כל מה שסינוואר צריך לעשות כדי לנצח את ישראל הוא למסור לידיה את המפתחות של עזה. בכך הוא יעצב מחדש את כללי המשחק לא רק בין עזה לבין ישראל אלא בין כל הגורמים שיש להם נגיעה כלשהי לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בהיבט הצבאי, מאזן הכוחות בין ישראל לבין חמאס וארגונים חמושים אחרים בעזה אינו מותיר מקום לספק באשר לתוצאות המערכה. הסיפור הנפוץ בישראל ובאל־ג'זירה על מלחמה המתנהלת בין אוגדות של הצבא הישראלי לבין חטיבות וגדודים של חמאס, כלומר בין צבאות, הוא תיאור הוליוודי שנועד לצורכי תעמולה. חמאס הייתה ונשארה מיליציה, גם אם כיום היא מצוידת הרבה יותר מבעבר. היא הוכתה קשות על ידי ישראל, אולם בהיותה ארגון אידאולוגי קשה לדמיין הכרעה צבאית שלה.
מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר המיטה אסון נורא על תושבי הרצועה, קשה יותר אפילו מהנכבה של 1948. אולם ריסוק אוגדת עזה וכיבוש יישובי העוטף, שנלוו להם מעשי זוועה בישראלים חפים מפשע, שיבשו גם את התוכניות שנרקחו על ידי ממשל טראמפ, ישראל וכמה מדינות במפרץ להסרת הסוגיה הפלסטינית מעל סדר היום האזורי והבין־לאומי.
תגובתה האכזרית של ישראל חשפה אותה במערומיה כמדינה סוררת שדורכת ברגל גסה על כללי המשפט הבין־לאומי ועל דיני המלחמה. התמונות המזעזעות שיוצאות מעזה ומתעדות את מעשי הטבח שישראל מבצעת בקרב האוכלוסייה האזרחית בה חוללו שינוי ניכר בדעת הקהל העולמית לטובת העניין הפלסטיני, ופגעו קשה בתדמיתה של ישראל.
אם ישראל תסיים את המלחמה בכיבושה הפיזי של עזה מהלך כזה יהיה ניצחון אמיתי לחמאס, שכן ישראל תשקע שוב בבוץ העזתי ותיפול במנהרה ללא תחתית
הדור הצעיר באירופה ובארצות הברית מגלה אמפתיה גוברת לטרגדיה של העם הפלסטיני ומשתחרר מהשפעת התעמולה הישראלית, שטיפחה במשך דורות ארוכים נרטיב מסולף של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. זהו הישג נוסף של מתקפת ה־7 באוקטובר, אולם גם הוא טבול בדם.
בניגוד לאשליה שנוצרה בעקבות היישום של תוכנית ההתנתקות ב־2005, הכיבוש הישראלי בעזה לא שינה את פניו כלל. הסגת כוחות הצבא מעזה, פריסתם מחדש מסביב לה ופירוק ההתנחלויות נבעו משיקולי הביטחון הלאומי הישראלי, במיוחד מהשאיפה לשמור על הגדה המערבית ולהיפטר משני מיליון פלסטינים בעזה. ישראל לא הכירה בצורך לסיים את כיבוש הרצועה לצמיתות, הטילה עליה מצור מבחוץ והמשיכה לשלוט על כל היבטי החיים בעזה.
אם ישראל תסיים את המלחמה בכיבושה הפיזי של עזה ובנוכחות הצבא הישראלי בה, יבוא קץ לאשליית שחרור עזה מהכיבוש הישראלי לאחר ההתנתקות. באופן אירוני, מהלך כזה יהיה ניצחון אמיתי לחמאס, שלאחר ההתנתקות התפאר בגירוש ישראל מהרצועה ובשחרורה, שכן ישראל תשקע שוב בבוץ העזתי ותיפול במנהרה ללא תחתית. התפתחות כזו עשויה לשנות מן היסוד לא רק את עתיד עזה אלא את עתיד הסוגיה הפלסטינית בכלל.
הפנטזיות של נתניהו ושל ממשלתו הקיצונית יתנפצו על קרקע המציאות ויחוללו תפנית בהקשר הפלסטיני, שכן המחירים – הכלכלי, הפוליטי והאנושי – שתידרש ישראל לשלם עבור כיבושה המחודש של עזה והחלת ממשל צבאי בה יהיו כבדים מנשוא. מבחינה צבאית, האוגדות שיידרשו לניהול הכיבוש ייאלצו לספוג אבדות במלחמת התשה ארוכה ויקרה מול שרידיה של חמאס ומול המגויסים החדשים שיצטרפו לשורותיה.
תוכנית מדינית ליום שאחרי המלחמה בעזה מותנית בפתרון כולל גם לגדה המערבית. בהעדר אחד כזה, ישראל דוהרת לכיבוש הרצועה ולניהולה תחת ממשל צבאי. אין מדינה ערבית שתסכים לשלוח כוחות שיטור לרצועה בצל נוכחות ישראלית, והחמולות שישראל בונה עליהן יתפקדו ככנופיות באזור מוכה אסון ואנרכיה.
את היקף ההרג וההרס שהיא איננה מכירה בו כבר עכשיו היא תראה במו עיניה ביום שאחרי המלחמה, ותישא באחריות עליו ככוח הכובש
האפשרות המועדפת על המערב, ארצות הברית ואולי גם הדרג הביטחוני בישראל היא החזרת שלטון הרשות הפלסטינית לרצועה במקום חמאס. תרחיש זה תלוי בהסכמת חמאס מחד גיסא ובהיענות לדרישת הרשות הפלסטינית להחייאת תהליך השלום מאידך גיסא, והממשלה הנוכחית, והימין הישראלי בכלל, מתנגדים בתוקף לכל אחד מצעדים אלה ורואים בהם "פרס לטרור".
האוכלוסייה העזתית חיה במשך אחד עשר חודשים בגיהינום עלי אדמות, וסביר להניח שכיבוש וממשל צבאי ישראלי ברצועה יפחיתו את אש התופת המומטרת עליה בכל מקום שאליו עקרה או נעקרה בכוח. ישראל לא תוכל להמשיך את הפצצותיה ברחבי הרצועה ללא הבחנה כאוות נפשה, ותהיה מחויבת לספק צורכי קיום וחיים בסיסיים ליותר משני מיליון תושבים שאיבדו את כל עולמם.
היא לא תוכל עוד לנהל מלחמת תעמולה נגד "המספרים המנופחים" של משרד הבריאות שבשליטת חמאס על אף שהיא שולטת במרשם האוכלוסין מתוקף הסכמי אוסלו. את היקף ההרג וההרס שהיא איננה מכירה בו כבר עכשיו היא תראה במו עיניה ביום שאחרי המלחמה, ותישא באחריות עליו ככוח הכובש.
נתניהו הוביל את ישראל מבחינה בין־לאומית, אזורית ומקומית להסתבכות אסטרטגית שאין מוצא ממנה. מימי קדם נחשבה עזה למקום אסטרטגי הממוקם על דרך הים בין אסיה לאפריקה, ומשכה אליה פולשים זרים לאורך ההיסטוריה. מאז הנכבה ב־1948 היא מילאה תפקיד מרכזי בשמירה על הזהות הלאומית הפלסטינית ועל גחלת המאבק לחירות, ורבים מראשי הארגונים הפלסטיניים מאז שנות השישים נולדו או גדלו בה. ההתפתחויות בעזה יקרינו על הזירה הפלסטינית כולה, ועל שעריה יקום או ייפול הפרויקט הלאומי הפלסטיני.
על פי התנ"ך, סיפור שמשון ודלילה התרחש בעזה. בימינו אנו, חמאס הוא דלילה שפגעה בשמשון במבצע הרדמה והונאה, והאחרון מגיב בקריאת "תמות נפשי עם פלישתים" ומפיל את הבית על ראשו ועל ראש אויביו. האם מעזה יֵצא מתוק? ימים יגידו.
