גיליון שביעי: לחץ דם מקומי: ערבים ויהודים במערכת הבריאות בישראל, גיליון תשיעי: לאומיות ושותפות בישראל: תחביר פוליטי לשני לאומים באזרחות אחת
"שירותי בריאות הם דבק חברתי של הגנה על האזרחים. הם בונים סולידריות, קהילה. הם גם משנים את הדרך שבה אנשים תופסים את המדינה". כך אמר בריאיון להארץ, ב-19 במאי 2017, ריצ'רד הורטון, עורך כתב העת הרפואי הנחשב בעולם The Lancet, לרגל הופעת גיליון שלם של כתב העת שעוסק במערכת הבריאות בישראל. הורטון חלק שבחים להיבטים ייחודיים ברפואה בישראל, למשל מודל קופות החולים או הקשר ההדוק בין המחקר לטיפול הרפואי, אך עיתונו מתח ביקורת קשה על מדיניות הבריאות הישראלית בשטחים הפלסטיניים, ובמיוחד בעזה (ראו כאן).
בגיליון "מנבר" המונח לפניכם בחרנו להתבונן במערכת הבריאות בישראל מן הזווית של יחסי יהודים–ערבים ולדון באורות ובצללים גם יחד. במסגרת מצומצמת זו יובאו מאמרים קצרים של חוקרים ואנשי מקצוע העובדים בשטח, וכן של אנשי עמותות אזרחיות הפעילות בתחום. מטבע הדברים מדובר רק בנגיעות בנושא רחב ומורכב זה, שנועדו בעיקר לעורר את המודעות לנושא ולפתח את הדיון בו.
כל מי שנזקק לשירות רפואי כלשהו – כלומר כולנו – אינו יכול שלא להבחין במהפכה של ממש המתחוללת בשנים האחרונות בכל מוסדות הרפואה והסיעוד ברחבי הארץ. בכל קשת המקצועות הרפואיים בולטת מאוד נוכחותם של ערבים. יותר ויותר צעירות וצעירים ערבים פונים ללימודי רפואה בארץ ובעולם ומשתלבים במערכת לכל אורכה ורוחבה. כמה מנהלי בתי חולים בצפון הם ערבים, ויש גם ראשי מחלקות ורופאים בכירים ערבים רבים. רופאים, אחיות, רוקחים ועובדי סיעוד ערבים מהווים כיום אחוז משמעותי מכוח האדם במערכת הבריאות בישראל, ובקרב הרוקחים שיעורם אף מגיע לכ-40%. בעת העבודה על הגיליון התבשרנו כי יותר ממאתיים ערבים עברו בהצלחה את בחינות ההסמכה לרפואה.
כך הפכו בתי החולים למעין מעבדות של קיום משותף: מטופלים ומטפלים בני שתי האוכלוסיות נמצאים תחת קורת גג אחת ופועלים יחד במרחב אנושי אוניברסלי, אשר לכאורה חף מפוליטיקה ומשיקולים זרים. דוח ארוך ומפורט של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, שהתפרסם בפברואר 2017 תחת הכותרת "רפואה שלמה", כינה את המציאות הזאת "מודל לחיים משותפים" (ראו כאן).
פרופ' ריאד אגבאריה, שעמד שנים רבות בראש בית הספר לרוקחות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אומר כי "המפגש היומיומי בין ספָּק המַרפֵּא הערבי לחולה היהודי חיוני לצמצום הריחוק בין שתי החברות. מפגש מעבר לדלפק בבתי המרקחת, ומתן אמון ברוקח בלקיחת התרופה לכאב הפיזי, מולידים אמון, שיתוף פעולה והערכה הדדית בין שני הצדדים, מה שיביא בתהליך איטי למחיקת סטריאוטיפים וליחסים מכובדים יותר".
האומנם התמונה באמת ורודה כל כך? האומנם בתחום רגיש וחשוב זה אכן מתקיים שוויון בין יהודים לערבים, אשר יכול לשמש דוגמה ומופת גם בתחומים אחרים? סקר בריאות וסביבה שערכה אגודת הגליל בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל מציג ממצאים מטרידים. לפי הסקר יש משבר בריאות חמור בחברה הערבית, ומחבריו מציעים אסטרטגיה מערכתית להתמודדות עמו. בגיליון שלפניכם יובא תקציר הממצאים וההמלצות על ידי אחד ממחברי הדוח, ד"ר מוחמד ח'טיב. כמו כן יובא בו ריאיון עם בכר עואודה, מנכ"ל אגודת הגליל.
ד"ר ניהאיה דאוד, מומחית לבריאות הציבור מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מדגישה במאמרה את הקשר ההדוק בין האי שוויון בבריאות לבין פערים חברתיים-כלכליים, מעמדיים, פוליטיים ומגדריים, הגורמים לכך שאוכלוסיות מיעוט בעולם סובלות מבריאות פיזית ונפשית ירודה. זה המצב גם בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. ד"ר דאוד מנתחת את הסיבות ההיסטוריות לפערים ומציינת כי מגמת ההפרטה הגוברת במערכת הבריאות מכרסמת עוד יותר בעקרון השוויון שעליו מבוסס חוק ביטוח הבריאות הממלכתי. בחלק האחרון של המאמר היא מציעה שורה של המלצות לשיפור המצב הנוכחי.
האי-שוויון בין קבוצות אוכלוסייה בישראל איננו רק אתני ולאומי אלא גם גיאוגרפי. הפריפריה מאופיינת בקשיי נגישות לטיפול רפואי ברמה גבוהה, כפי שמשתקף מרשימתן של מרגנית אופיר גוטלר ועו"ד נורית דסאו מן הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל. לאחרונה, ראשי רשויות מקומיות בגליל, יהודים וערבים, השמיעו קול מחאה נגד המצב המתדרדר לטענתם של שירותי הבריאות בצפון.
ד"ר עארף מטר, רופא שיניים המטפל ביהודים ובערבים גם יחד, רואה בעיסוקו שליחות וטוען כי הוא ומטופליו שוחים נגד הזרם העכור של הפוליטיקה הישראלית. הוא מצביע על אי-שוויון בין רופאי השיניים בתוך המערכת, מצב שהוביל אותו ואת חבריו להקמת הסתדרות רופאי שיניים ערבית נפרדת מן ההסתדרות הארצית.
פרופ' אורלי מנור מספרת במאמרה על הרקע להחלטה של כתב העת הרפואי הוותיק The Lancet הנזכר לעיל להקדיש את הגיליון הנוכחי שלו למערכת הבריאות בישראל. בסדרת המאמרים המיוחדת שפורסמה בגיליון, שפרופ' מנור שימשה אחת העורכות שלו, מודגשת הייחודיות של תחום הבריאות בישראל מבחינת שיתוף פעולה בין יהודים לערבים, ומתוארים האתגרים העיקריים העומדים לפתחה של מערכת הבריאות בישראל, לרבות פערים מתמשכים בין קבוצות באוכלוסייה.
אף כי גיליון "מנבר" הנוכחי מוקדש למערכת הבריאות בתוך מדינת ישראל, אי-אפשר להתעלם מאחריותה של המדינה לנעשה מעבר לקו הירוק. מצב הבריאות בשטחים הוא במידה רבה חלק מהמציאות הישראלית. לכן, אנו חותמים את הגיליון במאמר מאת הדס זיו ופרופ' דני פילק מארגון "רופאים לזכויות אדם". המאמר מצייר תמונה קשה ביותר של המצב הבריאותי בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, והארגון מנסה ביכולותיו המוגבלות לקיים את שבועת היפוקרטס ולהעניק טיפול שוויוני לכול.
אנו מקווים כי גיליון זה יתרום תרומה צנועה להפיכת נושא אנושי חשוב ומורכב זה, על צדדיו האופטימיים והבעייתיים גם יחד, לחלק מן הדיון הרחב על היחסים בין שתי הקהילות הלאומיות החיות בארץ. אנו סבורים כי יש לחקור לעומקו את שיתוף הפעולה היהודי–ערבי ההדוק במערכת הבריאות בישראל, ולראות בו מודל אפשרי לשיתוף פעולה גם בתחומים אחרים.
צוות המערכת:
שרה אוסצקי-לזר, עורכת
יוני מנדל וחנאן סעדי, חברי מערכת