לפני 7.10 התרבו הידיעות שבישרו על נורמליזציה קרובה בין ישראל לערב הסעודית כחלק מהסכמות רחבות בין ארצות הברית לממלכה הסעודית אשר כללו ברית אסטרטגית, אספקת מערכות נשק מתקדמות וטכנולוגיה גרעינית אזרחית. הצורך הסעודי בברית כזו היה ברור ונבע מהצלחת הברית האסטרטגית האיראנית עם סין ורוסיה, מהידוק אחיזתה של איראן במדינות כמו סוריה, לבנון, עיראק, תימן ולקינוח מחזרתה לסודן, שממנה סולקה לפני כמה שנים.
לאחר מתקפת הפתע של החמאס ב־7.10 עלתה טענה כי העיתוי שלה נבע מהחשש של יחיא סינוואר כי נורמליזציה עם הסעודים ובעקבותיה עם מדינות נוספות, כמו אינדונזיה, תאפשר לישראל ולקהילות האזוריות והבין־לאומיות לדחוק את הסוגיה הפלסטינית מהתודעה.
שבעה חודשים לאחר תחילת המלחמה ניצבת לכאורה בפני ישראל אחת הדילמות המהותיות ביותר מאז הקמתה: כיבוש רפיח, המעוז המוצהר האחרון של החמאס ברצועת עזה, ואולי חיסול שאריתה של הנהגת החמאס הצבאית הבכירה או הסדר מדיני אזורי שיכלול תהליך מדיני שבסופו תושג נורמליזציה עם ריאד אך גם מדינה פלסטינית.
לכיבוש רפיח יש משמעויות רבות. מלבד סיכון חייהם של החטופים, של חיילי צה"ל רבים ושל מאות אלפי אזרחים פלסטינים, המשמעות הנוספת היא שלטון ישראלי ישיר על הרצועה, אחריות כלכלית לתושביה ושיקומה מההרס העצום שבה. במציאות כזו תסכן ישראל את כלל הסכמי השלום הקיימים ואת אלו שבדרך ובעיקר את זה עם ריאד.
ככל הנראה, איראן ושלוחותיה יעשו הכול כדי למנוע הסכם כזה, גם במחיר של הקרבת רפיח כדי למנוע את אופציית ריאד
הסכם שלום בין ישראל לערב הסעודית הוא הגביע הקדוש שאמור לשנות את המזה"ת כולו. הממלכה הסעודית היא בעת ובעונה אחת גם המדינה המשפיעה ביותר באזור, החשובה ביותר בעולם האסלאמי ולקינוח היריבה הערבית המשמעותית ביותר של איראן. הסכם כזה הוא הסיוט הגדול ביותר של הברית האיראנית האזורית.
המשמעות שלו היא תחילתה של ברית אזורית אמיתית המציבה כוח מדיני, צבאי וכלכלי שיכול גם לבלום את ההשפעה האיראנית ואת שלוחותיה השונות ובעתיד לגרום למדינות כמו עיראק, לבנון ואולי גם סוריה לשקול מחדש את ההשפעה ההרסנית שיש לנוכחות האיראנית עליהן. ככל הנראה, איראן ושלוחותיה יעשו הכול כדי למנוע הסכם כזה, גם במחיר של הקרבת רפיח כדי למנוע את אופציית ריאד.
העדפת ריאד על רפיח יכולה לשרת עוד אינטרס אסטרטגי ישראלי: העברת האחריות לשיקומה של רצועת עזה, המסתכמת בעשרות מיליארדי דולרים, לאחריות ערבית-בין־לאומית, מניעת החלת שלטון ישראלי זמני או קבוע על רצועת עזה על כל המשתמע ממנו, כמו ריתוק של עשרות אלפי חיילי סדיר ומילואים וחשיפתם למלחמת גרילה עירונית מתמדת.
השאלה היא האם במציאות הפוליטית הנוכחית בישראל בכלל קיימת אפשרות של העדפת ריאד על רפיח? ממשלת בנימין נתניהו רואה בהשלכות של מהלך כזה סכנה כפולה: ראשית, עליה להתחייב לתהליך מדיני שבסופו תוקם מדינה פלסטינית, שאותה ניסה נתניהו למנוע בעצם העדפת החמאס על פני הרשות הפלסטינית. הסכנה השנייה היא נפילת ממשלת הימין ולמעשה סיום עידן נתניהו בפוליטיקה הישראלית. בממשלת ישראל מסתמנת העדפה של רפיח במקום ריאד, למרות ההבנה שאם לא תתקבל החלטה הפוכה תגיע וושינגטון לברית אסטרטגית עם ריאד גם ללא סעיף הנורמליזציה עם ישראל.