תוכנית היום שאחרי: גרסת מפלגת "הציונות הדתית"

האומנם אין תוכנית ליום שאחרי? רבים מלינים על העדר תוכנית סדורה ליום שאחרי סיום המלחמה ועל העדר הגדרת מטרות למלחמה הן בעזה והן בצפון, אך עוצמים את עיניהם מלשמוע את עקרונותיה של תוכנית קיימת, שהולכת ומעמיקה את שורשיה. התוכנית הזו הוכרזה כבר בראשית ימי המלחמה על ידי משה פיגליין, מי שהקים את התנועות "מנהיגות יהודית" ו"זו ארצנו" וח"כ לשעבר בליכוד, ששכל במהלך המלחמה את נכדו יאיר לוין ז"ל, ושכבר באוקטובר 2023 כינה את המלחמה "מלחמת המקדש". פייגלין התייחס בדבריו לשם שניתן למלחמה על ידי חמאס – "מבול אל־אקצא", והזכיר מנגד תמונות של תגי יחידות צה"ליות שעליהן שרטוט סכמטי של המקדש. תמונות אחרות שצולמו בעזה והתפרסמו ברבים נתנו אישוש לזהות שעושים גם חלק מחיילי צה"ל בין המלחמה בעזה לבניין בית המקדש השלישי.

זיקה זו לא נולדה עם פרוץ המלחמה. בראשית שנות האלפיים קיימתי ריאיון ארוך עם אחד מפעילי תנועות המקדש ואיש מפתח בתנועת כ"ך. בריאיון הוא שטח תמונת עולם הדוקה שראשיתה בגירוש ערביי ישראל וערביי יהודה, שומרון ועזה וסופה בבניין בית המקדש על הר הבית. הקשיתי ושאלתי האם אינו חושש שמימוש חזונו וגירוש הערבים מהארץ יגרור גל אדיר של אנטישמיות כלפי יהודים בכל רחבי העולם, ויעמיד אותם בסכנת חיים. הוא הביט בי בהשתוממות והדגיש מייד שזו בדיוק המטרה: הגברת האנטישמיות תביא לעלייה מסיבית לארץ, שתבטל את הבעיה הדמוגרפית, ותאפשר את הקמת המקדש בהכרעה דמוקרטית. אז נשמעו הדברים באוזניי כחלומות באספמיא. היום הם נראים כתוכנית פעולה רב־שלבית, שהולכת ומבוצעת הלכה למעשה.

אולם הזיקה בין חבל עזה וחזון בניין המקדש בעיני קבוצות ימין שפעם כונו "קיצוניות" החלה מוקדם עוד יותר. הנסיגה מסיני הביאה רבים מהמפונים לבנות את ביתם בחבל עזה, ואת אחד מרבותיהם – הרב ישראל אריאל שכיהן כראש ישיבת ימית ועוד קודם כמספר שתיים בתנועת כ"ך, להקים את מכון המקדש בירושלים, מתוך תפיסה שדרשה כי "הגוף נמק משום שהלב אינו בידינו". אריאל גרס שהנסיגה מסיני אירעה משום שאין ריבונות יהודית בהר הבית, וכי מצוות בניין המקדש אינה מתקיימת הלכה למעשה. הקשרים האמוניים והחברתיים בין מפוני סיני לרבם המשיכו מן הסתם לאורך שנים.

נקודת השקה נוספת חלה עם ההתנתקות מעזה בשנת 2005, אירוע שהביא להקמת "הסנהדרין החדשה": גוף הלכתי-שיפוטי שביקש לחדש את המוסד השלטוני העליון שהיה קיים בתקופת בית המקדש השני ולאחר חורבנו, לא פחות משביקש לקעקע את סמכותו של בית המשפט העליון ושל בג"ץ. בכך הוא סימן למעשה שלב משמעותי נוסף במגמה שהובילה לפני כשנה ומחצה למהפכה המשטרית.

שאלתי האם אינו חושש שמימוש חזונו וגירוש הערבים מהארץ יגרור גל אדיר של אנטישמיות כלפי יהודים בכל רחבי העולם. הוא הדגיש מייד שזו בדיוק המטרה: הגברת האנטישמיות תביא לעלייה מסיבית לארץ, שתבטל את הבעיה הדמוגרפית, ותאפשר את הקמת המקדש בהכרעה דמוקרטית

יש כידוע חפיפה בין מחולליה וחייליה של ההפיכה המשטרית לבין המתעקשים על חזון "הניצחון המוחלט" במלחמה בעזה ובצפון הארץ. לשיטתם, תיאורים מדרשיים נועדו למימוש הלכה למעשה. כך כאשר הם קוראים במסכת סוטה ט, ט"ו את המשנה שעלתה לכותרות לאחרונה המתייחסת ל"עקבתא דמשיחא" – סימנים במציאות הנגלית אשר מהם יש ללמוד על נוכחותם המתקרבת של ימות המשיח, והמתוארים בפירוט כאן:

"בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר. וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן (הגולן) יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו" (סוטה, פרק ט, משנה ט).

אגדות חז"ל ביקשו לתת מזור ותקווה למי שהמצב הפוליטי בתקופתם גדש את סאת סבלותיהם. במדרשי אגדה שונים קשרו קשר בלתי־נפרד בין החורבן והגאולה העתידה לבוא ביום מן הימים. כך קשרו בין חורבן הבית והולדתו של המשיח, וכך בין התגשמות נבואת החורבן להתגשמות העתידית של נבואת הבניין והגאולה. וכך גם מבקש בעל מסכת סוטה לנחם את החיים בתקופה של בוקה ומבולקה ולחזקם בידיעה שבעולם כאוטי כל כך יש עוגן מוצק אחד ויחיד, ובו מסיים המדרש: "וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם".

דומה שאנשי "הציונות הדתית" אינם מפרשים את הטקסט התלמודי כמציאות כאוטית ונוראה המבקשת לתת נחמה ומזור לאנשי אותו הדור בדמות ישועה עתידית, אלא כהוראת שעה שלפיה בעלי השררה ראויים לפעול באופן חצוף וחסר בלמים ומעצורים. כך הוכיח שר האוצר סמוטריץ' באשרו את תקציב המדינה המקצה מיליונים רבים למשרדים כפולים ומומצאים, בעוד עשרות אלפי מפונים חיים מחוץ לבתיהם במגורים זמניים חודשים ארוכים ללא אופק וללא כל מועד משוער לחזרתם.

צורכי הפצועים בגופם ובנפשם זועקים לשמי מרומים, מערכת הבריאות על סף קריסה, אם לא עברה סף זה. על מערכת הרווחה ומערכות התמיכה הנפשית מוטב שלא לדבר: בימים שבהם קוברים את חללי צה"ל, מצביעים רוב חברי בית הנבחרים על מתן פטור משירות צבאי למגזר החרדי לצד הגדלת תקציבי מוסדותיהם, ועוסקים בהצבעה על מתן ג'ובים למקורבים. אין תמה שבעקבות תוכנית כלכלית שכזו והורדת דירוג האשראי של המדינה יוקר המחיה מאמיר, ומקום ההתכנסות, היינו הכנסת, שבה כל דאלים גבר, מוכיח יום אחר יום שנעשה בית ועד לזנות, שבו דרישות האתנן הולכות וגדלות מיום ליום – וכולן נענות!

הם מזהים את התקופה הנוכחית גם עם מלכותו של משיח בן יוסף, שעליו אמר מורם ורבם הרב מאיר כהנא, שהיו שטענו כי הוא עצמו משיח בן יוסף, כי "יפעל בכיוון של קידוש השם, דהיינו בכיבוש ירושלים והר הבית, ויעשה דברים שירגיזו את הגויים, ויעשם ללא פחד מהגויים"

אולם לא רק קריאה בספרות הקודש מדריכה את חברי מפלגת "הציונות הדתית", ואת תומכיהם ההולכים ורבים. הם מזהים את התקופה הנוכחית גם עם מלכותו של משיח בן יוסף, שעליו אמר מורם ורבם הרב מאיר כהנא, שהיו שטענו כי הוא עצמו משיח בן יוסף, כי "יפעל בכיוון של קידוש השם, דהיינו בכיבוש ירושלים והר הבית, ויעשה דברים שירגיזו את הגויים, ויעשם ללא פחד מהגויים. דווקא מעשיו אלה המקדשים שם שמים יביאו את הגאולה האחרונה, בזה שכל העמים יֵצאו נגד ישראל, וישראל יהיה לבד ללא עזרה אלא מאביו שבשמים. רק כך נוכל להגיע לגאולה הסופית על ידי קידוש השם אמיתי – הקב"ה מול העולם כולו" (מאיר כהנא, פרק ל (א), ו).

המהלכים שמנחים את מדיניות "הציונות הדתית" בהנחיית רבנים שהיו חברים בפורום שוחרי המקדש וב"סנהדרין החדשה", נועדו אפוא לכונן מהלך דתי-אמוני שיכריח את האל להוכיח את גבורתו, את בחירתו בישראל ואת בכורתנו אל מול כל שאר האומות. בחירה זו אמורה לשיטתם להוביל לבניין בית המקדש השלישי, שלא ייחרב, ולגאולה השלמה, שבה לפי חזונו של אחד הפעילים, ייתלו כל השמאלנים בכיכר רבין.

זה החזון. הכנסים שנעשים במקומותינו לחידוש ההתיישבות בעזה ובדרום הלבנון משרטטים את המהלך המכוון לשם, וכך גם בקשת הנקמה של מי שמכנים את עצמם "יהודים שמחים" בשעה שהם מעלים באש בתי פלסטינים.

מכאן פתוחה הדרך לגאולה השלמה, שחיי היומיום אשר יתקיימו בה מתוארים כאוטופיה במחזורי המקדש שבהוצאת מכון המקדש וכדיסטופיה עבור כל מי שאינו נמנה על חברי מפלגת "הציונות הדתית" ותומכיה ומתוארת בלשון עזה בספר "השלישי", פרי עטו של ישי שריד.

ד"ר שרינה חן היא מחברת הספר "במהרה בימינו: תמורות ביחס הציבור הדתי לאומי להר הבית", הוצאת בן־גוריון 2018, ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בן־גוריון.