התגובה הטורקית כלפי המתקפה הישראלית על עזה החריפה עם הזמן. תחילה, היא התאפיינה בנקיטת עמדה דיפלומטית זהירה. אולם בצל החרפת המלחמה והמצב בעזה והלחץ הפנימי שנוצר בתוך טורקיה, התגלגלה עמדה זו לעימות שהחל כזהיר אך החריף מיום ליום. במישור הדיפלומטי החליטה טורקיה להחזיר את שגרירה מתל אביב לשם התייעצות. היא ביטלה גם ביקורים רשמיים והשעתה תוכניות לשיתוף פעולה עם ישראל.
עמדה דיפלומטית זו לוותה ברטוריקה חריפה. טורקיה יצאה להגנת תנועת חמאס כשהיא מגדירה אותה כתנועת שחרור לאומית מחד גיסא, ותקפה את ישראל שאותה תיארה כמדינת טרור מאידך גיסא. הדברים הסלימו עד כדי כך שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תקף את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ותיאר אותו ואת מעשיו בעזה כאיומים יותר ממעשיו של אדולף היטלר. עם זאת, ולמרות העימות במישור הדיפלומטי והרטוריקה המתלהמת, נותרה שאלה מהדהדת באוויר באשר ליחסים הכלכליים בין שתי המדינות: מדוע יחסים אלה לא נפגעו בעקבות המתיחות הפוליטית אלא נשארו מחוץ למשחק?
במאמר שפרסם העיתונאי נור א־דין אל־עאידי באתר חיבר ניתח הכותב את הפן הכלכלי של יחסי ישראל-טורקיה וניסה להסביר מדוע יחסים אלה בין שתי המדינות נשארו על כנם ואף התהדקו למרות המהמורות שידעו בשנים האחרונות.
לטורקיה יחסים כלכליים ומסחריים הדוקים עם ישראל, ובמהלך שנות שלטונה של מפלגת הצדק והפיתוח, הם התהדקו עוד יותר והפכו לאחד מעמודי התווך ביחסי שתי המדינות. היקף הסחר בין השתיים צבר תאוצה ללא ירידה משמעותית לאורך השנים: הוא עלה מ־1.4 מיליארד דולר בשנת 2002 לכמעט תשעה מיליארד דולר בשנת 2022. יחסי המסחר נשמרו בשל ההפרדה ביניהם לבין היחסים הפוליטיים שידעו משברים רבים. למשל, משבר ספינת מרמרה בשנת 2010 היה מכה היסטורית שהשפיעה על היחסים הבילטרליים בכמה מישורים במשך כמה שנים. למרות המשבר החריף, שמרו היחסים הכלכליים והמסחריים על תקינותם, וצמיחתם המשיכה בצורה בלתי־רגילה. גם בשנות המשבר עלה היקף הסחר בין שתי המדינות מ־2.5 מיליארד דולר ב־2009 ל־3.5 מיליארד דולר ב־2010, והמשיך לעלות ב־2011 ל־4.5 מיליארד דולר.
שנת 2022 נחשבה לאבן דרך בולטת ביחסי הסחר בין שתי המדינות עם היקף סחר גדול בכל הזמנים ודירוג טורקיה במקום הרביעי בין היצואנים הגדולים לישראל עם 6.7 מיליארד דולר. תחומי היצוא העיקריים כללו ברזל ופלדה בשווי של 1.2 מיליארד דולר, כימיקלים בשווי 670 מיליון דולר, מכוניות בשווי 545 מיליון דולר ועוד. ראוי לציין כי הברזל הטורקי הוא המוצר העומד בראש רשימת היצוא לשוק הישראלי ומכסה 65% מהצרכים של ישראל לפלדה המשמשת בתעשיות שונות, ובכלל זה הצבאיות. באותה שנה חתמו 17 חברות טורקיות המתמחות בייצור וביצוא של ברזל ופלדה על הסכמי שיתוף פעולה עם קרוב ל־400 חברות ישראליות להגדלת היצוא. בשנת 2022 דורגה ישראל במקום ה־29 ברשימת המדינות המייצאות לטורקיה עם 2.5 מיליארד דולר. היצוא הישראלי לטורקיה כלל כימיקלים, מוצרי פלסטיק מוגמרים, תזקיקי נפט ועוד.
נוסף על יחסי הסחר בין טורקיה לישראל, קיים קשר כלכלי אסטרטגי עקיף בין אנקרה לתל אביב, שכן הודות למיקומה הגאוגרפי וליכולותיה הכלכליות של טורקיה היא נחשבת למסדרון אנרגיה מרכזי באזור. 60% מאספקת הנפט של ישראל מקורם באזרבייג'ן ובקזחסטן. הנפט עובר דרך היבשה והמים הטריטוריאליים של טורקיה. לפי העיתון הכלכלי הישראלי The Marker יתרון זה מעניק לארדואן כוח להנחית מכה על הכלכלה הישראלית. ניתן גם לקשור פן זה ביחסים הכלכליים בין טורקיה וישראל לשאיפותיה של טורקיה לבנות צינור גז שיעביר את הגז מישראל לאירופה דרך טורקיה. שתי המדינות גם משתפות פעולה בחיפושים אחר גז באגן המזרחי של הים התיכון במסגרת התמרונים של טורקיה שמטרתם לחזק את טענותיה באשר לגבולותיה הימיים.
ישנם שחקנים טורקים גדולים שמילאו תפקיד מרכזי ביצירה ובעיצוב של היחסים הכלכליים והמסחריים עם ישראל, ומעמדם החזק בתוך טורקיה סייע להם להמשיך לפעול גם בצל המשברים הפוליטיים. כאן בולטת קבוצת זורלו החזקות (Zorlu), המשקיעה הטורקית הגדולה ביותר בישראל, שמגיעה לכדי מיליארד דולר. חברה זו פועלת במיוחד בתחום האנרגיה החשמלית. היא שותפה בשלוש תחנות כוח בישראל, ורכשה 51% ממניותיהן וממשיכה להקים פרויקטים חדשים לייצור חשמל בעיקר מאנרגיית רוח. עם השלמת פרויקטים אלו היא תהפוך ליצרן של כ־10% מהחשמל בישראל. אל־עאידי מציין כי קבוצה זו ידועה גם בקרבתה למפלגת הצדק והפיתוח ולממשלותיה. אחדים רואים בה נושאת הדגל של חזון שיתוף הפעולה האנרגטי בין אנקרה לתל אביב שהמפלגה מחזיקה בו זה שנים. יו"ר הקבוצה זכה תמיד להוקרה של הנשיא ארדואן בשל מאמציו בתחום פיתוח היצוא הטורקי.
שחקן נוסף הוא חברת İÇDAŞ, היצואנית החשובה ביותר של ברזל ופלדה לישראל. עדנאן אסלן, ראש הגוף האדמיניסטרטיבי של איגוד יצואני הפלדה, שממלא תפקיד חשוב בעידוד הסחר בין שתי המדינות בתחום זה, עומד בראש הקבוצה. הוא עצמו זכה להוקרה רשמית של הנשיא ארדואן על תרומתו לסחר החוץ. הוא אף זכה להוקרה של דרגים גבוהים ביותר במשרד הטורקי לענייני דת על מימון בניית מסגד.
יתר על כן, לא ניתן להתעלם מתפקידה של חברת Yilmazlar ביחסים הכלכליים בין טורקיה לישראל. החברה נחשבת לפורצת דרך כבר 23 שנים בתחום הבנייה בישראל. היא בנתה 80% ממגדלי המגורים בתל אביב, ואף ביצעה פרויקטי בנייה ממשלתיים חשובים כגון תחנת משטרת אשדוד, בית הספר לשוטרים בבית שמש, בניין חיל הים בחיפה, תחנת הכוח אורות רבין, בניין בית המשפט בתל אביב, מגדל הפיקוח החדש בנתב"ג ועוד.
הכותב מציין כי מתחילת 2023 ועד תחילת המלחמה, ידעו יחסי הסחר בין שתי המדינות ירידה ניכרת בהשוואה לשנת 2022. בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2023, רשם היצוא הטורקי לישראל כ־4.7 מיליארד דולר. ירידה של כ־20% בהשוואה לתקופה המקבילה ב־2022. באשר ליבוא טורקיה מישראל, הוא רשם כ־1.3 מיליארד דולר, ירידה של כ־32% בהשוואה לאותה תקופה בשנה הקודמת. המלחמה בעזה והמתיחות ביחסים הבילטרליים שנוצרה בעקבות כך לצד קמפיינים הדדיים של הציבור להטלת חרם הובילו לירידה בסחר בין שתי המדינות בתקופה שבין 7 באוקטובר ל־31 בדצמבר לכ־1.3 מיליארד דולר, ירידה בשיעור 45% בהשוואה לשנת 2022.
החרם לא פגע קשות ביחסי הסחר בין טורקיה לישראל בשל הדבקות של מפלגת הצדק והפיתוח בגישתה המסורתית הפרגמטית להפריד בין הכלכלה לפוליטיקה. המשך הסחר עם ישראל עורר מחלוקות בין מפלגות שונות בטורקיה ומחוצה לה. למשל, העיתונאי הטורקי האופוזיציונר Metin Ceyhan עורר שיח נרחב לאחר שפרסם ציוצים המכילים נתונים על ספינות משא השייכות לגורמים המקורבים למפלגת הצדק והפיתוח ששטות לכיוון ישראל במהלך המלחמה, כולל חברת מלט שבעליה שימש בעבר כראש אגף המפלגה באחד המחוזות והיה המועמד לעירייה מטעם המפלגה. כמו כן, הוא פרסם כי הבעלים של ספינות משא המעבירות סחורות בין טורקיה וישראל הוא אחד המקורבים למפלגת הצדק והפיתוח ואף מקורב למשפחת הנשיא ארדואן ושותפו של בנו אחמד בורק בחברה אחרת. העיתונאי טוען כי שתי החברות פועלות תחת מטרייה אחת, ובזמן שתקף הנשיא ארדואן את ישראל בנאומיו הפופוליסטיים, השתתף בנו בסחר עימה.
נושא הסחר עם ישראל הפך בחודשים האחרונים לאחד הנושאים השנויים במחלוקת בתוך טורקיה ולחזית התנגשות חדשה בין היריבים הפוליטיים במדינה. בין אם נבעה הביקורת מתוך תמיכה אמיתית בפלסטין או שעלתה ככלי להתנגחויות פוליטיות, התגברו הקריאות לנקוט צעדים מעשיים נגד התוקפנות הישראלית.
רבים רואים בנושא הסחר עם ישראל מבחן מעשי לאמינותה של מפלגת הצדק והפיתוח כלפי הסוגיה הפלסטינית לאור הסתירה בין הרטוריקה המתלהמת של ארדואן בעניין הפלסטיני לבין המשך הסחר עם ישראל.
האם אפשר להפריד כלכלה מפוליטיקה?
מפלגת הצדק והפיתוח דאגה לתמוך במסע החרם העממי נגד ישראל עד כדי כך שנציגיה בעיריות ובמוסדות נוספים המקורבים לה השתתפו בו. אולם חרם זה לא הגיע לדרג הממשלתי הרשמי. בעוד מפלגת הצדק והפיתוח גייסה את חבריה ואת חסידיה להפגנות גדולות תחת הסיסמה תמיכה בפלסטין, התמקדה האופוזיציה בניצול של סוגיית הספינות ובהמשך הסחר עם ישראל במטרה לערער על אמינותו של הנשיא ארדואן וממשלתו. לדוגמה, מנהיג מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר – מפלגת העם הרפובליקנית – ציין כי ההפגנות התומכות בפלסטין הן צודקות, אך ארגונן על ידי השלטונות הוא דבר מגוחך. הוא קרא למפלגת השלטון לנקוט צעדים מעשיים, ואמר כי בעוד מפלגת הצדק והפיתוח מגנה את ישראל בהפגנותיה, ספינות הסחר עימה ממשיכות להפליג.
הפרדת הכלכלה מהפוליטיקה היא אסטרטגיה פרגמטית שמיושמת על ידי מפלגת הצדק והפיתוח גם ביחסיה של טורקיה עם מדינות נוספות: מצרים בעקבות עלייתו של א־סיסי ב־2013 ואיחוד האמירויות הערביות, שארדואן האשים במימון של ניסיון ההפיכה נגדו ב־2016. היחסים הכלכליים והמסחריים עם מדינות אלו המשיכו לצמוח במנותק מהמתיחות הפוליטית החריפה.
הכותב מנתח את האינטרסים העומדים מאחורי השמירה על היחסים הכלכליים עם ישראל בצל החרפת הרטוריקה נגד ישראל. המשבר הכלכלי שטורקיה חווה בשנים האחרונות הוא הסבר חלקי לכך. היועצים הכלכליים של ארדואן מבקשים לבנות מחדש את האמון בכלכלה הטורקית במסגרת ניסיון לצאת מהמשבר הכלכלי הנוכחי, ולכן ארדואן נמנע מעימותים בחזית הכלכלית. עימות כלכלי עם ישראל עשוי להשפיע על זרימת השקעות זרות, בעיקר מערביות, דבר שיפגע במאמצים לצאת מהמשבר. במקביל לכך, ארדואן תמיד התגאה בכך שארצו היא מסדרון אנרגיה בטוח בין אזורים שונים בעולם. הוא שואף להפוך את טורקיה לנקודת מעבר של משאבי אנרגיה ממרכז אסיה לאירופה.
השיקולים הפוליטיים של ארדואן
אולם הכותב סבור כי ישנם שיקולים פוליטיים להמשך יחסי הסחר של טורקיה עם ישראל נוסף על השיקולים הכלכליים. ארדואן עדיין מהמר על תפקיד טורקי במסגרת היוזמות האזוריות והבין־לאומיות בסוגיה הפלסטינית, ולכן הוא מעוניין לשמר את היחסים כדי לשמור על דריסת רגל. התקפותיו על נתניהו נובעות מהערכתו כי האחרון ייעלם מהזירה הפוליטית בוודאות. לכן הוא אינו רוצה לשרוף את הגשרים עם ישראל.
אל־עאידי אינו סבור שטורקיה תפעל לדרדר את היחסים הכלכליים והמסחריים עם ישראל בעתיד הנראה לעין למרות המשך התוקפנות הישראלית בעזה וגילויי המתיחות בין שתי המדינות. יחסי המסחר והכלכלה עלולים לסבול מירידה כתוצאה ממסע החרם העממי המתמשך, אך הדבר לא ישפיע על מהותם ועל משקלם של יחסים אלו לאור המשך המדיניות ההדדית הרשמית של הפרדת הכלכלה מהפוליטיקה. לפיכך, ניתן לומר שעל אף שטורקיה נותנת לנושא הפלסטיני מרחב ביחסיה המדיניים והדיפלומטיים עם ישראל, מרחב זה משני לטובת שיקולים אחרים בתחום יחסי הכלכלה והמסחר.
