הפשע המוסרי שנקרא נישואי קטינות וקטינים הוא רעה חולה הפושה במדינות רבות בעולם, וכך גם בעולם המוסלמי באזור המזרח התיכון וכן ביבשת אפריקה. התופעה רווחת יותר בקרב נערות מאשר בקרב נערים, שהוריהן משיאים אותן לגברים מבוגרים מהן בהסכם נישואים – לעיתים רשמי ולעיתים בלתי־רשמי – בטרם מלאו להן 18 שנים.
אפשר רק לדמיין מה עובר בנפשה ובמוחה של צעירה כזאת המתבשרת לפתע באחד הימים שימי הילדות – הלימודים בבית הספר, המשחקים בחצר וגיל ההתבגרות תמו באחת, וכי בעוד ימים מספר היא תהפוך לאשת איש, ותיקרע מחיק חברותיה.
לאחרונה פרסמה נאדיא כרימי, עיתונאית איראנית צעירה, כתבה קצרה באתר העצמאי רציף 22 שבו היא מתייחסת אל תופעת נישואי הקטינות שאותה היא מכנה – פשע לא־אנושי נגד ילדים חפים מפשע – דווקא במולדתה איראן, שככלל נחשבת למדינה מתקדמת מבין מדינות העולם המוסלמי.
היא פותחת את מאמרה בהצגת נתונים שפרסם יונסק"ו במרץ 2020 על אודות ממדי התופעה בעולם, שלפיהם כ־670 מיליון נשים ונערות (כ־21% מהנשים בעולם) נישאו בהיותן קטינות מתחת לגיל 18. היא כותבת שגם נערים צעירים הם קורבנות של התופעה, אם כי בממדים קטנים בהרבה, כפי שמצביעים נתונים של יונסק"ו משנת 2019, שלפיהם באותה שנה לבד נישאו ברחבי העולם כ־115 מיליון נערים מתחת לגיל 18.
באיראן, כרימי מציינת, החוק האזרחי קובע כי גיל ההתבגרות של נשים מתחיל בגיל 9 ושל גברים – בגיל 15, ועל פי מכון הסטטיסטיקה של איראן, בין חורף 2022 לסתיו 2023 נרשמו ברחבי המדינה למעלה מ־27 אלף מקרים של נישואי צעירות מתחת לגיל 15. היקפי התופעה משתנים משנה לשנה באופן לא־עקבי, כרימי מוסיפה, כאשר למשל בשנת 2017 מספר המקרים הצטמצם משמעותית, אולם שב ועלה בשנת 2019.
בקרב משפחות שבהן נישאו בני־הזוג בנישואי קטינות רווחות תופעות שליליות כמו הזנחה של הילדים ופגיעה מתמשכת בזכויותיהם, שיעורים גבוהים של אלימות במשפחה, שיעורי גירושין גבוהים, התאלמנות בגיל צעיר של נשים שנישאו בגיל צעיר לגבר מבוגר ועוד
כרימי מציינת שאל מול נתונים אלה, דיווחה סגנית נשיא איראן לענייני נשים ומשפחה אנסיה ח'זעלי על ירידה של כ־20% במספר המקרים של נישואי קטינות שנרשמו במדינה בשנת 2023 לעומת שנת 2022, כאשר רק 5,169 נערות מתחת לגיל 15 נישאו באותה שנה, לדבריה. ח'זעלי הציגה פילוח פנימי של הנתונים שלפיו 65% מהקטינות שנישאו היו מתחת לגיל 14, ו־35% היו מתחת לגיל 13. בפילוח גאוגרפי, המחוזות שבהם נרשם המספר הגדול ביותר של נישואי קטינות במדינה הם ח'וראסאן א־רזווי (צפון מערב איראן – 6,759 מקרים), אזרבייג'אן המזרחית (צפון מערב איראן – 3,348 מקרים) וסיסטאן ובלוצ'יסטאן (דרום מערב איראן – 2,355 מקרים) – מחוזות פריפריאליים שבהם ילדים סובלים מהזנחה, מעוני ומהיעדר השכלה נאותה, ואף משתתפים בפרנסת משפחתם.
ברוב המקרים, כרימי מוסיפה, אותן צעירות שנישאות בטרם זמנן גם הופכות לאימהות תוך פרק זמן קצר לאחר הנישואים, ואכן, לפי נתוני מכון הסטטיסטיקה של איראן, עד לשנת 2020 נולדו באיראן כ־69 אלף ילדים לאימהות בין הגילים 10 ל־19.
על פי רוב, הסיבה העיקרית שבגינה משפחה תומכת בהשאת בתם הקטינה, כרימי מסבירה, היא כלכלית, כאשר ההורים מתקשים בפרנסת המשפחה, והילדים שרויים בעוני מחפיר או נמצאים על סף רעב. במקרים אחרים, נורמות חברתיות הרווחות באיראן, וכן במדינות שמרניות אחרות במזרח התיכון, כמו הדאגה לכבוד המשפחה ולצניעות האישה, דוחפות את ההורים להשיא את בתם זמן קצר לאחר שהיא נעשית פורייה, שמא יעלה בידה לקיים יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין ותאבד את בתוליה.
כרימי מציינת במאמרה שלנישואי קטינות יש נזקים אדירים לגוף ולנפש כאחד. זוגות שנישאים בנישואי קטינות סובלים על פי רוב מעוני, ממתח נפשי ורגשי בחיי הנישואין, מדיכאון של אחד או שני בני־הזוג, מפגיעות פיזיות או נפשיות שנגרמות כתוצאה מקיום יחסי מין טרם הבשלות הגופנית והמנטלית לכך, מאי־סדרים במחזור החודשי ועוד.
גם הילדים שנולדים לתוך המציאות המשפחתית הקשה והמורכבת הזאת נהפכים לקורבנות. ואכן, בקרב משפחות שבהן נישאו בני־הזוג בנישואי קטינות רווחות תופעות שליליות כמו הזנחה של הילדים ופגיעה מתמשכת בזכויותיהם, שיעורים גבוהים של אלימות במשפחה, שיעורי גירושין גבוהים, התאלמנות בגיל צעיר של נשים שנישאו בגיל צעיר לגבר מבוגר ועוד. כתוצאה מכך, פעמים רבות ילדיהם אינם זוכים להשכלה נאותה או לתנאי מחיה ראויים להתפתחות הילד, ולא אחת מנסים לברוח מהבית או לשים קץ לחייהם.
כרימי מסכמת כי דרושה פעילות הסברה נרחבת כדי להגביר את המודעות של הציבור לנזקים הללו, בתקווה שתוביל לצמצום של ממדי התופעה השלילית הזאת באיראן. "הילדים הם הקורבנות של הפשעים הללו", כרימי כותבת בסיום כתבתה, ומוסיפה ש"ילדים הם הקורבן העיקרי של המנהגים והמסורות וכן של תופעות חברתיות, פוליטיקה ומלחמות".
