תנועת הג׳יהאד האסלאמי הפלסטינית נוסדה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת בידי קבוצת סטודנטים פלסטינים שלמדו באוניברסיטת א-זקאזיק שבמצרים. בראש קבוצה זו עמד ד״ר פתחי א-שקאקי, כאשר חלק מחבריה השתייכו לאחים המוסלמים, וחלק אחר היה בעל רקע שונה.
תנועת האחים המוסלמים שממנה צמחה הג׳יהאד האסלאמי לא שמה את הבעיה הפלסטינית בראש סולם עדיפויותיה כבעיה מרכזית של האומה הערבית והאסלאמית, כפי שהיא מוגדרת כיום על ידי דוברי הזרם האסלאמי. היא התרכזה בהטפה ובקריאה לחזור לשורשי האסלאם. היא שללה שימוש בכוח כדי לחולל שינוי ואפילו הביעה הסתייגות מאש״ף ומארגוניו, שניהלו מאבק מזוין נגד ישראל. הוויכוח סביב מרכזיות הבעיה הפלסטינית וסביב הצורך לצאת לדרך של מאבק מזוין היה בעיצומו כאשר התרחש אירוע שאנחנו עדיין עדים להשפעתו ולהשלכותיו עד ימינו אנו, הלוא הוא המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979. היה זה אירוע מכונן שהעניק רוח גבית לרעיון של הקמת ארגון פוליטי-צבאי בעל אופי אסלאמי האמור להשתתף במאבק המזוין נגד ישראל. בנסיבות אלה נולדה תנועת הג׳יהאד האסלאמי.
ד״ר א-שקאקי היה המזכ״ל הראשון של התנועה. בתחילת דרכו הפוליטית הוא היה בעל נטיות נאצריסטיות, אך עקב תבוסת צבאות ערב במלחמת 1967 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים. הוא נודע כאדם כריזמטי, פיקח מאוד ובעל השכלה רחבה. הוא אהב ספרות ושירה, היה אישיות פתוחה, ולא הותיר רושם של קנאי אסלאמי. האנשים שבאו עימו במגע רחשו לו כבוד והערכה. א-שקאקי חוסל בידי המוסד הישראלי במלטה בשנת 1995. ד״ר רמדאן שלח תפס את מקומו של א-שקאקי כמזכ״ל הג׳יהאד האסלאמי עד שהחזיר את נשמתו לבוראו בשנת 2020. זיאד א-נח׳אלה היה המועמד הטבעי לרשת את מקומו של שלח, ואכן הוא נבחר להיות מזכ״לה החדש של התנועה. א-נח׳אלה ידוע כאיש צנוע, ישר ופרקטי. הוא בעל תודעה פוליטית עמוקה, מביע את רעיונותיו במילים פשוטות, ואינו נוטה לרטוריקה ולנאומים מליציים.
ערוץ הטלוויזיה הקטרית אל-ג׳זירה ערך ריאיון ממושך עם זיאד א-נח׳אלה ששודר בשני חלקים בימים 22-10-2022 ו-30-10-2022 במסגרת תוכנית בשם "הפגישה". החלק הראשון של התוכנית עסק בענייני אקטואליה, ואילו החלק השני יוחד לקורות חייו של המרואיין. א-נח׳אלה שטח את השקפת עולמה של תנועת הג׳יהאד האסלאמי ואת עמדתה כלפי סוגיות ונושאים המעסיקים את דעת הקהל והעומדים כיום בלב השיח הציבורי הפלסטיני. בין אם מסכימים לדעותיו של א-נח׳אלה ובין אם חולקים עליהן, יש להודות כי הוא מביע אותן בדרכו הכנה וללא התחכמויות.
א-נח׳אלה נולד בעזה ב-1953. הוא בן לאחת המשפחות הגדולות והמפורסמות בעיר. בילדותו עבר טראומה קשה כשאביו נורה למוות עם קבוצת אנשים אחרים על ידי הצבא הישראלי בשנת 1956 בעת כיבוש הרצועה. לדבריו, האירוע קרה לנגד עיניהם של בני המשפחה: אימו, הוא ושאר אחיו הקטנים. הוא מסביר כי אירוע זה הותיר במוחו ובליבו צלקות נפשיות עמוקות המלוות אותו עד היום ומשפיעות על יחסו לבני המשפחות שמאבדות את יקיריהן במהלך המאבק עם ישראל. א-נח׳אלה נעצר על ידי שלטונות הכיבוש בשנת 1971. הוא הועמד לדין בפני בית משפט צבאי ונידון למאסר עולם באשמת השתייכות לארגון ״כוחות השחרור העממיים״, שנולד מצבא שחרור פלסטין. ארגון זה לא האריך ימים וחבריו התפזרו והשתייכו לארגונים אחרים קיימים או לתנועת הג׳יהאד האסלאמי, שנוסדה לאחר מכן.
א-נח׳אלה עבר בין כמה בתי כלא בישראל: עזה, כפר יונה, באר שבע ואשקלון, עד שהשתחרר בשנת 1985 במסגרת עסקת חילופי השבויים עם ארגון החזית העממית – המפקדה הכללית המכונה עסקת ג׳בריל. הוא יצא לעזה והמשיך בפעילותו עד שנעצר שוב בשנת 1988 בתקופת האינתיפאדה הראשונה בחשד למעורבות בפעולותיה וכנציגה של הג׳יהאד האסלאמי. שלטונות הכיבוש החליטו על גירושו, והוא אכן גורש ללבנון באותה שנה עם ד״ר פתחי א-שקאקי.
מלבנון התחיל המסע הארוך של א-נח׳אלה עד שהגיע למעמדו הנוכחי כמזכ״ל תנועת הג׳יהאד האסלאמי.
בתחילת חלקו הראשון של הריאיון מציג המראיין עלי א-ד'פירי את הג׳יהאד האסלאמי ככוח הנמצא מחוץ לקלחת הפוליטית, אך ככוח בעל השפעה. הוא תוהה מה מבדיל את הג׳יהאד האסלאמי משאר הארגונים?
בתשובתו של א-נח׳אלה לשאלה זו הוא מבהיר כי מנקודת הראות של הג׳יהאד האסלאמי ישראל קמה כמיזם מערבי אשר השתמש ביהודים, וכי היא כוח פולש שעקר את העם הפלסטיני ממולדתו והפך אותו לפליטים מפוזרים בכל קצווי תבל. בעיני א-נח׳אלה הדרך היחידה להיאבק בישראל היא דרך המאבק המזוין, והוא קורא לארגונים הפלסטיניים ולאש״ף לחזור בהם מן ההכרה בישראל המכחישה את קיומו של העם הפלסטיני. הוא מציין כי בעיצומו של המאבק, איבדו הפלסטינים את המצפן והחלו לנקוט יוזמות כאילו הם שיצרו את הבעיה. הוא מוסיף כי הקהילה הבין-לאומית במערב ובארה״ב לוחצת על כל הפלסטינים להכיר בישראל כי לדידם זהו סימן המוכיח כי הפלסטינים הם אנשים מתורבתים. הוא מדגיש כי הג׳יהאד האסלאמי לא תכיר בישראל ולא תלך באותו מסלול שאימץ אש״ף ושנחל בו כישלון חרוץ.
אין בתשובתו של א-נח׳אלה כדי להציג שוני מהותי המבדיל את הג׳יהאד האסלאמי משאר הארגונים. הרי כל הארגונים הפלסטיניים מתייחסים לישראל כישות זרה שהושתלה באזור על ידי הקולוניאליזם המערבי במטרה להפריד ולמשול באזור הערבי כולו ולנצל את אוצרותיו. היא הוקמה תוך שימוש בתואנות היסטוריות מעוותות שפלסטין היא מולדתו של העם היהודי וכי זו ארץ ללא עם. זו הגישה של המפלגות ושל התנועות הלאומיות הערביות בכלל. ובכן, ההבדל הוא ברטוריקה ולא במהות.
לגבי הסיכוי שמדינה פלסטינית תקום בגדה המערבית וברצועת עזה, א-נח׳אלה סבור כי תוכנית זו ירדה לטמיון משום שהמצב שנוצר בגדה המערבית הוא בלתי-הפיך. למעלה מ-800 אלף מתנחלים נמצאים בגדה, שם נבנו ערים והוקמו מפעלים עם תשתית רחבה ומסועפת. המתנחלים הפכו לכוח צבאי לדבריו. לכן, הן מבחינת המציאות שנוצרה והן מבחינת העמדה הישראלית הרשמית לא תקום שם מדינה פלסטינית. על פי אמונתו של א-נח׳אלה, הגדה המערבית היא בעיקר ירושלים, שבעיני הפלסטינים והמוסלמים היא היהלום שבכתר ולא ניתן לוותר עליה בשום אופן. ירושלים היא סמל למוסלמים ולנוצרים ובה נמצא מסגד אל-אקצא וכנסיית הקבר. הוא מתייחס לעניין של ירושלים מזווית ראייה אסלאמית והיסטורית.
זו כנראה המסקנה שאליה הגיעו כל הארגונים, ובכללם פתח והרשות הפלסטינית, הרואים כי הגדה המערבית בותרה לאורכה ולרוחבה ונתמלאה בהתנחלויות שתופסות כל גבעה והופכות את השטחים שבהם מרוכזת האוכלוסייה הפלסטינית למובלעות ללא כל רצף טריטוריאלי. התוצאה הכמעט ודאית של מצב זה היא שהדרישה הפלסטינית למדינה עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה תפנה את מקומה לקריאה למדינה אחת בגבולותיה ההיסטוריים של פלסטין. אגב, זו התוכנית המקורית של הזרם הלאומי הפלסטיני כפי שמצאה לה ביטוי באמנה הפלסטינית בטרם הוכנסו בה שינויים עקב הסכמי אוסלו. ההבדל בין הזרם הלאומי לבין הזרם האסלאמי, המיוצג בעיקר על ידי חמאס והג׳יהאד האסלאמי, נוגע לתוכן של מדינה זו: האם תהיה זו מדינה חילונית או מדינה אסלאמית.
באשר לאלטרנטיבה למדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, כאן נדמה כי א-נח׳אלה מכוון את דבריו גם כלפי חמאס בהיותה השליטה היחידה ברצועה. לדבריו, התוכנית הישראלית והאמריקאית תכליתה להקים מדינה פלסטינית ברצועת עזה כפתרון לבעיה הפלסטינית וכדי לממש סוג של זהות לאומית פלסטינית. ישראל אינה רוצה ברצועת עזה, והיא מתייחסת אליה כמגפה שיש לבודד. תושבי עזה ברובם מסומנים כטרוריסטים לדברי א-נח׳אלה. שני מיליון פלסטינים ברצועה נשענים מבחינה כלכלית באופן מוחלט על ישראל; המסחר ותנועת התושבים בין עזה לגדה הם בשליטה ישראלית מוחלטת. ישראל שולטת בטריטוריה, בביטחון ובכלכלה.
לאמיתו של דבר, קיים חשש בקרב הארגונים הפלסטיניים וברשות כי ייתכן שחמאס תהיה מוכנה להסכים לרעיון כזה משום שהיא מעוניינת בראש ובראשונה לבסס את אחיזתה ברצועת עזה ולהקים ישות דומה לאמירות אסלאמית.
כדאי לשים לב לתשובתו של א-נח׳אלה לשאלת המראיין – איזה פתרון תהיה הג׳יהאד האסלאמי מוכנה לקבל?
תשובתו של א-נח׳אלה הייתה דיפלומטית ויש בה רמז לגישה מציאותית. לדבריו, על אף שהג׳יהאד דחתה את הסכמי אוסלו באופן רשמי, בפועל היא לא נלחמה בהם צבאית ונתנה לפרויקט זה הזדמנות, אלא שהוא נכשל. הוא הצהיר כי תנועתו אינה מוכנה לנסות שוב מה שנוסה כבר על ידי אש"ף והגיע למבוי סתום.
המראיין ממשיך ללחוץ ושואל: "אילו הפרויקט הוכתר בהצלחה, האם הייתם מוכנים לקבל אותו?? א-נח׳אלה השיב שבכל המדינות יש מפלגות ותנועות, ולא בהכרח כל האנשים יחשבו ויראו את הדברים באותה צורה. ניתן להסיק מדבריו של א-נח׳אלה כי הג׳יהאד האסלאמי גילתה גמישות כאשר נתנה הזדמנות לרשות הפלסטינית ללכת בדרך של הסכמי אוסלו שמא יביאו לתוצאות חיוביות כפי שנתלו תקוות בהתחלה. היא לא התנגשה עם הרשות. והיא גם מוכנה להתאים את עצמה למצב שבו זרמים פוליטיים החלוקים בדעותיהם פועלים ושיש בו רוב ומיעוט.
יש מידה סבירה של אחריות בהתנהלותה בזירה הפנים-פלסטינית. היא אינה מתאפיינת בקנאות דתית והיא מגלה פתיחות ביחסיה עם כל הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים ללא תכסיסים או תמרונים זולים
בנוגע לתפקיד של מצרים, א-נח׳אלה אומר כי עמדתה הרשמית של מצרים היא שעזה עדיין תחת כיבוש ישראלי. לכן המשלחות הביטחוניות הרשמיות של מצרים המגיעות לעזה עוברות דרך המעבר הישראלי ולא דרך המעבר המצרי המחבר בין מצרים לרצועה. הרשות הפלסטינית היא הכתובת הלגיטימית בעיני מצרים לסוגיה הפלסטינית והחשיבות של עזה נובעת מן העובדה שבעזה ישנם ארגונים מזוינים וסבבי לחימה מתלקחים בינם לבין ישראל מעת לעת, דבר אשר מציב את מצרים במעמד של תיווך לבקשת ישראל כדי לכבות את האש. מצרים אינה יכולה לחרוג מן המגבלות המוטלות עליה על ידי ישראל אשר מחליטה מה סוג הסחורה שמותר או אסור להכניס לרצועה.
דבריו של א-נח׳אלה בהקשר זה נכונים. למרות העוינות של המשטר המצרי כלפי האחים המוסלמים, הוא נאלץ להתגמש מול חמאס כדי שיקל עליו למלא תפקיד של מתווך. גם חמאס, שראתה בא-סיסי ובמשטרו מדכא אכזרי של תנועת האחים המוסלמים וכמי שביצע הפיכה בלתי-חוקית נגד התנועה, השלימה עם כך שאין מנוס מלקיים מערכת יחסים תקינה עם המשטר במצרים.
באשר לדיאלוג בין הארגונים הפלסטיניים ולניסיונות הפיוס בין פתח לחמאס, א-נח׳אלה חושב כי זהו בזבוז זמן המוביל להצהרות ריקות. הוא מוסיף כי אף שישראל אינה נוכחת בישיבות, היא שותף עיקרי. אפילו אם הפלסטינים יגיעו לפיוס, מה הם יכולים לעשות כאשר ישראל היא השליטה במרחב. סוגיית מחליפו של אבו מאזן אף היא עלתה בריאיון. שאלה זו מרחפת באוויר, ורוב הציבור הפלסטיני סבור כי שינויים מרחיקי לכת עלולים להתחולל. א-נח׳אלה מעריך כי תהיה טלטלה גדולה בתוך ארגון פתח, שרוב חבריו אינם מאמינים עוד בפרויקט הרשות, וכי ייתכן שתיוולד פתח חדשה עם גישה שונה.
המראיין התייחס גם לקשר של הג׳יהאד האסלאמי לאיראן – מה טיבו ועד כמה התנועה כנועה לתכתיבים של איראן. כאשר א-נח׳אלה נשאל באשר לסוגיה זו, הוא הכחיש נמרצות שהג׳יהאד היא שלוחה איראנית וכי היא כלי שרת בידי איראן כדי לבסס הגמוניה פרסית באזור, כפי שטוענים יריביה. לדעתו, הברית בין איראן לבין תנועות ההתנגדות מבוססת על ראייה משותפת המגדירה את ישראל ואת ארה״ב כאויבות. מלבד התמיכה המדינית של איראן בארגונים הפלסטיניים, ובמיוחד בחמאס ובג׳יהאד, היא מסייעת גם בתחום הכספי והצבאי, כאשר חמאס זוכה בחלק הארי של סיוע זה.
ברור כי המהפכה באיראן בשנת 1979 הייתה מקור השראה למקימי תנועת הג׳יהאד האסלאמי ובראשם ד״ר פתחי א-שקאקי, אשר בזמנו חיבר ופרסם ספר בשם ״ח׳ומייני – הפתרון האסלאמי והאלטרנטיבה״. התנועה הגנה על הקו האסלאמי המהפכני כפי שבא לידי ביטוי במהפכה באיראן, ואימצה דרך חדשה של מאבק מזוין נגד ישראל בשונה מן הקו המסורתי של האחים המוסלמים. היא הייתה חלוץ המחנה במובן זה, ולכן הייתה חשופה לביקורת ולהטלת האשמות נגדה מצד האחים המוסלמים כאילו היא הפכה לתנועה שיעית. היה זה כמובן לפני הקמת חמאס, שנהייתה גם היא בת-בריתה של איראן. האמת חייבת להיאמר בהקשר זה: כל מי שמכיר את התנועה הזו ואת מנהיגיה מקרוב יודע בוודאות כי אשמה זו היא חסרת כל בסיס. הג׳יהאד האסלמי מגדירה את עצמה כתנועה סונית בתקנון שלה.
לסיכום, ניתן להתרשם מן הריאיון הארוך שנערך עם א-נח׳אלה שהוא השתדל להציג את התפיסה של תנועתו ואת עמדותיה בסוגיות שונות בצורה ברורה וכנה. הג׳יהאד אינה חלק מן המנגנון השלטוני ברשות או בעזה והיא מסרבת להיות מעורבת בתהליך המדיני או בבחירות למוסדות הרשות. עם זאת, יש מידה סבירה של אחריות בהתנהלותה בזירה הפנים-פלסטינית. היא אינה מתאפיינת בקנאות דתית והיא מגלה פתיחות ביחסיה עם כל הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים ללא תכסיסים או תמרונים זולים.
