מתקפת חמאס והמלחמה בעזה מעלות שאלות רבות על ההנהגה הפלסטינית ועל היחסים בין הארגונים השונים שמייצגים את העם הפלסטיני. החודשים האחרונים שמו את חמאס בקדמת הבמה והעלו שאלות לגבי עמדת הרשות כלפי מתקפת חמאס ולגבי תפקידה הן בסיום המלחמה הנוכחית והן בתרחישי רצועת עזה ביום שאחרי.
במאמר שפורסם באתר הפורום הפלסטיני למחקרים הכותב הפלסטיני מועין א־טאהר מותח ביקורת נוקבת על אבו מאזן ועל הרשות הפלסטינית. ראשית הביקורת מכוונת לשחיתות הפושה ברשות עוד הרבה לפני המלחמה הנוכחית. עצם העובדה שאבו מאזן הוא יו"ר הרשות וראש תנועת פתח והממשלה היא ממשלת פתח, מקשה על מתן תשובה מגובשת ומייצגת למהי עמדת פתח באשר למלחמה בעזה. העמדה של אבו מאזן אינה זוכה לתמיכה של רוב הציבור הפלסטיני, ובכירים וזרמים בתוך פתח עצמה הביעו הסתייגויות ממנה.
א־טאהר מציג את עמדתו הרשמית של אבו מאזן כפי שהצהיר עליה בפומבי. אבו מאזן הביע התנגדות לכל פעולה שמביאה להרג של אזרחים או להתעללות בהם משני הצדדים – ישראל וחמאס – וקרא לשחרורם של השבויים והחטופים הישראלים ושל האסירים הפלסטינים. הוא תקף בחריפות את ההנהגה של חמאס ואת המתקפה בשבעה באוקטובר וקרא לשחרר את החטופים הישראלים ללא תנאי כדי לשמור על שלומם של האזרחים הפלסטינים בעזה לשיטתו. הוא חזר והדגיש שאש"ף מתנגד לשימוש בכוח ומצדד בהתנגדות עממית לא־אלימה ובמשא ומתן כדי להשיג את המטרות הלאומיות של העם הפלסטיני בהתאם ללגיטימציה הבין־לאומית. הוא הסביר את מה שהתרחש בשבעה באוקטובר כתוצאה של היעדר אופק פוליטי ושל הכישלון לאפשר לעם הפלסטיני לממש את זכותו להגדרה עצמית.
ניכרת שתיקה רועמת של המסגרות הרשמיות של תנועת הפתח ושל הרשות הפלסטינית. המועצה המהפכנית של התנועה התכנסה רק פעם אחת, ארבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה
אבו מאזן דחה את תוכנית הטרנספר שהציעו גורמים ישראליים והתנגד להפרדה בין עזה לגדה המערבית משום שעזה היא חלק בלתי־נפרד מאדמת המדינה הפלסטינית העתידית והאחריות לה היא של אש"ף, הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני. הוא גינה את ההחלטה של מספר מדינות להשעות את הסיוע המוגש לאונר"א ואת ההחלטה של ישראל שלא להעביר לרשות את כספי המסלקה.
לעומת עמדות רשמיות ומוצהרות אלה, ניכרת שתיקה רועמת של המסגרות הרשמיות של תנועת הפתח ושל הרשות הפלסטינית. המועצה המהפכנית של התנועה התכנסה רק פעם אחת, ארבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה. בעוד עשרות חברי "המנהיגות הפלסטינית" ובהם חברי הוועד הפועל של אש"ף, ראשי מערכת הביטחון, שרים ואנשי דת מוסלמים ונוצרים הוזמנו לישיבה כדי לדון במצב, חברי המועצה המרכזית של אש"ף לא הוזמנו לישיבה ולא נוצר איתם כל קשר. נוסף על כך, הנשיא הורה לחברי הוועד המרכזי ולכל הבכירים לשמור על שתיקה ולא להתבטא. כשעבאס זכי, חבר הוועד המרכזי, הפר את ההנחיות הללו ושיבח את מבצע מבול אל־אקצא, פרסמה תנועת הפתח הודעה ובה הבהירה כי זכי אינו מורשה לצאת בהצהרות ולדבר בשם התנועה.
אל מול מצב זה, קראו דמויות מקורבות לאסיר מרוואן אל־ברע'ותי כמו אחמד ע'נים לקיים הפגנות ואסיפות עממיות לשם הזדהות עם עזה. ע'נים ביקר את העמדה של הנשיא עבאס והפציר בארגונים הפלסטיניים ובחברי אש"ף להקים הנהגה מאוחדת לאחר שעבאס התעלם מקריאות אלה בעבר. כמוהו עשה גם ג'מאל חוויל, חבר המועצה המהפכנית של פתח.
הזרם הרפורמי של מוחמד דחלאן
לא ניתן לדבר על העמדה של ארגון פתח מבלי להתייחס לזרם אחר בתנועה – הלוא הוא הזרם של מוחמד דחלאן, שהורחק משורות פתח. תומכי זרם זה, המכונה הזרם הרפורמי, שחלקם בעלי קשרים הדוקים עם האמיריות ועם מצרים, נמצאים בעיקר ברצועת עזה והם פעילים ביבוא ובחלוקה של הסיוע ההומניטרי לתושבים.
אנשי זרם זה והמקורבים אליו פעלו גם במישור הפוליטי. אל מול חוסר הנכונות של עבאס לבוא במגע עם מנהיגי חמאס, פוליטיקאים בולטים מזרם זה פועלים כדי להגיע להסכמות ולאחדות. הפוליטיקאי נאצר אל־קודוואה, שלוטש עיניים לתפקיד של ראש ממשלה ברשות, נפגש עם מנהיגי חמאס בדוחא. סמיר אל־משהארווי, מקורבו של דחלאן, נפגש גם הוא עם מנהיגי חמאס בקטר והכשיר את הקרקע לפגישה בין דחלאן לאסמעיל הנייה.
ברור שכל צד זקוק לצד השני. השליטה בעזה לא תוכל להתקיים ללא שותפות של חמאס, והאחרונה זקוקה לכסף של האמיריות ולקשרים תקינים עם מצרים. שני דברים אלה לא יוכלו להתקיים ללא קשר מחושב היטב עם הזרם הרפורמי בפתח.
א־טאהר סבור כי קיים משבר מנהיגותי בארגון פתח. אין הסכמה לגבי מטרות התנועה ולגבי האמצעים להשגת מטרות אלה; אין הסכמה באשר למהות הקשר עם מדינת הכיבוש שכן לא ייתכן שתנועת שחרור לאומי תקבל את המנדט שלה מהכובש, ובאותה עת תשמור על אופייה כתנועת שחרור. אם תנועת פתח לא תשים לב לפער בין האידאולוגיה שלה וההתנהלות של מנהיגיה, היא תאבד את מעמדה כמובילה של תנועת השחרור הלאומי.
הרשות מול החמאס: פרשנותו של חמדי עלי חוסין
הפרשן לענייני פלסטין חמדי עלי חוסין מסביר כי התגובה של הרשות לפעולת חמאס הושפעה מאוד מהפוליטיקה הפנימית ומהאויבות בין החמאס לרשות. התגובה הראשונית למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר הייתה מהוססת ומסויגת ולא כללה גינוי חד ופומבי. במקום זאת, גינה הנשיא עבאס את הפגיעה באזרחים בשני הצדדים, וקרא לשחרר את העצורים ואת החטופים בשני הצדדים.
אולם לאחר חמישה חודשי מלחמה פרסמה תנועת פתח הצהרה באמצע מרץ 2024 ובה גינתה את חמאס וקבעה כי מה שעשתה היה בבחינת "הרפתקאה חסרת אחריות". הגינוי של חמאס חמישה חודשים לאחר המתקפה הגיע בעקבות התנגדותה של חמאס להחלטה של עבאס להקים ממשלת מצומצמת, שכן חמאס דרשה הקמת ממשלת אחדות לאומית המורכבת מכל הארגונים, יישום של כל ההחלטות הנוגעות לרפורמה בתוך אש"ף וייצוג הולם לכל הזרמים הפוליטיים בכל המוסדות של הרשות ושל אש"ף. למרות חילוקי דעות בתוך פתח עצמה לגבי היחס לשבעה באוקטובר, חוסין סבור בכל זאת כי הזרם המקורב להנהגה והביקורתי יותר כלפי המתקפה של חמאס בשבעה באוקטובר הוא הדומיננטי יותר.
הרשות הדגישה שאש"ף הוא "הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני" ובעל הסמכות להחליט לגבי עתידו ולא "הארגונים הפלסטיניים" בנפרד. הבהרה זו נועדה להכשיל את הניסיונות להחשיב את חמאס כנציג של הפלסטינים ברצועת עזה
חוסין מתמקד במאמרו בשאלת תפקיד הרשות בעזה ביום שאחרי המלחמה. בהיותה הנציג המוכר של הפלסטינים על ידי הקהילה הבין־לאומית, מיקדו ארה"ב ומדינות אירופה מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים מול הרשות הפלסטינית. מדינות אלה הצהירו על החייאת הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית על בסיס פתרון שתי המדינות. אולם הם לא הבהירו אילו גבולות יהיו למדינה זו והאם היא תהיה עצמאית וריבונית כפי שמבקשת הרשות הפלסטינית או מדינה חסרת ריבונות על פי המודל של עסקת המאה שהציע טראמפ. לצד זאת, ארה"ב דרשה מהרשות הפלסטינית לחולל רפורמות במבנה השלטוני שלה תחת הכותרת רשות מחודשת, שיכללו הקמה של ממשלת טכנוקרטים שלא יהיה בה ייצוג של הארגונים הפלסטיניים. המונח "רשות פלסטינית מחודשת" אינו שונה במהותו מרעיונות אמריקאים שהועלו בעבר, למשל מפת הדרכים שהציג הממשל האמריקאי בשנת 2003.
הממשל בארה"ב הציג יוזמה התומכת בהחזרת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה לאחר ביצוע רפורמות עומק ברשות עצמה. היוזמה האמריקאית זכתה לתמיכה של האיחוד האירופי ושל מדינות ערביות בעוד הרשות הפלסטינית התנתה את חזרתה לרצועה בנסיגה ישראלית מלאה ובשרטוט מתווה ברור לאיחוד מחדש של הגדה ועזה, הכנסת סיוע הומניטרי ומניעת טרנספר. כמו כן, הרשות דרשה נסיגה ישראלית מהרצועה ואיחוד מחדש של הגדה המערבית ורצועת עזה תחת שלטונה כשהמטרה היא הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
הרשות אף הדגישה שאש"ף הוא "הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני" ובעל הסמכות להחליט לגבי עתידו ולא "הארגונים הפלסטיניים" בנפרד. הבהרה זו נועדה להכשיל את הניסיונות להחשיב את חמאס כנציג של הפלסטינים ברצועת עזה לאור העובדה שהמשא ומתן בכל הקשור למלחמה ולסיומה מתנהל מול חמאס בלבד.
אש ממשלת ישראל בנימין נתניהו דחה כל הצעה להחזרת הרשות לעזה או להשארת שלטון חמאס שם.
אם הרשות הפלסטינית תחזור לעזה כדי לנהל את ענייניה ולשלוט שם, היא תעמוד בפני אתגרים עצומים ובראשם שיקום הרצועה בעקבות ההרס שחוללה המלחמה המתמשכת והברוטלית. לאור המצב שנוצר בעקבות המלחמה בעזה והעמדות של הגורמים השונים – הפלסטינים, הישראלים והבין־לאומיים – חוסין משרטט שני תרחישים אפשריים:
התרחיש הראשון – חזרה של הרשות הפלסטינית לעזה; הכוונה היא חזרה עם סמכויות מלאות בתחומים המינהלי והביטחוני. המצב ברצועת עזה שונה מבגדה בעקבות הנסיגה הישראלית ממנה בשנת 2005 והמצור המתמשך. לכן, הרשות הפלסטינית מתנה את הסכמתה ליטול לידיה את המושכות בניהול ענייני עזה בנסיגה ישראלית מלאה משטחי הרצועה ללא כל נוכחות ביטחונית ישראלית בתוכה. היא דוחה חזרה חלקית בצל שליטה ביטחונית ישראלית בתוך הרצועה. חזרתה של הרשות לרצועה תכביד את העול הכלכלי הרובץ על הרשות הפלסטינית בשל הצורך להתעמת עם האתגרים העצומים שהותירה המלחמה על עזה.
חמאס מצידה אינה מתנגדת באופן עקרוני לחזרת הרשות לרצועה, אולם היא מתנה זאת בהגעה להבנות בכל הקשור לסידורי הביטחון ולסמכויות של כל צד. נושא זה נחשב למהותי בעיני חמאס והיה סלע מחלוקת עיקרי
על פי הצהרותיו של ראש ממשלת ישראל, הוא שולל כל אפשרות לחזרת הרשות לרצועה. לא חמאסטן ולא פתחסטאן כהגדרתו. גישה זו תואמת את האסטרטגיה של נתניהו המושתתת על הנצחת הבידול בין עזה לגדה כדי לסכל את רעיון המדינה הפלסטינית. לכן, תרחיש זה של שיבת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה יכול להתממש רק אם תשתנה עמדתה של ממשלת ישראל הנוכחית, או אם יחול שינוי בהרכבה או כתוצאה של לחץ אמריקאי על ההנהגה הישראלית.
חזרתה של הרשות לרצועה עשויה להתקיים מתוך הסכמה של חמאס, דבר שיש בו כדי להקל על הרשות לתפקד ולעמוד בפני האתגרים הניצבים בפניה. אולם לרשות יהיו דרישות מחמאס, והיא לא תסכים לחזרה חלקית ותבקש ליטול לידיה את מלוא הסמכויות כולל הביטחוניות. חמאס מצידה אינה מתנגדת באופן עקרוני לחזרת הרשות לרצועה, אולם היא מתנה זאת בהגעה להבנות בכל הקשור לסידורי הביטחון ולסמכויות של כל צד. נושא זה נחשב למהותי בעיני חמאס והיה סלע מחלוקת עיקרי בכל סבבי הדיאלוג שנועד להשיג פיוס בין שני הצדדים. אם הרשות תחליט לשוב לעזה ללא הסכם עם חמאס יהיה לה קשה מאוד לנהל בפועל את הרצועה, והמצב אף עלול להסלים לעימותים אלימים.
התרחיש השני – הרשות לא תחזור לרצועת עזה. המשמעות היא שרצועת עזה תישאר בשליטת חמאס או בשליטה ישראלית לתקופה ארוכה תוך ניסיון למצוא גורם פלסטיני בדמות חמולות שמוכן לשתף פעולה עם ישראל. מהלך כזה נוסה בעבר ללא הצלחה כאשר הקימה ישראל את אגודות הכפרים בשנות השבעים במאה הקודמת. תרחיש זה מקורו בהתנגדותם המוצהרת של נתניהו ושל ממשלתו הנוכחית לחזרת הרשות לרצועת עזה, מתוך רצון לשמר את הבידול בין הגדה לרצועה ולשלוט ביטחונית בעזה, וכך למנוע הקמת מדינה פלסטינית, שהיא בעיני נתניהו איום קיומי על ישראל.
הכותב סבור כי אופיו של השלטון שיקום ברצועת עזה ביום שאחרי כרוך בתוצאות הצבאיות והפוליטיות של המערכה המתנהלת שם. אין די בהסכמה פנים־פלסטינית, קרי בין שני קוטבי הפילוג כדי לקבוע מי ישלוט ברצועה. אם תצליח ישראל להכריע את חמאס, היא תוכל להישאר ברצועה ולקבוע עובדות גאופוליטיות בשטח, כגון יצירת אזורי חיץ ושליטה ביטחונית. שרידות חמאס והישארותו בשלטון בתום המלחמה ישפיעו באופן מכריע על הזירה הפלסטינית בכלל ועל המשטר שיקום בעזה בתום המלחמה.
