כנראה עיוורים לחלוטין לסבל של עמם או מתעלמים ממצוקותיו, מאשים בזי.
אולם מאנשי הדת ומבריונים פנאטים כמו ג'ונוד א־רב אין לבזי ציפיות. מאידך, הוא מבקר את שלושת ראשי המדינה – ראש הממשלה נג'יב מיקאתי, יו"ר הפרלמנט נבי בריה והנשיא מישל עון, שמהם הוא ציפה לצאת להגנתם של אזרחי המדינה הלהט"בים, ולו באופן פורמלי או למראית עין בלבד. אולם אלה העדיפו להתבצר בשתיקתם הרועמת לנוכח מהלך מביש זה של שר בכיר בממשלה.
בסיום טורו בזי מציע לקוראיו מקור לנחמה הטמון דווקא בציבור הלבנוני הרחב. אותו ציבור, שסובל בשקט מקטיעות חוזרות ונשנות של אספקת החשמל והמים וממחסור בלחם ובקמח, כותב בזי, "מגלה כלפי הקבוצות המוחלשות בחברה סובלנות רבה פי אלף יותר מרשויות הדת והשלטון […] ופתוח בהרבה יותר ממנהיגיו".
מקור נוסף לתקווה מציע מאמר המערכת הראשון שנסקר לעיל, שבסיכומו נכתב שמבחינה חוקית, בלבנון דווקא ננקטו כמה צעדים חיוביים כלפי מעמדם החוקי של הלהט"בים בשנים האחרונות. בית משפט לערעורים בלבנון פרסם פסק דין פורץ דרך שקבע כי קיום יחסי מין הומוסקסואליים איננו בלתי־חוקי ואינו "מנוגד לטבע" (כפי שיש המפרשים את סעיף 504 לחוק העונשין הלבנוני האוסר קיום יחסים "המנוגדים לטבע").
פסיקה זו מצטרפת לארבעה פסקי דין נוספים שהתקבלו בלבנון מאז שנת 2009 שבהם סירבו השופטים להרשיע להט"בים שנתבעו לדין בגין קיום יחסי מין הומוסקסואליים. עוד נכתב כי לבנון קיבלה את המלצותיה של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם בדבר השמירה על הזכות להתאגדות ועל חופש הביטוי של אנשים מקהילת הלהט"ב במדינה – זכויות אדם שמוגנות גם בחוקה הלבנונית. ולמרות זאת, כל עוד הוא נשאר בתוקף, הצו הנוכחי של השר מוולווי הוא איום המרחף מעל ראשה של קהילת הלהט"ב בלבנון, שחבריה עשויים להירדף על ידי מנגנוני הביטחון על כל פעילות שיקיימו, ולו בהיקף של מספר בודד של אנשים.
