לאחרונה פרסם הסופר הסורי נביל סלימאן ביקורת על ספר בשם "סיפוריהם של יהודי ג'מילייה" (حكايات يهود الجميلية), שנכתב ופורסם בשנת 2022 בידי אייאד ג'מיל מחפוז, יהודי יליד רובע ג'מילייה שבעיר חלב. זהו כבר ספרו הרביעי של מחפוז העוסק בתיעוד של הווי החיים בעיר חלב ובתיעוד של אורחות חייהם של יהודיה (שהיגרו מסוריה לפני שנים), והוא כמעין ספר המשך לספר קודם שפרסם מחפוז בשנת 2021 בשם "סיפורים מג'מילייה" (حكايات الجميلية), אחד משני הרובעים העיקריים שבהם התגוררו יהודי חלב.
מחפוז כותב כי מטרת ספרו היא לתעד את אורחות חייהם של היהודים שחיו ברובע ג'מילייה שבעיר חלב – קהילה שכבר אינה קיימת זה כמה עשורים. סלימאן כותב כי ספרו של מחפוז מתעד אירועים וסיפורים יפים ומרתקים על אחוות אחים ועל רעות בין יהודים למוסלמים, ולצידם גם על אירועים נעימים פחות ואף על קשיים שמהם סבלו יהודי העיר, במיוחד לאחר תוכנית החלוקה בשנת 1947 והמלחמות בין סוריה לישראל – אירועים שהובילו לעזיבתם של כל יהודי העיר בסופו של דבר. עם זאת, סלימאן מציין כי מחפוז נמנע לרוב מלעסוק בסוגיות דתיות או פוליטיות אלא במקרים שבהם זה הכרחי.
במהלך כתיבת ספרו השתדל מחפוז לאסוף סיפורים נשכחים ואירועים שסופרו לו מפי ותיקי העדה היהודית שהתגוררו ברובע ג'מילייה בעברם ושעודם בחיים וכן מפי מוסלמים שהתגוררו בה – משימה קשה במיוחד, מסביר סלימאן, בהתחשב בכך שרבים מתושביה המוסלמים של חלב נטשו אותה בעקבות מלחמת האזרחים במדינה.
סלימאן מוסיף כי חלקים נרחבים בספרו של מחפוז מתאפיינים בכתיבה אוטוביוגרפית אישית וקהילתית, ומביא דוגמאות לסיפורים ולאנקדוטות ששילב בספרו, ביניהם זיכרונות ילדותו של מחפוז מהשנים שבהן התגוררה המשפחה בבניין "מסתת" המפורסם בעיר חלב, שאותו בנה סביו של מחפוז ושבו התגוררה משפחתו. עוד מספר מחפוז בספרו על ימי שבת בחיק הקהילה, ועל כך שהממסד הסורי התחשב ביום המנוחה היהודי, דבר שהתבטא, מנקודת מבטו של מחפוז כילד, בכך שהמבחנים במקצוע "חינוך דתי" (לתלמידים הלא־יהודים) נקבעו לימי שבת, שבהם הילדים היהודים לא הגיעו לבית הספר. מאידך, מחפוז משתף כי בעקבות מלחמת ששת הימים, ניסה הממסד הסורי להתנכל ליהודים, דבר שבא לידי ביטוי באקט של חוסר סובלנות כלפי היהודים בשנת 1968, כשבתי הספר קבעו את בחינות הבגרות במקצועות הכימיה והפיזיקה ביום שבת, מה שגרם לתלמידים היהודים להיכשל בבחינה.
בין הסיפורים ששילב מחפוז בספרו נכללים גם סיפורים יפים על אחווה יהודית-ערבית, מציין סלימאן, ומביא לדוגמה את סיפורם של תאופיק מנאפיח'י המוסלמי ושל חיים מזרחי היהודי שייסדו יחדיו חברה מסחרית שפעלה עד שהיגר מזרחי מסוריה בשנת 1987. ילדיו של מזרחי, כתב מחפוז, נישאו ללא־יהודים, ותיאר כי בתו, שהיגרה לניו יורק שבה וביקרה בחלב לפני שפרצה מלחמת האזרחים במדינה, ופגשה בחברותיה מימי הילדות והנעורים. סיפור נוסף שמחפוז מביא בספרו הוא שותפותם העסקית של חאג' סעד-אללה סלאחייה ושל הרב היהודי מוראד סרדאר, שייסדו במשותף חברה לבגדי נשים, ודאגו להתקין חדר תפילה ייעודי במבנה החברה כך שכל אחד מהם יוכל לקיים את מצוותיו הדתיות.
בחלק אחר של ספרו מביא מחפוז את סיפורם של אומנים יהודים ילידי הרובע ג'מילייה, למרות מיעוט המקורות בתחום זה. הוא מביא את סיפורה של הזמרת היהודייה רחל סמוחה, ילידת רובע ג'מילייה, שכונתה "פיירוז מאמיש" ו"פיירוז החלבּית", ונחשבה לאחת המפורסמות מבין הזמרות והזמרים היהודים בעולם הערבי שפעלו בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים. כה רבה הייתה הצלחתה, שהזמרת הלבנונית נוהאד חדאד – הנודעת בכל העולם בשם הבמה "פיירוז" – אימצה את שם הבמה שלה מרחל סמוכה לאות הערצה אליה.
סיפור נוסף שמחפוז מביא בספרו הוא שותפותם העסקית של חאג' סעד-אללה סלאחייה ושל הרב היהודי מוראד סרדאר, שייסדו במשותף חברה לבגדי נשים, ודאגו להתקין חדר תפילה ייעודי במבנה החברה כך שכל אחד מהם יוכל לקיים את מצוותיו הדתיות
סלימאן משבח את כתיבתו של מחפוז, וטוען כי תיאוריו את חלב בכלל ואת רובע ג'ימילייה בפרט הם מרתקים ומרובים בפרטים גם כשהוא מתאר את רחובותיה וגם כשהוא מתאר לפרטי פרטיו מבנה ספציפי כמו אחד מבתי הכנסת או מבתי הספר של הרובע. מחפוז אינו בורח גם מתיאורים של מאורעות קשים שעברו על יהודי הרובע ועל יהודי חלב בכלל בעקבות הקמת מדינת ישראל ואירועי הנכבה, כמו למשל שריפתם של אחד מבתי הכנסת של הרובע, של מועדון הקהילה היהודית ושל כמה מבתיהם ומבתי העסק של היהודים. עם זאת, מחפוז טרח גם לתאר מקרים שבהם מוסלמים הגנו על יהודים ועל רכושם.
עוד מתאר מחפוז בספרו צעדים שנקטו השלטונות הסוריים נגד יהודי המדינה לאורך השנים, כמו ההחלטה לשלול את האזרחות הסורית מכל יהודי שבחר להגר מהמדינה ולהפקיע את כל רכושו במהלך תקופת הקא"ם (האיחוד בין סוריה למצרים, שנמשך בין 1961-1958) או האיסורים שהטילו השלטונות הסוריים בשנות החמישים על יהודי המדינה לנוע ברחבי המדינה אלא במתן אישור מראש וכן איסורים נוספים כמו האיסור לצאת את גבולות המדינה ולרכוש אדמות חדשות. עם הסרתם של איסורים אלה, כותב מחפוז, עזבו מרבית היהודים את סוריה, אולם מחפוז מתאר כי אלו שהיגרו לארצות הברית או לברזיל שבו וביקרו בחלב מדי כמה שנים עד פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011.
סלימאן משבח את ספרו של מחפוז וטוען כי יש בו משום תרומה חשובה לספרות התיעודית העוסקת באורחות חייהם של תושבי העיר חלב בכלל ושל חיי קהילתה היהודית בפרט, ומשבח את השימוש שעשה מחפוז במקורות קודמים שעסקו בנושאים אלה בעת כתיבת ספרו.
