"חמאס הוא דאעש", אומרים המסבירנים. "חמאס-דאעש", אומר דובר צה"ל מדי ערב על המסכים. "Hamas is ISIS", אומרים שליחינו בעולם הגדול. נראה שמרבית הישראלים כבר התרגלו לביטוי ומקבלים אותו כאמת פשוטה. אולם מבט מפוכח יגלה שתנועת חמאס היא ארגון שונה מאוד מארגון דאעש, למרות מעשי הזוועה והפשעים שעשו אנשיה ב־7 באוקטובר, שמזכירים מאוד את מעשי הזוועה שעשו אנשי דאעש.
חמאס היא תנועה פלסטינית לאומית-דתית שצמחה מתוך התנאים הספציפיים של הפלסטינים בשטחים הכבושים בעזה וביהודה ושומרון. היא פועלת בתוך המסגרת של השאיפות הלאומיות הפלסטיניות, ושואבת את כוחה ואת אנשיה מתוך החברה הפלסטינית. כתנועה יש לה שורשים עמוקים מאוד בחברה זו, שראשיתם עוד בפעילות תנועת האחים המוסלמים בארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה הקודמת. חמאס הוקמה על ידי "האיגוד האסלאמי" (المُجَمع الاسلامي) של אחמד יאסין, שהיה תנועה דתית-חברתית בעיקרה ברצועת עזה, והצמיחה זרועות שונות: זרוע טרור/פעילות צבאית, זרוע מדינית, זרוע פוליטית וזרוע משטרית. כל זה הופך אותה לתנועה רבת־פנים ולא רק לארגון טרור. יתר על כן, שלטון חמאס ברצועת עזה, שהוקם בשנת 2007 מתוך הפיכה אלימה נגד הרשות הלאומית הפלסטינית, נלחם בשנים 2008–2009 נגד ארגוני ג'יהאד עולמי שהחלו להתבסס בדרום הרצועה, ואף הרג את אחד ממנהיגיו.
דאעש (داعش – ראשי תיבות בערבית של "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה") הוא ארגון שהוקם על בסיס של ארגוני ג'יהאד עולמי בעיראק ובסוריה, וקיבל את הדחיפה המשמעותית שלו מהתפרקות עיראק למרכיביה העדתיים לאחר הכיבוש האמריקאי בשנת 2003. אחרי שכבשו כוחות ארה"ב את המדינה הם פירקו את צבאה האדיר – שהיה בן כמיליון חיילים – ואת מנגנוני המשטר של סדאם חוסיין. המדינה העיראקית נשלטה על ידי מפלגת הבעת' (البعث – התחייה בערבית), שארצות הברית ראתה אותה כמשענת שלטונו של סדאם חוסיין. לכן, לאחר הכיבוש פורקו מוסדות המפלגה, ורוב הפקידות הבכירה של המדינה, שהשתייכה למפלגה, פוטרה מתפקידיה במוסדות המדינה. שלטונו של סדאם חוסיין היה מבוסס לא רק על חברי מפלגת הבעת' אלא גם על אנשים מהעדה הערבית הסונית של עיראק. זו העדה השנייה בגודלה, שרוב אנשיה חיים במרכז המדינה. העדה הגדולה ביותר היא הערבים השיעים, שמרוכזים בעיקר בדרום, ולאחריהם הכורדים (הסונים לפי דתם), שמרוכזים בעיקר בצפון-מזרח המדינה.
התגובה של נאמני סדאם לאחר ההשתלטות האמריקאית על המדינה הייתה הקמת מיליציות חמושות שנלחמו בצבא ארה"ב. הצבא הצליח לדכא את המרד תוך שימוש בכוח רב וביצוע מעצרים המוניים במחנות ובבתי כלא, שהגדול בהם היה מחנה בוקה (بوكا) בדרום עיראק. אחד העצורים במחנה זה היה אבו בכר אל־בגדאדי, יליד העיר סמארה ובעל השכלה דתית: תואר ראשון בלימודים אסלאמיים מהאוניברסיטה האסלאמית של בגדאד ותואר שני בלימודים קוראניים. בכלא בוקה קרו לבגדאדי שני דברים: 1. הוא שינה את השקפת עולמו מאסלאם פשרני וחינוכי שעוסק בהכשרת הלבבות בסגנון תנועת "האחים המוסלמים" לאסלאם רדיקלי ששואף להפוך את החברה כולה למוסלמית בכוח הזרוע; 2. הוא פגש בכלא קצינים סונים שפוטרו מהצבא העיראקי, וחבר אליהם. ברבות הימים הפכו אנשים אלה לשדרה הפיקודית של ארגון דאעש.
שיקום הרצועה הכרחי לא רק לחייהם ולשלומם של תושבי רצועת עזה אלא גם לחייהם ולשלומם של אזרחי מדינת ישראל
ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק" הוקם ב־2006 בידי אבו עומר אל־בגדאדי ואבו איוב אל־מסרי, והחל לבצע פיגועים נגד מוסדות המדינה החדשים שהוקמו בסיוע אמריקאי ושהתבססו על בני העדה השיעית. באפריל 2010 נהרגו מנהיגיו בידי כוחות עיראקיים בגיבוי אמריקאי, מה שפינה את הדרך לאבו בכר אל־בגדאדי להפוך למנהיג הארגון. ב־2011 שלח אל־בגדאדי כמה מאנשיו לסוריה להקים ארגון ג'יהאדי שילחם נגד המדינה הסורית במלחמת האזרחים שפרצה בה. ארגון זה שנודע כ"ג'בהת א־נוסרה" קיבל מימון מסעודיה ומאיחוד האמירויות, ששאפו להפיל את משטר אסד. א־נוסרה השתלטה על אזורים בצפון סוריה, ובהם גם בארות נפט, עובדה שהקנתה לה מקורות מימון יציבים משל עצמה. באותה שנה השלימה ארה"ב את העברת השלטון לממשלה עיראקית עצמאית בראשות נורי אל־מאלכי, בן העדה השיעית שנבחר לראשות הממשלה. ממשלו של אל־מאלכי היה אנטי־סוני, ופעולותיו הגבירו עוד את רגשות הזעם והקיפוח של הסונים.
במרס 2013 נפלה העיר רקה (الرقة) בצפון סוריה בידי ארגוני מורדים, אך מהר מאוד הפכה למרכז של ארגון ג'בהת א־נוסרה. אל־בגדאדי עבר באפריל מעיראק לסוריה, והכריז על איחוד של המדינה האסלאמית בעיראק וג'בהת א־נוסרה כ"המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" – דאעש. בין יולי 2012 ליולי 2013 הוא הנהיג סדרה של פשיטות על בתי כלא בעיראק שהביאו לשחרור מספר רב של לוחמי ג'יהאד. לוחמים אלה הצטרפו לארגונו והגדילו את כוחו. ביוני 2014 הנהיג דאעש פשיטה על בית הכלא בעיר מוסול במטרה לשחרר ממנה אסירים. הפשיטה הביאה להתמוטטות הכוחות העיראקיים בעיר ולנפילתה לידי דאעש. אל־בגדאדי נשא נאום במסגד המרכזי של העיר והכריז על המדינה האסלאמית כ"ח'ליפות", כלומר מדינה שמגשימה את צוואתו של הנביא מוחמד.
עלייתו של ארגון דאעש קשורה ישירות להתפרקותה של עיראק לאחר הכיבוש האמריקאי. ארצות הברית ראתה בסדאם חוסיין את האויב הגדול ובמשטר הבעת' את תכלית הרוע. אחרי כיבוש המדינה היא פירקה את שלטונו מהיסוד, פיטרה את פקידי הממשל ואת קציני הצבא ובנתה את המשטר החדש על יסוד העדה השיעית. התוצאה הייתה סונים רבים שנותרו מובטלים ומתוסכלים ורחוקים ממקורות הכוח וההשפעה. ניסיונותיהם להשתלבות פוליטית ולמחאות אזרחיות נענו בכוח ובנשק חם, ודחפו אותם לזרועות האסלאם הפונדמנטליסטי בגרסתו הקיצונית ביותר. להתפרקות המדינה העיראקית הצטרפה ב־2011 התפרקות המדינה הסורית בעקבות הפגנות "האביב הערבי" ומלחמת האזרחים שפרצה בעקבות הדיכוי שלהן.
דאעש הוא שחקן לא־מדינתי אלים, שהפעיל אלימות קיצונית וביצע מעשי זוועה בהיקפים גדולים מאוד. הוא צמח מתוך התוהו ובוהו (בערבית: פאודה, فوضى) שנוצר בסוריה ובעיראק ומתוך התפרקות המנגנונים המדינתיים הקודמים. מנגנונים אלה היו (בסוריה עדיין) דכאניים ורודניים, והפרו זכויות אדם כדרך קבע, אך מצד שני הם הקנו יציבות וביטחון. התפרקות מנגנוני המדינה הקודמים והחלפתם בשלטון רעוע ומפלה שחררה כוחות אפלים שהיו אצורים בתוך החברות העיראקיות והסוריות.
ישראלים רבים חושבים היום ש"יותר גרוע מזה לא יכול להיות" – אולם זו טעות! חיסול שלטון החמאס ברצועת עזה בלי לוודא את החלפתו בגורם יציב אחר יעורר כוחות קיצוניים יותר וחסרי רסן. רצועת עזה נתונה כעת במצב של כאוס כאשר יותר ממחצית מתושביה נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים פנימיים. לאחר המלחמה יהיה הכרח לשקם אותה במהירות כדי למנוע עליית גורמים קיצוניים שלא היו ידועים לנו עד היום. גורמים אלה ישאפו לנקום את ההרס ואת המוות שגרמה המלחמה, וישימו לנגד עיניהם את 7.10 כמודל לחיקוי. שיקום הרצועה הכרחי לא רק לחייהם ולשלומם של תושבי רצועת עזה אלא גם לחייהם ולשלומם של אזרחי מדינת ישראל.
