מלחמת האזרחים בסוריה אומנם ירדה מסדר היום התקשורתי, אך אדוותיה ניכרות עדיין בכל רחבי המדינה. אף שמשטר אסד הצליח בסיוע בנות בריתו להחזיר את השליטה לחלקים נרחבים במדינה, הכורדים ממשיכים לשלוט בחלקים ניכרים בצפון־מזרח המדינה, דאעש ממשיך לפעול גם אם בעצימות נמוכה יותר, ובדרום המדינה מתרבים הגילויים של מרי אזרחי. במחוזות אדליב וחלב (צפון ־מערב סוריה), נותרה השליטה, הצבאית והאזרחית, בידי האופוזיציה הסורית על פלגיה, החל בארגונים המסונפים לטורקיה וכלה בארגונים אסלאמיסטיים.
האכזבה הקשה של הסורים שביקשו לעצמם שלטון דמוקרטי יותר אינה רק בשל הצלחתו של אסד להחזיר לידיו את השליטה על חלקים נרחבים בדינה, אלא גם בשל הזוועות שחלק מארגוני האופוזיציה מבצעים כעת. בעוד לאורך השנים ביקשו ארגונים אלו להציג אלטרנטיבה שלטונית למשטר הרצחני של אסד, נראה שעם "הגיעם למלכות", סיגלו לעצמם כמה מהם דפוסי שלטון ודיכוי דומים, כך עולה בין היתר מתחקיר שערך אתר החדשות אל־ערבי אל־ג'דיד.
מעצר וקנס 2,500 דולר – באשמת הברחת פליטים
תושבים סורים המתגוררים במחוזות חלב ואדליב מתארים לאל־ערבי אל־ג'דיד תסריט דומה: בעודם נוסעים לתומם באזור, הם נתקלו במחסום דרכים שהציב הצבא הלאומי, אחד מאותם ארגוני מורדים, ומאותו רגע נפתחו עבורם שערי הגיהינום. מוסא אל־רג'ב, אזרח סורי, נעצר באחד ממחסומי המורדים, ומשם נלקח בכוח על ידי המשטרה הצבאית למתקן המעצר שלהם בעיירה ג'נדריס שבקרבת העיר חלב. שם הושלך רג'ב כאחרון העבריינים אל תא כליאה הגדוש בעשרים וארבעה אסירים נוספים. נגד כולם הופנה אישום זהה: הברחת פליטים סורים לטורקיה. מכולם גם נדרש לשלם קנס בסך 2,500 דולר לכל הפחות, סכום אסטרונומי במונחים סוריים, וזאת בטרם נפתחה חקירה נגדם.
אין חוק המאפשר למשטרה הצבאית לעשות כן וסמכותה מוגבלת לכתיבת דו"ח מעצר והעברתו לבית המשפט. אולם המועצות המקומיות באזור חלב ואידליב נוטלות לעצמן את הסמכות להטיל קנסות באופן גחמני באמתלה של ענישה על "הברחות פליטים"
באותו מחסום בדיוק עצרה המשטרה את חסן א־סבח, פליט ממחנה הפליטים דיר חסאן באזור הכפרי של העיר אדליב, הנתונה לשליטת המורדים, בשעה שחיפש מקום לאשפז את אימו החולה. הוא נעצר לשלושה חודשים באשמת הברחת פליטים ונקנס בסכום דומה שאילץ אותו למכור את כל שברשותו. עניין זה חזר על עצמו גם עם אזרח סורי אחר אחמד ברימו, שעקר במהלך המלחמה לאדליב מהר הדרוזים שבדרום סוריה. הוא נעצר בציר שהוא שטח הפקר בין שטחי השליטה של ארגון היאת תחריר א־שאם (לשעבר שלוחה של אל־קאעדה בסוריה) לבין הצבא הלאומי. ברימו הכחיש שהיו עימו אנשים, אך אף הוא הואשם בהברחת פליטים ונקנס בסכום זהה. רק לאחר ששילם את הקנס, ניתן לו לבוא בפני שופט, וזה זיכה אותו מכל אשמה, אולם הקנס נותר בעינו.
שלושת המקרים הללו מצטרפים לעשרות רבות של עדויות שאסף הארגון "הרשת הסורית לזכויות אדם". נתוני הארגון מראים כי מאז 2018 ביצעו אנשי המשטרה הצבאית מטעם הצבא הלאומי 719 מעצרים, ביניהם של 23 נשים ו־56 ילדים. מתוך כלל העצירים שחררה המשטרה 256 עצירים והותירה 463 עצירים אחרים. עקבותיהם של 118 מתוכם נעלמו. מנהל הארגון פדל עבד אל־ע'ני טוען כי דפוסים אלו מועתקים בדיוק מדאיג מהרפרטואר של המשטר הסורי. דפוסים אלו כוללים מעצרים שרירותיים ללא צו מעצר מוגדר ובהיר, פגיעה בהליך ההוגן של משפט צדק לעציר, וכל זאת בהיעדר סמכות חוקית.
העינויים והפעילות כנגדם
ואכן, אין חוק המאפשר למשטרה הצבאית לעשות כן וסמכותה מוגבלת לכתיבת דו"ח מעצר והעברתו לבית המשפט. אולם המועצות המקומיות באזור חלב ואידליב נוטלות לעצמן את הסמכות להטיל קנסות באופן גחמני באמתלה של ענישה על "הברחות פליטים". עורך הדין אחמד מזנוק, חבר בלשכת עורכי הדין החופשיים בסוריה, טוען כי אומנם לסחר לא־חוקי, להברחות ולהסתננויות יש מענה בחקיקה, אך הוא מדגיש כי הסמכות במקרה כזה נתונה למסגרת שיפוטית ואינה בידי המשטרה הצבאית, אשר עושה דין לעצמה ופועלת כרשות שופטת ומבצעת.
הדמיון למשטר הסורי אינו מסתכם בקנסות ובמעצרים השרירותיים. עדויות רבות שאספו ברשת הסורית לזכויות אדם חושפות עינויים קשים בשיטות המוכרות היטב לסורים מחדרי העינויים הידועים לשמצה של משטר אסד. אחת מהן למשל היא עינוי ה"דולאב" (גלגל בערבית). כחלק מעינוי אכזרי זה, קושרים את ידיו של הקורבן לרגליו ואז דוחסים אותו לתוך צמיג רכב ומכים אותו מכות נמרצות בכל חלקי גופו. אחד העצירים שעונה ב"דולאב" ובשיטות אחרות מספר כי בזמן הקשירה הוא אולץ לצפות בסרטונים מפוברקים המראים לכאורה שהוא מסייע בהסתננויות לטורקיה, וזאת כדי להוציא ממנו הודאה כפויה.
הארגון תיעד ב־12 השנים האחרונות למעלה מ־58 מקרי מוות במרכזי המעצר, מתוכם מקרה מוות של ילד ושני מקרי מוות של נשים
העינויים בבתי המעצר כה קשים עד כי בכמה מקרים הם הסתיימו במות העצירים. כך למשל, משפחתו של בחור צעיר ובריא בשם אבראהים כזלו קיבלה הודעה לקונית מהמשטרה הצבאית המדווחת על מותו. בביקורם בבית החולים בעיר אעזאז (צפונית מערבית לחלב) התוודעה המשפחה לדו"ח רפואי שלפיו אבראהים מת מהתקף לב בטרם הגיע לבית החולים. כזלו עבד כנהג כאשר נעצר באקראי בידי אנשי הצבא הלאומי במחסום באחד הכפרים סמוך לגבול הטורקי, והואשם על ידי השוטרים בהסעת פליטים אל מעבר הגבול. במקום לעמוד למשפט, כזלו נעצר, עונה ולבסוף נהרג. פעילי זכויות האדם אשר חקרו את הנעשה דיווחו לאל־ערבי אל־ג'דיד כי ברשותם מידע שלפיו הגיע כזלו לתחנת המעצר במצב בריאותי תקין, עובדה המחזקת את ההנחה שמותו הוא תוצאה של הזנחה רפואית ושל עינויים.
מותו של הנהג היה הקש ששבר את גב הגמל עבור ארגוני זכויות אדם הפועלים בצפון המדינה, והביא את הרשת הסורית לזכויות אדם לדרוש לחקור את המקרה של כזלו וכן את יתר המקרים שבהם היו מעורבים חמושים מהמשטרה הצבאית ו/או מה"צבא הלאומי". ארגון זכויות האדם דרש לפתוח בחקירה מיידית, עצמאית ונטולת פניות כדי להביא את המעורבים למשפט. מטרתו המוצהרת של הארגון היא לגדוע בעודו באיבו את שעתוק הדפוסים הסוריים הידועים בהכחשה, במריחה ובשחרור של גורמי הביטחון מנשיאה בעונש. לטענת הארגון, המקרה הטרגי של כזלו מצטרף לרשימה ארוכה של מקרי מוות במתקני הכליאה שמחזיקים פלגים המזוהים עם כוחות הצבא הלאומי. הארגון תיעד ב־12 השנים האחרונות למעלה מ־58 מקרי מוות במרכזי המעצר, מתוכם מקרה מוות של ילד ושני מקרי מוות של נשים.
תלויים בין טורקיה לסוריה
בעת האחרונה מתרבים מבצעי הגירוש של פליטים סורים מהצד הטורקי בחזרה לארץ מוצאם. התחקירן של אל־ערבי אל־ג'דיד מסיק מתחקיר שביצע כי הפעילות המוגברת של גורמי האופוזיציה בצפון סוריה ובגבול מתכתבת עם המאמצים הטורקיים לבלום את זרם הפליטים הסורים לשטחה, ויש יסוד להניח שהם מתואמים עימה. כך, נוסף על פעולות הצבא הלאומי, טורקיה מפעילה צוות מיוחד ומתוגבר לשמירה על גבולה וכן בית סוהר בעיר עפרין שבריף חלב. במקרה אחד, שתועד בידי התחקירן וממחיש את שילוב הידיים בין שני הגורמים, גירשו הרשויות הטורקיות פליט סורי ממעבר הגבול בג'רבֻלֻוס, אך גבו ממנו כסף בטענה שזו הוראה של המועצה המקומית של העיר ג'רבלוס הסורית.
עדות נוספת לשיתוף הפעולה השקט בין שני הגורמים משתקפת בהגברת האכיפה של מועצות סוריות מקומיות. במועצה האזורית של ג'רבלוס, שנכבשה בעבר בידי המורדים בעזרת טורקיה, הוחלט להעלות את הקנסות באופן דרמטי עבור מי שמנסה לחצות את הגבול לטורקיה או ממנה. בהחלטה זו נקבעו תעריפים ברורים לקנסות המושתים על מפירי החוק. כך למשל, הקנס על מעבר לא־חוקי מטורקיה לסוריה יכול להגיע ל־3,000 לירות טורקיות (92 דולר) בעוד המעבר ההפוך יחייב את עובר העבירה בסכום של 30,000 לירות טורקיות (כ־926 דולר).
יתר על כן, וכפי שעולה מהמקרים שהוזכרו לעיל, קנסות גבוהים מוטלים אף על בעלי המכוניות המשתתפים בהעברה ממדינה למדינה. החלטה זו, משפטנים סורים טוענים, נטולת כל בסיס חוקי ועוברת על סעיף מחוק העונשין הסורי מ־1949. לטענתם, הרשות המורשה להטיל קנסות מעין אלו היא הרשות המחוקקת, והקופה שאליה הכסף אמור להיכנס היא קופת האוצר ולא המועצה המקומית של ג'רבלוס, שכן תפקידה אמור להסתכם בסיפוק שירותים לציבור.
הואיל ומערכת העינויים הבלתי־אנושית ופרקטיקות אכזריות אחרות הנהוגות בבתי מעצר אלו מפירות בגסות את החוק הבין־לאומי, האחראים לכך, עבד אל־ע'ני מדגיש, חייבים לעמוד לדין בבית הדין הפלילי הבין־לאומי
שומרים על זכות השתיקה
התופעה המתוארת היא רק סימפטום אחד מני רבים לחוליי השלטון של הצבא הלאומי בטריטוריות שתחת שליטתו. אלו נתונות לכאוס ביטחוני ולהפרה בוטה ושיטתית של החוק והסדר. בהיותם שטחי הפקר מחוץ לשליטה של מדינה ריבונית, הונהגו בהן במשך שנות מלחמת האזרחים האכזרית פרקטיקות עברייניות מצד גופים שונים ובהם הצבא הלאומי, "ממשלת הקואליציה", "ממשלת סוריה הזמנית" (ממשלה שהקימו המורדים הסורים ואמונה על הצבא הלאומי). כל אלו, מלבד הפשעים המתוארים לעיל, גם נמנעים ממתן דין וחשבון לקורבנות ולמשפחותיהם גם לאחר מעשה.
פרט למשפחות, מנגנוני הביטחון של האופוזיציה משיבים ריקם גם את כלי התקשורת ואת ארגוני זכויות האדם. התחקירן מטעם אל־ערבי אל־ג'דיד ניסה ליצור קשר עם נשיא המועצה המקומית של ג'רבלוס מוחמד אל־עבו, אך הלה נמנע מלהשיב על השאלות הקשות אשר עסקו בפשעי המשטר הצבאי ובהטלת הקנסות השרירותיים. בשיחה אחרת שערך התחקירן עם מפקד בצבא הלאומי, לא הכחיש ולא אישר המפקד הבכיר את ההאשמות.
כמו כן, כאשר התחקירן עימת את מפקד המשטרה הצבאית בג'נדריס אבראהים אל־ג'אסם, הוא טען להגנתם כי המתקן הוא בגדר בית מעצר זמני בלבד ואינו משמש מתקן כליאה קבוע. אל־ג'אסם הוסיף כי "ייתכן שנפל בלבול בתחקיר בין מערכת המשפט הצבאית לבין המשטרה הצבאית או בין מערכת המשפט האזרחית למשטרה האזרחית". עם זאת, הוא הדגיש כי למשטרה הצבאית יש סמכות להתערב בנעשה בגבול. החרה החזיק אחריו יאסר אל־חאג'י, מנהל יחסי הציבור של "ממשלת סוריה הזמנית", שהכחיש כי האירועים המדוברים הם תחת אחריות ממשלתו.
התחקירן ועורך הדין עבד אל־ע'ני מאמינים כי המצב עוד הפיך וכי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר". הואיל ומערכת העינויים הבלתי־אנושית ופרקטיקות אכזריות אחרות הנהוגות בבתי מעצר אלו מפירות בגסות את החוק הבין־לאומי, האחראים לכך, עבד אל־ע'ני מדגיש, חייבים לעמוד לדין בבית הדין הפלילי הבין־לאומי. הם מאמינים כי חשיפת האירועים והדרישה העיקשת לפתוח את החקירות ולהגיש תביעות בעת הצורך תמנע מהנגע להתפשט לאזורים אחרים בסוריה.
