בזמן שאזרחי מדינות ברחבי העולם הערבי התכוננו לצום הרמדאן ולארוחות האיפטאר החגיגיות שמתקיימות בו בכל ערב, העיבו על החגיגיות במקומות רבים משברים כלכליים משמעותיים – שנוגעים רובם ככולם לאינפלציה ולעליית המחירים. האינפלציה, ואיתה עלייתם של מחירי המזון, פוגעת כמובן קודם כול בחלשים ביותר. יש לציין כי האינפלציה היא תופעה עולמית ואינה ייחודית למדינות ערב – היא החלה כבר בצל משבר הקורונה, וקיבלה חיים חדשים בעקבות המלחמה המשתוללת בין רוסיה לאוקראינה, ששיבשה באופנים רבים את השווקים הבין-לאומיים. עם זאת, רבות ממדינות ערב אינן נהנות מכלכלות חזקות במיוחד, וחלקן נתונות במשברים חריפים ומתמשכים – מה שהופך את הפגיעה של האינפלציה לחמורה ולחריפה במיוחד. אומנם, בייחוד לקראת הרמדאן, רבות מן המדינות נחלצות לעזרת האזרחים; אך פעמים רבות האזרחים, הדורשים מן הממשלה עזרה במצבם הקשה כדי שיוכלו לחגוג כראוי, נתקלים בחוסר יכולת של הממשלה לסייע להם – או פשוט בחוסר אכפתיות. פרויקט מיוחד של אתר אל-ערבי אל-ג'דיד, אתר תקשורת עצמאי שבסיסו בלונדון, סוקר את המשברים ברחבי מדינות ערב השונות.
אחד האלמנטים שמחמירים במיוחד את הבעיה הנוצרת סביב רמדאן, הוא שדווקא סביב חודש זה עולים בחריפות הביקושים – מפני שהאזרחים מבקשים לקנות אוכל רב עבור ארוחות האיפטאר, ארוחות חגיגיות שפעמים רבות נהוג גם להזמין אליהן אורחים. עלייה זו בביקושים יוצרת כמובן עליית מחירים תואמת. בירדן למשל, כמו במדינות אחרות, נהוג ששבוע לפני הרמדאן מתחילות המשפחות לצאת אל השווקים כדי לקנות את מצרכי החג. גם האינפלציה הגואה לא גרמה לאזרחים להדיר את רגלם מן השוק. גורם נוסף המצטרף לקלחת הביקושים הוא תשלום המשכורות, שחל ממש לפני תחילת חודש הרמדאן, וכן המענקים המיוחדים למשפחות עניות לקראת החג – שמגבירים גם הם את הצריכה.
האינפלציה בירדן איננה מבוטלת – היא הגיעה לגובה של 4.25% בשנה. הדבר מצטרף לעובדה שירדן מייבאת 80% ממזונה ולכך שהמצב הכלכלי של אזרחיה הוא קשה יחסית. החשש העיקרי של הרשויות בירדן היה שסוחרים יפקיעו את המחירים בשל הביקושים העולים בתחילת הרמדאן. בשל עובדה זו, החליטה הממשלה לבסוף לפקח על מחיר העוף כדי לסייע לאזרחים לרוכשו במחיר שווה לכל נפש. עם זאת, כפי שמדווחים הכותבים בפרויקט, עושה רושם שצעד זה היה רחוק מלהספיק – שכן גם מחירים של מוצרי יסוד רבים נוספים זינקו. למשל, לפי הרשות הירדנית להגנת הצרכן, עלו בירדן המחירים של 28 מתוך 35 מוצרי יסוד. ארגוני חברה אזרחית בירדן תיארו את התנהלות הממשלה כלוקה בחסר, והאשימו אותה בחוסר אכפתיות ובחוסר מעקב אחר הפקעת המחירים בשוק. לעומתם, הדגישה הממשלה שהיא דווקא עוקבת אחר המחירים בשוק – וגם אוכפת את תקרות המחירים באמצעות קנסות.
גם בתוניסיה הממשלה מחפשת אמצעים להקל את יוקר המחיה לקראת הרמדאן. תוניסיה נמצאת בצל משבר כלכלי שהתפרץ כבר לפני מספר חודשים, וגרם למהומות ולמשבר פוליטי חריף. כעת, המחירים בה הם הגבוהים ביותר שהיו זה שלושים שנה, ובחודשים האחרונים נרשמו חוסרים במוצרי יסוד כמו סוכר, שמן וקפה. חלק מן המחסורים נגרמים, בין השאר, בשל בצורת שהכתה במדינה והפחיתה את הייצור החקלאי המקומי. האינפלציה בפברואר הגיעה כבר ל-10.4% שנתיים, בעוד מוצרי מזון התייקרו ב-15.6%. בניגוד לירדן, תוניסיה לא הגבילה מחירים והסתפקה בחלוקת מכסות יבוא מיוחדות – אך מוגבלות.
לא רק תוניסיה סובלת ממשברים כלכליים אקוטיים. מצרים ולבנון נמצאות שתיהן במשבר כלכלי מתמשך. גם במצרים התפרץ משבר לפני מספר חודשים, וגרם גם שם ל"מהומות לחם". אזרחים כמעט שלא יכלו לצאת כהרגלם בימים שלפני הרמדאן כדי להצטייד לקראת החג. במקביל להתייקרות חריפה במוצרי יסוד, שהגיעה עד כדי כמעט 100% במוצרים מסוימים, קרס גם הערך של הלירה המצרית ל-50% מערכו לפני שנה, וחלו שיבושים ביבוא הימי של מוצרי יסוד. בתגובה למשבר, הקימה הממשלה המצרית לקראת רמדאן שווקים ממשלתיים, שבהם אמורים להימכר מוצרי יסוד במחירים נמוכים יותר. הממשלה יצאה בעשרות מיזמים שנועדו לסייע לעניי מצרים – רק שכעת 60% מן האוכלוסייה נמצאים מתחת לקו העוני. נוסף על כך, התירה הממשלה לאזרחים כולם, ללא יוצא מן הכלל, לאכול בבתי התמחוי המיוחדים המוקמים לקראת רמדאן.
לבנון בתורה סובלת ממשבר כלכלי, כנראה הקשה ביותר מעודה, שעיקרו משבר אינפלציה חריף שהכה בלירה הלבנונית, שנעשתה כמעט חסרת ערך. הדבר הוביל לזינוק במחירי המזון, ולבסוף – לצעד החריף של קביעת המחירים ברשתות הסופרמרקט בדולרים. הדבר חמור במיוחד משום שלבנון מייבאת 90% ממוצרי הצריכה שלה.
עוד מדינה שסובלת ממשבר חריף בכל החזיתות המשפיע על האזרחים לקראת הרמדאן, היא כמובן סוריה. לאחר מלחמת אזרחים שהרסה פיזית חלקים רבים מן המדינה, ולאחר שהייתה נתונה לסנקציות חריפות מצד הקהילה הבין-לאומית שכוונו כנגד משטר אסד, הכה בסוריה לפני זמן לא רב אסון רעידת האדמה – בין אסונות הטבע החמורים ביותר בשנים האחרונות ואולי אף החמור שבהם. האסון אומנם הוביל להסרת הסנקציות הבין-לאומיות, אך נראה כי סוריה זקוקה להרבה יותר מזה כדי להתאושש מן המשבר שבו היא נתונה.
סביב הרמדאן מתבטא משבר זה כמובן במחיריהם של מוצרי המזון. הסורים כמעט שאינם מסוגלים להצטייד לקראת החג כפי שהיו רגילים לעשות בשנים קודמות. בו-זמנית, משטר אסד גם מפחית את הסיוע שהאזרחים היו רגילים לקבל בשנים הקודמות, בצורת פיקוח מחירים. במקביל לכך, כמו במדינות ערביות אחרות, גם בסוריה האינפלציה מכה, ושער החליפין של הלירה הסורית אל מול הדולר רק הולך ועולה. המצב הכלכלי בסוריה קשה עד כדי כך שהכנסה חודשית לאדם עובד מוערכת ב-100,000 לירות סוריות – בעוד הוצאות בסיסיות למשפחה מוערכות בלא פחות מ-1,000,000 לירות סוריות – מה שאומר שאחוז אדיר מהאוכלוסייה חי על סף רעב. רוב הסורים חיים רק בזכות סיוע הומניטרי בין-לאומי.
שני מוצרים נפגעו בייחוד בסוריה – לרוב האזרחים, מלבד העשירים, הפכו הבשר ודברי מתיקה למוצרי מותרות מעבר ליכולת השגתם הכלכלית. בשר כבש למשל עולה 110,000 לירות לקילוגרם – יותר ממשכורת חודשית
לדעתו של עבד א-נאסר אל-ג'אסם, כלכלן סורי, חודש הרמדאן הזה הוא אולי הקשה ביותר שהיה אי פעם בסוריה. אל-ג'אסם מצביע על כך שהמצב בשווקים הסוריים איננו רק קשה – הוא אף פרדוקסלי משום שהסרת הסנקציות לא הובילה לשום ירידת מחירים. להיפך, מאז המחירים רק התייקרו. אל-ג'אסם רואה במתרחש בשווקים הסוריים נסיגה של הממשלה הסורית מאחריותה להתערב לטובת צרכיה הבסיסיים של אזרחיה. במקום זאת, לדעתו, הממשלה מסתפקת בלנתח את המצב, להזהיר את האזרחים ולנסות להדריכם – אך זה פשוט לא מספיק. גם תחזיות הרשות הסורית להגנת הצרכן לא היו אופטימיות יותר – מעבר לעליית מחירים של 45% בין תחילת השנה לרמדאן, צפתה הרשות עלייה נוספת של 15% ברמדאן עצמו. אזרחים ברחוב הסורי כמו לואיי שובאט, שרואיין לכתבה, אינם מטילים את האשמה על הסוחרים שמנצלים את מצבם הקשה של האזרחים – אלא על הממשלה, על עלויות היבוא ועל המשבר המוניטרי של קריסת הלירה הסורית. מובן שהוצאות הרמדאן מתווספות להוצאות משבריות רבות נוספות בעקבות המצב הקשה השורר בסוריה – רבים נאלצים לשכור דירות משום שאיבדו את בתיהם במלחמה; זאת נוסף על העובדה שבשעות רבות ביממה אין אספקת חשמל – מה שגם אומר שהאזרחים אינם יכולים לאחסן מוצרים בקירור לפני הרמדאן.
שני מוצרים נפגעו בייחוד בסוריה – לרוב האזרחים, מלבד העשירים, הפכו הבשר ודברי מתיקה למוצרי מותרות מעבר ליכולת השגתם הכלכלית. בשר כבש למשל עולה 110,000 לירות לקילוגרם – יותר ממשכורת חודשית. הדבר קשור כנראה לעליית מחירי הדלק ולעלויות הרבות המוטלות על הקצבים – וגם לעובדה שבאופן משונה, התירה הממשלה לייצא 200,000 כבשים למדינות המפרץ.
מחירי דברי המתיקה זינקו גם הם לקראת הרמדאן – קילו פיסטוק חלבי למשל עולה 140,000 לירות, וקילו גלידה 200,000 לירות. המחירים יקרים כל כך ש-70% מבעליהן של חנויות דברי מתיקה רבים נאלצו פשוט לסגור את חנויותיהם משום שאין מי שיקנה במחירים הללו, והם אינם מסוגלים לשלם את השכירות עבור החנות. לפי הרשות להגנת הצרכן הסורית, עלו מחיריהם של דברי המתיקה ב-100% מאז השנה שעברה.
באלג'יריה המשבר אולי חמור פחות מאשר בסוריה, אך גם שם משבר כלכלי מאיים על יכולתם של האזרחים לחגוג את הרמדאן כהלכתו. מחיריהם של מוצרי הצריכה באלג'יריה זינקו – לעיתים ב-100% במוצרים מסוימים. הממשלה מצידה ביקשה להרגיע את האזרחים בכך שהודיעה ש"תטביע את השוק" כדי למנוע "ספקולציות", ושתפתח "שווקי תמחוי" במקומות רבים. בין השאר, עלו מחיריהם של הבשר, העוף והירקות. לצד עליית המחירים, נרשם גם מחסור במוצרים מסוימים. גם אלג'יריה סובלת מן האינפלציה – ובניסיון להילחם בה, הורה הנשיא עבד אל-מג'יד תבון על חלוקת מענקים חד-פעמיים לעובדי המגזר הציבורי. עם זאת, ראש איגוד הסוחרים והארטיזנים באלג'יריה נטה להמעיט בחומרת המצב. לדעתו, עליית המחירים היא זמנית בשל העלייה בביקוש וגם מתונה יחסית. ממשלת אלג'יריה נקטה שורה של צעדים מלבד "שווקי התמחוי" – היא הגבילה את מחירם של מספר מוצרים והגדירה שולי רווח מקסימליים של 20% עבור מוצרי צריכה בסיסיים.
נוסף על כך, העניקה הממשלה רישיונות יבוא זמניים, ובכלל זה, בצעד חסר תקדים, רישיון יבוא של 30,000 טונות בשר אדום טרי וחיות לשחיטה מחמש מדינות שונות – ברזיל, סודאן, הודו, קולומביה ופולין. הממשלה אישרה כי הבשר עתיד להיות מיובא טרי ושיישחט על פי ההלכה האסלאמית. כמות הבשר אמורה לכלול 20,000 טון בשר טרי ו-10,000 עגלים לשחיטה – בסך הכול 50% מן הצריכה המקומית.
לצד המשברים סביב מוצרי הצריכה, ישנן מדינות ערביות הסובלות ממשברים אחרים. לוב למשל סובלת ממשבר שונה לגמרי סביב הרמדאן – משבר באספקת הדלק. אזרחים בבירה טריפולי מאשרים שהם מבלים שעות ארוכות, לעיתים חצי יום, בחיפוש אחר תחנת דלק שאיננה ריקה. באופן משונה, דובר חברת הדלק הממשלתית הלובית אל-בריקה טען כי דווקא אין מחסור באספקת דלק במדינה. לטענתו, תחנות הדלק זוכות לאספקה קבועה, ובנמל טריפולי עוגנת מכלית שעל סיפונה 34 מיליון ליטרים נוספים למקרה של מחסור. המחסור בדלק, לטענת החברה, מתרחש בדרך כלל סביב חגים דתיים, שבהם עולה הביקוש לדלק ולסחורות נוספות. לעומת דברים אלו, ראש רשות הנפט הלובית מאשר כי משבר כזה אכן קיים, ומייחס אותו לבעיות מנהליות חוזרות ונשנות. גורמים נוספים בלוב ייחסו את המשבר לסכסוכים בין החברה הממשלתית לחברות הדלק הפרטיות, המקבלות את אספקתן מן החברה המרכזית. אירוע דומה אירע גם בסוף פברואר, אז הוביל סכסוך בין החברה הממשלתית לחברה א-שרארה א-ד'הביה שלווה בחילופי האשמות הדדיים – למחסור חריף בדלק.
לבסוף, גם קטר, אחת העשירות שבמדינות ערב, הרגישה במהלך השנה האחרונה התייקרות מחירים בסקטורים רבים. אומנם אזרחי קטר אינם סובלים ממחסור של ממש כמו האזרחים של מדינות ערב האחרות שנסקרו כאן, אך למרות זאת, מועצת השורא שלה ראתה לנכון לדון בעליית המחירים ובאינפלציה במהלך ישיבה סדירה. המועצה החליטה לאשר את תוכנית הממשלה הכוללת מספר צעדים להתמודדות עם עליית המחירים בכמה סקטורים, ובכלל זה מוצרי הצריכה. הצעדים כוללים בין השאר פעולה כנגד מונופולים, הגדלת שטחים מסחריים, סבסוד של מוצרי בסיס, תמיכה בתוצרת מקומית ושינויים במדיניות המס.