מאז ההודעה על מותו של יחיא סינוואר, התקשורת הישראלית גועשת ורועשת. היא חגגה את מותו של האיש שסומן כאדריכל של מתקפת ה־7 באוקטובר ושזרועות הביטחון הישראליים ביקשו לחסל במשך יותר משנה. מומחים ופרשנים למיניהם ביקשו לחזות את ההשלכות הצפויות בעקבות מותו של האיש. אולם, כמו במקרים רבים בעבר, עסקו הפרשנים בטפל והתמקדו באספקטים שוליים של האירוע תוך שהם מפספסים את העיקר.
מעבר להבעת רגשי שמחה נוכח סגירת המעגל בהריגתו של סינוואר ברוח הפסוק "באבוד רשעים רינה", היו פרשנים שהפריזו וראו במותו אות לגסיסתה ולמותה של תנועת חמאס. אחרים התייחסו לאירוע כהזדמנות שיש לנצלה כדי לערוך עסקת חילופין, להחזיר את החטופים ואת השבויים לחיק משפחותיהם ולהפסיק את המלחמה הארורה בעזה. אולם על פניו נראה שגם אלה וגם אלה טועים.
המלחמה שהכריזה ישראל על עזה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר התאפיינה מלכתחילה בהעדר אסטרטגיה קוהרנטית וקביעת יעדים בני־השגה. וכך, מלבד מסע הנקמה בעזה שהפך אותה לעיי חורבות ולבית קברות ענק, ההישג היחיד של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה הוא הישרדותם ותעתוע הציבור הישראלי על ידי הפרחת סיסמאות נבובות, למשל היותה של ישראל "כפסע מהניצחון", כדברי נתניהו.
ספק רב אם יעמדו ההישגים הצבאיים של ישראל בעזה במבחן התוצאה לאורך זמן. חמאס, שעברה למתכונת של מלחמת גרילה, עדיין שולטת ברצועה ומנהלת את העניינים בכל תחומי החיים האזרחיים, או במה שנשאר מהם, ונדמה שהפעלת כוח צבאי, ככל שיהיה עוצמתי וברוטלי, לא תוכל להביא להחלפתה. הדרך היחידה אם כן להחליף את חמאס ולהזיז אותה ממקומה תהיה הסדר מדיני.
הוא נלחם עד הנשימה האחרונה, והוא יהפוך לאייקון בעיני ציבור רחב, פלסטיני וערבי, שיראה בו גיבור לאומי. תמונתו האחרונה תהיה מקור השראה לצעירים רבים ללכת בדרכו
לדאבון הלב, האוכלוסייה האזרחית בעזה היא הקורבן של כוח זה, שהחל ללבוש צביון של טיהור אתני, כפי שמלמדות הפעולות בצפון רצועת עזה בשבועות האחרונים, שם קיים החשש כי ישראל פועלת ליישם את "תוכנית האלופים", תוכנית שמוכיחה עד כמה ישראל רחוקה מהפקת לקחי העבר.
הנסיבות שבהן מצא סינוואר את מותו מפריכות עבור הקהל הערבי והפלסטיני את הטענות של התקשורת הישראלית שביקשה לצייר תדמית של אדם פחדן שהתחבא במנהרות והקיף את עצמו בחטופים ישראלים כמגן אנושי. תאוות הנקם והרצון לייצר תמונת ניצחון עיוורו את מקבלי ההחלטות בישראל באשר להשפעה שתהיה לתמונות האחרונות מחייו.
סינוואר נהרג באקראי בהיתקלות עם כוח צבאי ישראלי כאשר אחז בנשקו. הוא פתח באש וזרק רימונים לעבר הכוח עד שפגז טנק או טיל הכריע אותו. התמונה האחרונה של סינוואר כשהוא אוחז בנשקו ונלחם בכוח הישראלי היא זו שתישאר ותיחרת בזיכרון של מיליוני פלסטינים וערבים.
סבורני שמותו של סינוואר בנסיבות הללו אכן יהיה נקודת מפנה. אולם לאו דווקא בכיוון הרצוי מבחינת ישראל ומבחינת אלה שחגגו את מותו של האיש, שכן הוא יהפוך במותו למסוכן יותר מאשר בחייו.
ההשלכות המיידיות של אירוע דרמטי זה יהיו הפגיעה בסיכויים לקדם עסקת חילופין ויצירת אופק לסיום המלחמה בעזה. הצעתו האחרונה של נתניהו לאנשי חמאס להשיב את החטופים והשבויים בתמורה ליציאה מהרצועה מלבד היותה מגוחכת ושחצנית היא תרגיל נוסף שנועד להתחמק מתשלום המחיר הכרוך במהלך זה. נתניהו ימשיך להמציא בכל פעם תירוצים חדשים לסיכול עסקה תוך התעללות ברגשותיהם של משפחות החטופים ושל השבויים הישראלים.
מנגד, כל אדם שייכנס לנעליו של סינוואר, ואולי כל הנהגת חמאס, לא יעזו לחרוג מהקווים ששורטטו בידי סינוואר לביצוע עסקת חילופין. הפירוש הפשוט של ויתור על קווים אלה משמעותו התאבדות פוליטית ופיזית. נוסף על כך, חמאס לא תתקשה למלא את מקומו של סינוואר.
מי שמאמין שחמאס, עם סינוואר או בלעדיו, תוותר על התנאים שהציגה – מנותק מהמציאות ואינו מכיר את הארגון
בהיבט הרחב יותר, במנותק מהיחס העוין או האוהד כלפי סינוואר, יש להודות שהוא נלחם עד הנשימה האחרונה, והוא יהפוך לאייקון בעיני ציבור רחב, פלסטיני וערבי, שיראה בו גיבור לאומי. תמונתו האחרונה תהיה מקור השראה לצעירים רבים ללכת בדרכו ותביא לעליית קרנה של תנועת חמאס. כך, על אף שייתכן שהתמיכה בחמאס פחתה בשנה האחרונה, במיוחד ברצועת עזה, החגיגה הישראלית סביב חיסולו של סינואר ופרסום תמונותיו האחרונות הם למעשה מתנה שניתנה לחמאס על ידי ישראל כתוצאה מהיעדר מחשבה אסטרטגית מעמיקה ויכולת להבין את הצד השני בצורה רציונלית.
גם אם סינוואר הציג קו נוקשה שסיכל הגעה להסכם לעסקת חילופין, אין זה סוד שבנימין נתניהו הוא זה שהעלה דרישות ותנאים חדשים בכל פעם שהמדינות המתווכות היו קרובות להגיע לעמק השווה ולסגירת עסקה.
נתניהו ייזכר בהיסטוריה כמי שהקריב את החטופים ואת השבויים הישראלים על מזבח מאווייו להיאחז בכל מחיר בשלטון. מאז השבועות הראשונים של המלחמה הוא אינו מוכן להיענות לאף דרישה של חמאס ולתחנוני משפחות החטופים והשבויים בהצהירו יומם ולילה שרק לחץ צבאי על חמאס יביא לשחרורם.
מי שמאמין שחמאס, עם סינוואר או בלעדיו, תוותר על התנאים שהציגה לשם הגעה להסכם שיכלול הפסקת המלחמה בעזה, נסיגת הכוחות הישראליים מהרצועה ועריכת עסקת חילופין, מנותק מהמציאות ואינו מכיר את הארגון ואת האופן שבו הוא מקבל החלטות.
הריגת סינוואר לא תשנה את כללי המשחק. המלחמה בעזה ומול חזבאללה תימשך והיא עלולה להתרחב ולהפוך למלחמה אזורית עם ממדי הרג והרס שלא ידע האזור כמותם.
