ערב הסעודית הודיעה לאחרונה על צמצום בפרויקט הדגל של חזון 2030 – עיר העתיד ניאום – כאשר המונח צמצום איננו תופס בעצם את הממדים של השינוי בפרויקט, שהתקציב המתוכנן שלו הוא 1.5 טריליון דולר. העיר ניאום, שתוכננה להכיל מיליון וחצי תושבים, תוקם עבור שלוש מאות אלף תושבים בלבד. גודלה של העיר, שאמורה להיבנות כקו ישר באורך 170 ק"מ, התכווץ ל־2.4 ק"מ. בעקבות צמצום זה אמורים היו לבוא גם צמצומים נוספים בפרויקטים שנכללו בחזון. מאז כבר הספיק שר הכלכלה הסעודי להתכחש לדברים, כנראה נוכח החשש לתגובה שלילית של משקיעים בין־לאומיים שהסעודים מבקשים למשוך. ועם זאת, המהירות שבה צומצם הפרויקט בהודעה הראשונה מעלה תהיות לגבי חזון 2030 כפרויקט כלכלי בר־קיימה.
כל מי שבונה בית יודע שעליו לתקצב מראש חריגות בתקציב. במקרה של ערב הסעודית המצב נראה שונה. שיקולים של עלות שהאמירה הביאו לצמצום הפרויקט, זאת לצד תהיות בנוגע ליכולת היישום של הפרויקט היומרני ובוודאי גם לגבי לוח הזמנים ההולך ומתקצר ליישומו. נזכיר שעל חזון 2030 הוכרז בשנת 2016. הצמצום הדרסטי בפרויקט מעלה את השאלה הרחבה יותר: עד כמה חזון 2030 הוא תוכנית לפיתוח כלכלי, או שמא מטרתו העיקרית היא בכלל פוליטית?
אין לנו גישה למידע על תהליכי קבלת החלטות בערב הסעודית, שמתקיימים בחדרי חדרים וללא שום ביקורת ציבורית. ועם זאת, קשה להתעלם מהפער בין הרעש הציבורי הסעודי, האזורי והבין־לאומי שבמסגרתו הוכרז חזון 2030, לבין ההודעה הלקונית בדבר צמצומו הדרסטי, כפי שקשה גם להתעלם מקוצר הראייה לכאורה של המתכננים ושל בית המלוכה שיצא בהכרזה הגדולה. ניתן עם זאת להתבונן בחזון עצמו כדי לעמוד על מטרותיו.
אתר חזון 2030 של המדינה הסעודית מציב שלוש מטרות יסוד: חברה תוססת, כלכלה משגשגת ואומה שאפתנית. החברה הסעודית התוססת (על פי החזון) עתידה להיבנות על יסודות של חוזק, שמחה וסיפוק, שהם המסד לשגשוג כלכלי. כדי לאפשר זאת, יתמקד החזון בפיתוח של שורשים חזקים המאמצים אסלאם מודרני, גאווה לאומית, מסורת ותרבות, אך גם מספקים מגוון אפשרויות של בילוי ברמה עולמית, קיום בר־קיימה ושירותי בריאות ורווחה יעילים.
הכלכלה הסעודית המשגשגת תיבנה על בסיס המיקום הגאוגרפי הייחודי של המדינה – בלב של אזור סחר גלובלי גדול על הפוטנציאל הגלום בו, משיכה של כישרונות מעולים וגידול בהשקעה גלובלית. החזון כולל שאיפה להפוך את ערב הסעודית לכלכלה גלובלית מובילה תוך שיפור הסביבה העסקית, הבאת שינוי לערים הכלכליות, יצירה של אזורים מיוחדים ודרגולציה של שוק האנרגיה במטרה להפוך אותו לתחרותי יותר וכן דרך טיפוח חלקים חדשים של הכלכלה והפרטה של שירותים ממשלתיים.
אפשר להתייחס לחזון 2030 גם באופן אחר – כחוזה חברתי חדש בין המדינה ואזרחיה ובמיוחד עם הדור הצעיר. פרשנות שכזאת מאפשרת לנו לראות את החזון כמסמך רב־פנים
אומה שאפתנית היא ארץ שנשלטת בצורה יעילה, שקופה ואחראית (accountable). מדינה שכזאת מעודדת את החברה, ובכלל זה אזרחים, עסקים וארגונים לא־ממשלתיים, להנהיג תוך כדי זיהוי הזדמנויות לקידום של עתיד משותף והגשמה שלהן. חזון שכזה מעצים את כולם להשתתף באופן פעיל יותר בעיצוב העתיד של האומה. בחזון, המדינה תמשיך לקחת על עצמה מימון של שירותי מדינת הרווחה, אך הללו עתידים להתייעל וחלקם יופרטו. מטרה מרכזית נוספת של החזון היא יצירה של מקומות עבודה חדשים, אך הללו עתידים להתפתח במגזרים חדשים של הכלכלה ולא (כפי שהמצב כיום) בשירות המדינה.
החזון יוצר לפיכך מדרג ברור לשינוי – המטרה הראשונה היא שינוי חברתי, ורק יישום של מטרה זאת יביא ליצירה של כלכלה משגשגת. אומה שאפתנית גם היא תהיה תולדה של השינוי החברתי.
העניין הבולט ביותר בחזון 2030 הוא דגש על הדור הצעיר כסיבה לפיתוח, כמושא לפיתוח וכמי שעתיד לקצור את פירות הפיתוח שהחזון מציע. כפי שנכתב בתיאור של הכלכלה המשגשגת, "העתיד של האומה שלנו ייקבע בידי צעירים ואנחנו נותנים עדיפות להם, לכישורים שלהם ולהעצמה שלהם".
אפשר להתייחס לחזון 2030 בציניות, כמילים גבוהות שנשארות כאלה מעבר לאתר שבו הן כתובות. אפשר להתייחס לחזון כ"העתק הדבק" של מילות מפתח גלובליות בחזון נאו־ליברלי רחב יותר של פיתוח. אפשר להתייחס לחזון הסעודי גם כ"העתק הדבק" של חזונות אזוריים אחרים ובמיוחד של מה שמכונה "מודל דובאי" על שם הנסיכות שהקדימה את זמנה. כל אלה מגמדים את חזון 2030 ובעיקר עושים אותו לאות מתה. מכאן קצר המרחק להצביע על הצמצום הדרסטי בהיקף של פרויקט ניאום כסנונית ראשונה לצמצום הפער שבין החזון הגרנדיוזי והמציאות הסעודית החברתית-כלכלית והפוליטית המורכבת הרבה יותר.
אפשר להתייחס לחזון 2030 גם באופן אחר – כחוזה חברתי חדש בין המדינה ואזרחיה ובמיוחד עם הדור הצעיר. פרשנות שכזאת מאפשרת לנו לראות את החזון כמסמך רב־פנים – לא רק כתוכנית פיתוח אלא גם כחוזה שבין המדינה ואזרחיה שהמכלול שלו חשוב יותר מהפרטים. מכלול זה כולל רפורמה חברתית דרמטית לצד רפורמה כלכלית לא פחות דרמטית ותוך הדדיות בין השניים. הוא גם כולל שינוי משמעותי בסדר הפוליטי הקיים – חופש חברתי וכלכלי (תנו לעשות, תנו לבלות, בפראפרזה על אדם סמית') כנגד ויתור על הישענות כלכלית של האזרחים על המדינה ועל מוסדותיה.
החוזה החברתי הסעודי החדש כפי שהוא בא לידי ביטוי בחזון 2030 הוא לפיכך פרויקט אדיר של הנדסה חברתית – כזאת שמבקשת לעצב מחדש את האזרח הסעודי ובמיוחד כאמור את הדור הצעיר לא פחות מאשר את הסביבה האורבנית-טכנולוגית בערב הסעודית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיר ניאום. יתרה מכך, את ניאום ופרויקטים אחרים ניתן לצמצם מהיום למחר בקלות יחסית, אך לא כך לגבי השינוי החברתי כפי שהוא מופיע בחזון והשלכותיו הפוליטיות. מבחינה זו, חזון 2030 הוא הימור פוליטי גדול שלקח על עצמו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שמזוהה יותר מכול עם התוכנית.
פרופ' רלי שכטר הוא מרצה וראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן־גוריון בנגב
