במאמר זה אני מבקש לטעון כי המנוע המרכזי להפיכה המשטרית בישראל הוא הלאומנות הדתית. נוסף על כך, הלאומנות הדתית בישראל היא חלק מטרנד בין־לאומי ענק הקשור לעליית קרנו של הפופוליזם הלאומני ברחבי העולם.
בהמשך לעבודת הדוקטורט שכתבתי בנושא הלאומיות הדתית בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוזמנתי על ידי המכון למדע המדינה בפריז להשתתף בסדנה אקדמית בין־לאומית בת שלושה ימים שהתקיימה בסוף חודש מאי בנושא לאומיות דתית. שאלת המחקר שעמדה בלב הסדנה התמקדה בתפקיד של שחקנים "דתיים" ו"חילונים" בתהליך התבססותן של תנועות לאומיות-דתיות ברחבי העולם.
כעשרים חוקרות וחוקרים מרחבי העולם, מכאלה שבראשית דרכם המחקרית ועד חוקרים וחוקרות ותיקים ובעלי שם ממכוני המחקר המובילים בעולם, ניהלו את הדיונים, תרמו מידיעותיהם ומניסיונם ועזרו להתוות מסגרת תיאורטית כוללת.
ברמה התיאורטית נידונו הקשרים שבין דת, לאום, לאומיות ומדינה והקשר שלהם לאלימות תוך ניסיון להציג גישה אינטגרטיבית לנושא. בין מקרי הבוחן שהוצגו ושנידונו היו דת, לאומיות ופופוליזם באירופה ובארה"ב והחיבור של הלאומיות הנוצרית לפוליטיקה ימנית, שמרנית ואף פופוליסטית בפולין, בצרפת ובהונגריה, באנגליה, ברוסיה, באוקראינה וברומניה.
החוקרות והחוקרים שהגיעו לסדנה הציגו מגוון רחב של מקרי בוחן ודרכים לבחון את הלאומיות הדתית. למשל, ההשפעה שיש למתח שבין לאומיוּת ופאן־אסלאמיוּת בחברות טרנס־לאומיות על הגאופוליטיקה של המזרח התיכון; או דרך השיח של אנשי דת מוסלמים בנושא חוקי המשפחה בפקיסטן; על מה מעידה התרחקותו של מחמד בן סלמן מזרם הווהאבייה בסעודיה (שתוארה כמעין מודרניזציה אוטוריטרית); והאם יש דבר כזה לאומיות-דתית סעודית? דרך המחאה הכורדית בטורקיה, אשר התבססה בעשור הקודם סביב תפילות יום שישי המוניות בעיר דיארבקיר, דנו בתפקיד הדת בסכסוך הכורדי-טורקי, לעיתים כגורם מאחד (שני הצדדים מוסלמים סונים) ולעיתים כגורם מפצל (בין כורדים לטורקים). בסדנה למדתי למשל על התפקיד ששיחקה הכנסייה הפרבוסלבית באסטרטגיה הרוסית הפוסט־חילונית של "העולם הרוסי" (Russkiy Mir) לקראת הפלישה הרוסית לאוקראינה. חוקר רומני סיפר על איש דת רומני בוטה במיוחד שמקום מושבו בחצי האי קרים, שמשם הוא תומך בכיבוש הרוסי ומטיף לגזענות, לשנאה וללהט"בופוביה עד כדי כך שהוא נחשב לסוכן רוסי ולפרסונה נון־גרטה ברומניה מולדתו.
במהלך הסדנה ניתן מקום נכבד ללאומנות הבודהיסטית באסיה. למדנו לעומק על פועלו של הנזיר הבודהיסטי הבורמזי אשין ויראתו, אשר בהפשטה לצורכי המחשה ניתן להשוות אותו לרב מאיר כהנא שפעל בישראל. ויראתו עומד בראש קבוצת נזירים המסיתה באופן אלים במיוחד כנגד המוסלמים בני הרוהינגה. במשנתו האנטי־אסלאמית ויראתו מתמקד בנישואי תערובת של נשים בודהיסטיות עם גברים מוסלמים ובקידום חרם כלכלי ומסחרי כנגד המיעוט המוסלמי במדינה (שהוא פחות מ־5% מכלל האוכלוסייה על פי הנתונים הקיימים). ויראתו מכנה את המוסלמים במונח הדרוגטיבי והפוגעני – Kalar, ומכחיש את קיומה הקולקטיבי של קבוצה אתנית בשם "רוהינגה". לדבריו "אין דבר כזה, זו זהות מומצאת שמטרתה חיסול הרוב הבודהיסטי בבורמה".
הינדוטבה, האידאולוגיה הפוליטית השלטת כיום בהודו שעיקרה לאומנות הינדואיסטית, מבוססת על עליונות הינדואיסטית ועל אפליית מוסלמים (ואף מעודדת אלימות כלפיהם). הנציג הבולט ביותר של האידאולוגיה הזו הוא נַרֶנְדְרַה מוֹדי, ראש ממשלת הודו ומנהיג מפלגת העם ההודית (בהאראטיה ג'נאטה – BJP). מקרה הבוחן שדרכו דנו במימוש הפוליטי של ההינדוטבה הוא התיקון לחוק האזרחות ההודי מ־2019 שיזם עמית שאה, שר הפנים של הודו. התיקון עורר התנגדות רחבה בהודו מכיוון שהוא מאפשר אפליה כלפי מוסלמים ואף מערער על חוקת הודו החילונית בעצם כך שהוא מסווג את האזרחות על בסיס דת.
הדיון האחרון בסדנה עסק בלאומיות הנוצרית באפריקה דרך הדוגמאות של גאנה, ניגריה וזמביה. החוקר שהציג את הנושא הביע עניין מיוחד בביקור בהר הבית שקיים לאחרונה יועץ לנשיא קניה (עוד מדינה אפריקאית הנשלטת בידי לאומנים נוצרים) בלוויית יהודה גליק.
כמעט ללא יוצא מן הכלל נראה היה שכל הדוגמאות שנידונו בסדנה כללו, כחוט השני, אידאולוגיות של הדרה ושל אקסקלוסיביות באמצעות הסתה, אפליה, אלימות ושנאה כלפי מיעוטים דתיים, אתניים, לאומיים, להט"ב ובסופו של דבר כלפי כל מי שאינו חולק את הרעיון הלאומי-דתי.
ההפיכה המשטרית – הדרך של הציונות הדתית לתיאוקרטיה
בהרצאתי הצגתי את המסגרת התיאורטית שפיתחתי בעבודת הדוקטורט שלי לגבי מה שאני קורא לו "לאומיות-דתית חזקה", המתאימה במיוחד למקרה המשותף של הציונות הדתית ותנועת החמאס.
בסכסוכים רבים ברחבי העולם הכוללים מרכיב דתי-לאומי, הדת אינה עומדת בלב הסכסוך, אלא משמשת בעיקר כסמן זהותי או אתני בין הצדדים הניצים. המאבק באירלנד בין קתולים לפרוטסטנטים אינו על טבעו של ישוע או על מהות הכנסייה, והסכסוך בין מוסלמים ונוצרים בבלקן אינו על דת האמת. הדת מוכפפת לאלמנט הלאומי-פוליטי בסכסוך. אולם במקרה של "לאומיות דתית חזקה", הממד התיאולוגי-דתי חשוב לא פחות ולפעמים אף יותר מהאלמנט החילוני הלאומי-פוליטי, ובדרך כלל אי־אפשר לנתק בין הדתי לפוליטי. בסכסוך בין לאומנים דתיים יהודים-ישראלים ומוסלמים-פלסטינים, ה"ניצחון" בסכסוך יהיה גם ניצחון לאומי וגם ניצחון תיאולוגי של דת האמת על דת השקר.
הלאומיות-הדתית היהודית החזקה בישראל (וגם האסלאמית-פלסטינית לצורך העניין), שואפת להדתה מוחלטת של מנגנוני המדינה. במובן זה, בצד היותה רדיקלית, הלאומיות הדתית מבקשת לטעון שהיא ממלכתית ושמרנית
מרבית החוקרות והחוקרים בסדנה הופתעו לגלות שהציונות הדתית בישראל קוראת לעצמה בפשטות "דתית-לאומית". למעשה, מדובר באחד המקרים המובהקים ביותר של לאומיות דתית בעולם. לאור האירועים העכשוויים בישראל, התמקדתי בדבריי בהפיכה המשטרית בישראל מהפרספקטיבה של הציונות הדתית. זיהיתי שלוש מוטיבציות להפיכה המשטרית בישראל:
- המוטיבציה האישית של נתניהו להחלשת מערכת המשפט בניסיון למלט את עצמו מאימת הדין. זוהי מוטיבציה אישית שנובעת מהתסבוכת המשפטית של ראש הממשלה ובמידה רבה גם של אריה דרעי.
בעבר, לפני שהסתבך משפטית, התבטא נתניהו בבירור נגד החלשת מערכת המשפט והבטיח שיעשה כל שבידו כדי להגן על עצמאותו ועל כוחו של בית המשפט בישראל:
"בכל מקום שבו אין מערכת משפט חזקה ועצמאית, הזכויות אינן יכולות להיות מוגנות. למעשה, ההבדל בין המדינות שבהן יש זכויות על הנייר לבין מדינות שבהן יש זכויות בפועל, ההבדל הזה הוא מערכת משפט חזקה ועצמאית. זוהי הסיבה שאני עושה ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית [..]"
אחת עשרה שנים לאחר מכן, נתניהו מגבה את ההפיכה המשטרית שמוביל שר המשפטים לוין. נכון שלוין מייצג מוטיבציה אידאולוגית אותנטית להחלשת מערכת המשפט, אולם אני מבקש לטעון שללא הגיבוי הפוליטי של נתניהו ליריב לבין לא היה הכוח הפוליטי להוביל את השינויים הללו. לכן אני קובע שהמוטיבציה האידאולוגית של לוין, גם אם עומדת רעיונית בפני עצמה, מקננת תחת האינטרס האישי של נתניהו.
- המוטיבציה החרדית, אשר נובעת מאינטרסים מגזריים ומעוינות בסיסית לדמוקרטיה בעיקרה נובעת מהצורך לתחזק מערכת חינוך נפרדת ועצמאית ולהמשיך לקיים את "חברת הלומדים" המבוססת על פטור משירות צבאי ועל מענקים כלכליים לאברכים.
החברה החרדית באופן מובהק אינה רואה בדמוקרטיה ערך רצוי. בספר הלימוד "כאזרח רענן", הנפוץ במסגרות החרדיות המגישות לבגרות באזרחות, נטען כי בית המשפט העליון "רומס את היקר והקדוש לעם ישראל במשך כל הדורות"; עקרונות היסוד של המדינה מתבססים אך ורק על "חוקה אלוקית נצחית, שאינה ניתנת לשינוי"; רק ליהודים "בעלות נצחית על ארץ־ישראל"; ואילו "ערכים נעלים של חירות ושוויון, שנמסרו לניווט בלתי־מוגבל של בני אנוש, עלולים להוביל להשתעבדות ליצרים האפלים ביותר". עם זאת, בחברה החרדית קיימת הסתייגות מהזדהות מוחלטת עם המדינה. לפיכך, ניתן לקבוע שהמוטיבציה החרדית מצומצמת לשימור האינטרס המגזרי בלבד.
- המוטיבציה הלאומית-דתית, שלדעתי היא המנוע העיקרי מאחורי ההפיכה המשטרית בישראל כיום.
מוטיבציה זו נובעת מהאידאולוגיה של הציונות הדתית שעיקרה שימור העליונות היהודית על הפלסטינים מבחינה פוליטית, לאומית, דתית ואתנית. כדי לשמר עליונות זו, יש להחליש את מערכת המשפט. מוטיבציה נוספת של הציונות הדתית לקידום ההפיכה המשטרית בישראל היא הפיכת מדינת ישראל לתיאוקרטיה (מה שקרוי בשיח הציבורי "מדינת הלכה").
הלאומיות-הדתית היהודית החזקה בישראל (וגם האסלאמית-פלסטינית לצורך העניין), שואפת להדתה מוחלטת של מנגנוני המדינה. במובן זה, בצד היותה רדיקלית, הלאומיות הדתית מבקשת לטעון שהיא ממלכתית ושמרנית. בשנת 2009 קרא שר המשפטים יעקב נאמן, בן הציונות הדתית, "להחזיר עטרה ליושנה, שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל". נאמן הסביר שאת חוקי התורה ואת משפטה יש להנחיל למדינת ישראל באופן איטי ומדוד, "צעד אחר צעד". לדבריו לתורה יש המענה לכל השאלות שעימן אנו מתמודדים.
זמן קצר לפני פטירתו בשנה שעברה, אמר הרב וחבר הכנסת לשעבר חיים דרוקמן, מבכירי המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית, כי "אין שום בעיה עם מדינת הלכה". באותו הריאיון הביע הרב דרוקמן תמיכה בהפיכה המשטרית ובהחלשת כוחו של בית המשפט.
חבר הכנסת שמחה רוטמן, שותפו של יריב לוין בהובלת ההפיכה המשטרית, היה עד לא מזמן דמות אנונימית למדי בישראל. כחבר כנסת מטעם הציונות הדתית וכיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, נהיה רוטמן לשם מוכר בכל בית בישראל כמי שלצד יריב לוין מבקש לחוקק את פסקת ההתגברות ולהעניק לראש הממשלה חסינות מהעמדה לדין. פחות ידוע שעד לא מזמן היה רוטמן פעיל מקדש. כעורך דין נהג רוטמן לייצג את פעילי המקדש בבית המשפט, וכחבר כנסת הוא ניצל את חסינותו כדי לתקוע בשופר בסמוך להר הבית (המפכ"ל הזהיר: "ח"כ שמחה רוטמן יוביל לשומר חומות 2"). כפי שציינה החוקרת שרינה חן, עבור רוטמן וחבריו משפט נתניהו הוא בסך הכול חמורו של משיח, ואילו ההפיכה המשטרית היא שלב בדרך להגשמת השאיפה להפוך את ישראל לתיאוקרטיה אוטוקרטית המבוססת על עליונות יהודית. כדי להמחיש את דבריי וכדי להדגיש את הממד הדתי הפולמוסי העמוק בציונות דתית, הקרנתי לעמיתיי ולעמיתותיי בסדנה סרטונים מיום ירושלים האחרון בהר הבית ומצעדת הדגלים ברובע המוסלמי.
נראה כי אירועי חווארה והשיח סביבם תרמו להתרחבות ולהתמשכות המחאה בישראל נגד ההפיכה המשטרית, כמו גם להבנה של הקשר בין האידאולוגיה והמטרות של הציונות-הדתית בשטחים הכבושים תחת החוק הצבאי לבין הפגיעה בדמוקרטיה בתוך ישראל גופא.
כדי לבסס את טענתי אף הקרנתי להם תמונות שצילמתי בעצמי מהפגנת הענק לתמיכה בהפיכה המשטרית אשר התרחשה בסמוך לביתי בירושלים. בהפגנה בעד ההפיכה הייתה דומיננטיות מוחלטת של הציונות הדתית. לא נראו שם גייסות של הליכוד ושל הימין החילוני. אלה כבר מזמן אינם קיימים ככוח מאורגן. במקומם, הפגינו שם מאות אלפים מקרב הציונות הדתית אשר הגיעו להפגנה מתוך ההתארגנות הקהילתית, הדתית והפוליטית של מוסדות הציונות הדתית.
סוגיה מקומית, מגמה עולמית
כפי שציין בכנס החוקר סמואל פרי, מומחה ללאומיות נוצרית בארצות הברית, ישנו רגע בזמן שבו הציבור החילוני והליברלי מתעורר ויוצא למחאה (בתוכו ניתן לכלול גם דתיות ודתיים ליברלים אשר תומכים בהפרדת הדת מהמדינה). הציבור הליברלי הוא מטבעו פחות מלוכד ומאורגן. בדרך כלל, המחאה של ציבור זה תבוא בתגובה למהלכים פוליטיים מצד הלאומנים הדתיים המבקשים לשלול מהציבור הליברלי דבר מה שהוא מספיק חשוב לו כדי שיוציא את ההמונים לרחובות.
כמעט בכל הדוגמאות שנידונו בכנס צפה ועלתה שאלת החוק, החוקה ועצמאותם של בתי המשפט. דורית גבע, סוציולוגית פוליטית מהאוניברסיטה האירופאית המרכזית (CEU), שחקרה את הימין הנוצרי בצרפת ובהונגריה, העירה את עיניי לשאלת הסמכות והאלימות של המדינה אל מול מקורות הסמכות האלוהית של הלאומנים הדתיים. הדבר גרם לי לחשוב על מחאתם של הטייסים ושל אנשי המילואים בישראל, שהתגברה משמעותית אחרי שהשר בצלאל סמוטריץ' אמר שמדינת ישראל צריכה למחוק את הכפר חווארה. נראה שמבחינתם עניין אחד הוא להפציץ את עזה מן האוויר גם במחיר של הרג חפים מפשע בשליחות של מדינת חוק בעלת יומרות דמוקרטיות, אולם עניין אחר לגמרי הוא להפציץ את עזה בשליחות של משטר תיאוקרטי ואוטוריטרי המבקש למחוק כפרים ושם לעצמו למטרה לפגוע ישירות באוכלוסייה אזרחית. ייתכן שלילדים המתים בעזה זה לא כל כך משנה, אבל מבחינת הלוחמים הישראלים שהשתתפו במחאה, כך נראה, מדובר בהבדל משמעותי.
נראה כי אירועי חווארה והשיח סביבם תרמו להתרחבות ולהתמשכות המחאה בישראל נגד ההפיכה המשטרית, כמו גם להבנה של הקשר בין האידאולוגיה והמטרות של הציונות-הדתית בשטחים הכבושים תחת החוק הצבאי לבין הפגיעה בדמוקרטיה בתוך ישראל גופא.
לכל אורך הכנס ניכר המתח שבין התיאוריה האוניברסלית להבנת הלאומיות הדתית באשר היא לבין המאפיינים הפרטיקולריים המשתנים והייחודיים בכל מקום. בעוד שקווי השוני בין נזיר בורמזי, מטיף מוסלמי ערבי, נוצרי פונדמנטליסט במערב וציוני דתי בישראל הם ברורים, מבט מעמיק יותר עשוי לחשוף גם לא מעט קווי דמיון.
פיליפ גורסקי, סוציולוג מאוניברסיטת ייל ואחד ההוגים הבולטים כיום בסוציולוגיה תרבותית, בחקר דתות, מדינה, תיאוריה והיסטוריה, הציע בסדנה מסגרת תיאורטית מושגית להבנת התופעה במובנה הרחב. לדבריו, לאומיות דתית היא דרך להגדיר את הלאום במובנים דתיים (לאומיות היא השיח הפוליטי של הלאום). הלאומיות הדתית מתבטאת בשיח המבוסס על אידאולוגיה, פועל בתוך מסגרת מוסדית של תנועה, יש לו ביטוי במפלגה פוליטית והוא שואף להשתתף במשטר ולעצב את פני המדינה. מאפיין של הלאומיות הדתית הוא מולדת מקודשת המובטחת לעם הנבחר שעל טהרתו (האתנית, גזעית, דתית או הלאומית) יש לשמור. בלאומיות דתית יש משיחיות או אפוקליפסה והיא רואה באלימות אמצעי להתחדשות (רגנרציה). בדרך כלל הלאומיות הדתית מבוססת על סדר פטריארכלי ומצדיקה הקרבת חיים (מהללת את המוות ומצדיקה הרג). לאלימות יש תפקיד מרכזי בלאומיות הדתית דרך השפה, באופן אקראי (אלימות של יחידים – "עשבים שוטים"), אך היא מונעת מהלך רוח רחב יותר ושואבת רשות מהמנהיגות הדתית-לאומית. אופי האלימות משתנה כמובן בהתאם לסיטואציה, אך ברבות מהתנועות מתקיימת מיליציה פרה־מיליטרית. כאשר תנועות לאומיות דתיות משיגות כוח שלטוני, הן שואפות לשנות את המבנה החוקתי-משפטי ואת אופי הצבא. זרזים לאלימות נובעים כמובן ממצב של מלחמה נגד האחר הדתי, בתקופות של הגירה המונית או של מאבק בגזענות וכמובן גם בזמנים של משבר כלכלי. הלאומיות הדתית חוברת בברית לאליטות ריאקציונריות לאומניות פוליטיות ודתיות. הלאומיות הדתית מאורגנת במוסדות ובמפלגות, מתחלקת לאורך קווי גבול דתיים (ואתניים) ומבססת מיליציות פרה־מיליטריות על פי גזע ו/או דת. גורסקי ציין את הקשר בין לאומיות דתית למלחמות אזרחים ברחבי העולם וציין שמדובר באחד האיומים המשמעותיים כיום לדמוקרטיה הליברלית. עם זאת, התמודדות אפקטיבית עם האיום לדבריו צריכה להיעשות במידה רבה דרך עבודה מבפנים, מתוך שיג ושיח עם הלאומנים הדתיים עצמם.
הנקודה האחרונה הייתה מעניינת במיוחד לאור העובדה שכל באי ובאות הכנס היו, כמוני, חילונים לגמרי וליברלים במופגן מבחינה פוליטית.
דוקטור ערן צדקיהו הוא עמית פוסט־דוקטורט על שם ליידי דייוויס במכון ללימודי אסיה אפריקה ועמית הוראה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, מדריך גאופוליטי ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא כתב את עבודת הדוקטורט שלו במכון למדעי המדינה בפריז (2021) בנושא המעבר מהשוליים למרכז של הלאומיות הדתית בסכסוך הישראלי-פלסטיני במבט משווה. מחקרו הנוכחי עוסק במאבק היהודי-מוסלמי סביב הר הבית ומסגד אל־אקצא.
