בשנים האחרונות יותר ויותר יוצרים יהודים-ישראלים מפרסמים שירים בערבית, החל מנטע אלקיים ודודו טסה ועד שפיטה ואבו טבלה. בעוד ששפה ואומנות הם מרכיבים פוטנציאלים לקירוב בין תרבויות, ד"ר נדים כרכבי סיפר לנו שהמציאות מורכבת הרבה יותר.
רוב היוצרים אינם משתמשים בניב הפלסטיני המקומי, אלא בערבית של סבים וסבתות שהגיעו לארץ כמהגרים ממדינות ערב שונות לפני עשרות שנים. חלקם אפילו משתמשים במוזיקה כדי לחזק דעות קדומות על ערבית והתרבות הערבית, ולייצר חוסר אמון והיררכיה. איך זה קשור למעמד של השפה הערבית בישראל? מהי "הסתערבות תרבותית"? והאם הדרך להבניית הזהות העברית העתיקה השורשית והמקומית עוברת דרך הערביות?
הוזכרו בפרק:
מיפוי שדה המוזיקה בערבית בקרב מוזיקאים יהודים-ישראלים.
״הסתערבות תרבותית״ במוזיקה הישראלית הפופולארית.
מאמר נוסף על ״הסתערבות תרבותית".
״שונאים סיפור אהבה״ מאת פרופ׳ הלל כהן.
כמה מאמרים על סצנת המוזיקה הפלסטינית האלטרנטיבית: לאומיות וקוסמופוליטיות, חיפה כבירת תרבות, רייבים ושחרור
כאן זה الشَّام הוא הפודקאסט של מכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית והאגודה הישראלית לחקר המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א).
תחקיר והגשה: ד״ר ערן צדקיהו | מפיקה ועורכת ראשית: יהב ארז | מוזיקה מקורית: רועי גבע | עיצוב גרפיקה: שחר ליבנה