בחודשים האחרונים טורקיה מאותתת כי ברצונה לנרמל את היחסים העכורים עם סוריה, אך בשאר אל־אסד אינו ממהר להיענות לחיזוריה. מרכז המחקרים של אל־ג'זירה מעריך את הסיכויים לפיוס בין המדינות ומסמן את המתווכות הראשיות ואת התועלת שכולן יפיקו מפיוס כזה.
בפרספקטיבה היסטורית היחסים בין טורקיה לסוריה לא ידעו מנוח. שתי המדינות, החולקות גבול בן כ־900 ק"מ, היו מעוניינות באופן טבעי בגבול שקט, אך אינטרסים מנוגדים ובריתות סותרות הציבו את המדינות השכנות בהזדמנויות רבות משני עברי המתרס. בשנות החמישים גיבשה טורקיה מדיניות פרו־מערבית, בעוד סוריה הלכה והתקרבה לברית המועצות, צעד שהביא את ראש ממשלת טורקיה דאז עדנאן מנדרס לאיים על סוריה לא אחת.
מאוחר יותר, אפשרה סוריה ל"מפלגת הפועלים של כורדיסטן" (PKK) לפעול בחופשיות משטחה נגד טורקיה ואף נתנה חסות למנהיג התנועה עבדוללה אוג'לאן עד 1998. תמיכה זו הביאה את טורקיה לא אחת לאיים בפלישה לסוריה.
ב־2011 עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, נקטה טורקיה קו תקיף ובלתי־מתפשר כלפי שלטון אסד. חודשים לתוך המהומות המתלקחות, קראה טורקיה להחלפת המשטר ומאז פעלה נמרצות לטובת המורדים הסורים. מאוחר יותר, באוגוסט 2016, פלשה טורקיה לסוריה בסיוע של פלגי מורדים הזוכים לתמיכתה, ובהמשך הקימה אזור חיץ בעומק שטחה של סוריה. המעורבות הטורקית במלחמת האזרחים לוותה ברטוריקה עוינת ובלשון משתלחת כלפי אסד, אשר כונה בפי טורקיה: "רוצח", "טרוריסט" ו"רב־טבחים".
המחקר ממפה את שידוע לנו עד כה בהתבסס על הצהרות פומביות ועל פרסומים נוספים. מצידה של סוריה, ניתן להבין כי טרם הוסכם על מסגרת כללית לפגישה ראשונית בין השניים
לפתע, ביולי האחרון, השתנה גון קולו של נשיא טורקיה רג'פ ארדואן, ולשונו הפכה מפויסת. אם בעבר הוא קרא לשפוט את אסד בבית הדין הפלילי הבין־לאומי בעוון פשעי המלחמה שחולל, הרי שכעת פנה ארדואן אליו בפומבי בתואר הכבוד "סייד" והציע לו לבקר בטורקיה ולחדש את היחסים בין טורקיה וסוריה "כפי שהיו בעבר" (כלומר ערב מלחמת האזרחים).
הסורים לא נענו כל כך מהר לחיזורים, ותגובתם הישירה הותירה מקום לפרשנות. ההודעה שפרסם משרד החוץ התנתה את החזרת היחסים בין המדינות למצבם הטבעי בהשבה של המצב (קרי הגבולות) למה שהיה לפני שנת 2011, וכן נאמר כי סוריה "לומדת את היוזמות הטורקיות לתיקון היחסים בין סוריה וירדן ובוחנת אם לא מדובר בספין תקשורתי". משרד החוץ הסורי הדגיש כי היענות ליוזמה תתקיים רק אם תכובד ריבונותה ועצמאותה של סוריה ויתקיים איתה שיתוף פעולה כנגד כל מי שפועל לפגוע ביציבותה ובביטחונה.
עוד הדגיש משרד החוץ הסורי כי הוא רואה בעין יפה את היוזמה החברית, אך שיבת היחסים הבילטרליים מחייבת את נסיגתם של הכוחות הזרים הנמצאים באדמות הסוריות באופן בלתי־לגיטימי לצד מלחמה בטרור המאיים לא רק על סוריה כי גם על טורקיה.
גם נשיא סוריה בשאר אל־אסד השיב באופן מסויג. ב־15 ביולי, ביום הבחירות למועצת העם הסורית, הוא טען כי ישמח להיפגש עם עמיתו הטורקי אם פגישה שכזו תשיג תועלת לארצו. הוא הוסיף כי הם מאמצים גישה חיובית באשר לשיפור היחסים עם טורקיה שכן אף לא אחד רוצה בעיות עם שכנו, אך אין זה אומר שאין להם תנאים מקדימים לפגישה. אסד הזכיר שהיחסים בין המדינות סטו ממסלולם לפני 13 שנה באחריות טורקיה, ועל כך "אף בכיר טורקי אינו מדבר".
הסיכויים לניהול הפגישה
מרכז המחקרים של אל־ג'זירה הציע ניתוח משלו לרומן המתחדש בין שתי המדינות. מחקרו בוחן את האינטרסים של כל צד בחידוש היחסים, את המדינות המעורבות במשא ומתן ואת הסיכויים לפריצת דרך בקידום הפיוס בין שני הניצים. תחילה, המחקר ממפה את שידוע לנו עד כה בהתבסס על הצהרות פומביות ועל פרסומים נוספים. מצידה של סוריה, ניתן להבין כי טרם הוסכם על מסגרת כללית לפגישה ראשונית בין השניים; משרד החוץ לא קבע תנאים מוגדרים לפגישה ואין לו הסתייגות עקרונית מפגישה עם מקבילו, ומתקיימת תקשורת בערוצים גלויים וחשאיים זה כמה חודשים.
זאת ועוד, טורקיה וארדואן כבר עשו דרך משמעותית כשנתנו ביטוי פומבי לנכונותם להיפגש עם אסד ולנרמל את היחסים, וכלי תקשורת מטעמם מאותתים שהעניין כבר סגור. כלי תקשורת המקורבים למפלגת הצדק והפיתוח הטורקית טענו כי הקשרים המודיעיניים הולכים ומתהדקים ומניחים את המצע לקביעת מפגש פסגה בין שני הנשיאים.
הגדילו לעשות כמה עיתונים כשחשפו את מקום הפגישה: מעבר "כסב" הסמוך למעבר הגבול בין מחוז האטיי (Hatay) הטורקי (שבעברו היה סורי) לבין מחוז לאד'קיה הסורי. גם אם יש ליטול פרסומים אלו עם קורטוב של זהירות, נראה כי ההתקרבות וההכנות לקראת מפגש פסגה שכזה שרירות וקיימות.
נראה שטורקיה שואפת להמשיך למלא מקום של פטרונית בהתייחס לאופוזיציה הסורית. גם אם נסיגה טורקית היא סעיף מתבקש בחתימה על הסכם פיוס, טורקיה מעוניינת להבטיח את נוכחותה העקיפה בצפון סוריה
מטרות ואינטרסים הדדיים
כאמור, לכל אורך ההיסטוריה המשותפת היה לטורקיה אינטרס לשמור על גבול בטוח ושקט. הזכרנו קודם את המהמורות בין השתיים, אך ישנה גם מסורת חלופית של שקט והבנות בין שתי המדינות. כך לאורך שנות האלפיים ובפרט לאחר פלישת ארה"ב לעיראק ב־2003 חלה התקרבות בין המדינות. זו קיבלה כמה ביטויים, לדוגמה: טורקיה הסכימה לפצות את הסורים שניזוקו כתוצאה מסיפוח חבל האטיי (אלכסנדרטה בפי הסורים) ב־1938. כמו כן, שתי המדינות חתמו על הסכמי סחר הדדיים שהקלו את חופש התעבורה והמסחר.
ירח הדבש הקצר אומנם הסתיים ב־2011, אך לא כל כך מהר כפי שמקובל לחשוב. במרץ 2011 פרצה המחאה העממית, אך טורקיה ישבה על המדוכה במשך כמה חודשים, ורק בנובמבר הביעה את תמיכתה בשינוי המשטר הסורי לאחר שראתה כי אין בכוונת אסד להיענות לדרישות המפגינים או לחדול מהפעלת אלימות ברוטלית נגדם.
מדיניות טורקיה באשר לשיתוף פעולה עם מדינות המעורבות במלחמת האזרחים בסוריה הייתה דינמית בהתאם להשתנות הנסיבות. כעבור ארבע שנים מפרוץ מלחמת האזרחים ועם התגברות המעורבות הרוסית בסוריה, החלה טורקיה לשקול את צעדיה מחדש. מהתנגדות גורפת למשטר אסד, הפנימה טורקיה כי עליה להכיר להלכה בחזרתו תוך שמירה על האינטרסים הקרובים לה ביותר. בשלב הראשון, לאחר מתיחות גואה בינה לבין רוסיה בצפון מערב המדינה, החלו טורקיה ורוסיה לבסס הסכמות שישרתו את האינטרסים של השתיים מבחינה כלכלית ופוליטית.
דומה שכעת טורקיה מבססת אסטרטגיה ביטחונית חדשה שתכלול גם גבול דרומי בטוח עם סוריה והכרוך בהבנות עם המשטר הסורי ולא עם רוסיה בלבד. עם זאת, טורקיה אינה תולה תקוות ביכולת של סוריה להפגין את ריבונותה בצפון המדינה ולהשליט ביטחון וסדר בגבולות, ולפיכך, בעתיד הנראה לעין היא לא תמהר לסגת מאזור החיץ שיצרה לעצמה בצפון סוריה.
בשנתיים האחרונות טורקיה פועלת ליישוב סכסוכים ולפתיחת ערוצי תקשורת עם מדינות האזור. במסגרת זו ניתן לציין את שיפור יחסיה עם עיראק, איחוד האמירויות וקטר
סוגיית הפליטים הסורים גם היא לוחצת על הטורקים לקדם הסכם שיסדיר את תנועתם פנימה והחוצה. מתחילת המלחמה נכנסו לטורקיה כ־3 מיליון פליטים סורים, ומעבר לשאלות ההומניטריות, הכלכליות והביטחוניות המקופלות בתנועת הפליטים, זו כבר הפכה מזמן לתפוח אדמה לוהט בפוליטיקה ובחברה הטורקית. טורקיה מעוניינת לשלוט בזרם הפליטים הסורים שנכנס לשטחה ולהיות מסוגלת להשיב למצער את חלקם לשטח סוריה.
נוסף על כך, חוקרי אל־ג'זירה מעריכים כי האסטרטגיה הטורקית החדשה רוצה להבטיח את תנאיו של הסכם אדנה מ־1998. לפי ההסכם, כדי לאבטח את גבולה הדרומי, טורקיה יכולה לפעול נגד מחבלים המאיימים על ביטחונה בעומק של 5 ק"מ בשטח סוריה.
אם בהסכמי עבר ובשליטה על הגבול עסקינן, נראה שטורקיה שואפת להמשיך למלא מקום של פטרונית בהתייחס לאופוזיציה הסורית. גם אם נסיגה טורקית היא סעיף מתבקש בחתימה על הסכם פיוס, טורקיה מעוניינת להבטיח את נוכחותה העקיפה בצפון סוריה. אי לכך, יש לשער כי טורקיה תדבק בהחלטה 2254 במועצת הביטחון המשרטטת מפת דרכים ליישוב הסכסוך ולפתרון פוליטי מוסכם על כל הצדדים, לרבות פלגים מן האופוזיציה. באימוץ החלטה זו או החלטה אחרת בנוסח דומה, תוכל טורקיה להבטיח את השפעתה באמצעות אינטגרציה של שחקנים שתמכה בהם עד כה בתוך המבנה הפוליטי הסורי המחודש.
המטרה הרביעית של טורקיה קשורה לעיצוב גורלה של האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה. כוחות סוריה הדמוקרטית (SDF), המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD), מנסים לקדם אוטונומיה שתתבטא בין היתר ביכולת לערוך בחירות מוניציפליות אוטונומיות בשטחם. הטורקים רואים במאמץ זה חלק ממהלך גדול יותר שתכליתו הקמת אוטונומיה כורדית, שהם מתנגדים לה בכל תוקף ורואים בה איום ביטחוני. טורקיה רוצה לוודא כי היא תוכל לפעול באופן אקטיבי לסיכול מהלך כורדי שכזה כפי שעשתה בעבר באזור עפרין שבסוריה. במובן זה, שיתוף פעולה עם סוריה עשוי להיות מועיל לשני הצדדים בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.
בהקשר הבין־לאומי, סוריה סבורה כי פיוס עם טורקיה יסייע לה לבנות מסילות חדשות לליבה של הקהילה הבין־לאומית
את החיזור הטורקי, החוקרים מדגישים, יש לראות גם בהקשר רחב יותר כחלק ממדיניות החוץ הטורקית. בשנתיים האחרונות טורקיה פועלת ליישוב סכסוכים ולפתיחת ערוצי תקשורת עם מדינות האזור. במסגרת זו ניתן לציין את שיפור יחסיה עם עיראק, איחוד האמירויות וקטר. כמו כן, היא פעלה להקמת מועצה לתיאום אסטרטגי עם מצרים ועם סעודיה, חתמה על הסכם לחיפוש גז עם סומליה, ומתניעה מהלך לנורמליזציה ולפתיחת הגבולות עם ארמניה. יש לציין שמהלך כזה החל גם עם ישראל, אך הוא נפסק בתחילת המלחמה בעזה.
לעומת זאת, מצידה של סוריה, המטרות קונקרטיות יותר אך ריאליות פחות. כאמור, סוריה מעוניינת בנסיגה מוחלטת של טורקיה מצפון סוריה ובהפסקת התמיכה הטורקית באופוזיציה הסורית. בהקשר הבין־לאומי, סוריה סבורה כי פיוס עם טורקיה יסייע לה לבנות מסילות חדשות לליבה של הקהילה הבין־לאומית ויסיר את המצור הכלכלי המוטל עליה.
מה חושבים השחקנים המעורבים בסוריה על האפשרות לחידוש היחסים?
השושבינה העיקרית במקרה של חידוש היחסים היא רוסיה. רוסיה, המנהלת יחסים מורכבים אך מלאי הבנות עם טורקיה, דוחפת לקידום המשא ומתן בהקדם האפשרי. הפלישה לאוקראינה והחרם הבין־לאומי שבא בעקבותיה הביאו אותה לקדם את נרמול היחסים עם שחקניות שונות במזרח התיכון. רוסיה מאמינה כי הסרת הבידוד על משטר אסד תסיר גם משקל כבד מכתפיה ותקל את התנהלותה באזור. השחקנית השנייה היא איראן, שבניגוד לרוסיה אינה משדרת התלהבות מפיוס אפשרי שלא יכלול שינוי מהותי גם ביחסים המתוחים בינה לבין טורקיה.
מנגד, עיראק, שכנתן של טורקיה ושל סוריה, ממלאת תפקיד מרכזי בתיווך בין המדינות. עיראק מעוניינת בהסדרים ביטחוניים משותפים בין שלוש המדינות ובקידום תוכניות כלכליות שיחברו אותה ובפרט את העיר בצרה בדרומה לנמלי המזרח התיכון בטורקיה ובסוריה. בכך, היא מאמינה, היא תוכל למשוך השקעות רבות ונחוצות למדינה.
ארה"ב מצידה אינה ממלאת תפקיד מרכזי בתיווך לעת עתה, אך עמדתה באשר לחידוש היחסים תשפיע בהכרח על סיכויי הצלחתם. ארה"ב עדיין משוקעת במידה רבה בסוריה עם שני בסיסיה במזרח המדינה ובתמיכתה הצבאית והפוליטית בכוחות SDF הכורדיים ברובם.
עיראק, שכנתן של טורקיה ושל סוריה, ממלאת תפקיד מרכזי בתיווך בין המדינות. היא מעוניינת בהסדרים ביטחוניים משותפים בין שלוש המדינות ובקידום תוכניות כלכליות שיחברו לנמלי המזרח התיכון
חוקרי אל־ג'זירה סבורים כי ארה"ב נאחזת בסוריה באמתלה של מלחמה בטרור הג'האדיסטי בעזרת הכוחות הכורדיים, אולם בפועל היא מעוניינת לפקח מקרוב על הציר הרוסי-איראני-סורי ולקדם את האינטרסים שלה באזור כולו בעזרת הנוכחות בסוריה. לפיכך, הגם שהדברים אינם נאמרים בריש גלי, יש להניח כי דעתה של ארה"ב אינה נחה מקרבה אפשרית בין סוריה וטורקיה הצפויה לפגוע בבני־בריתה הכורדיים.
מהם הסיכויים לפיוס?
ראשית, גם אם התרכך המצלול בשיח בין שתי המדינות, דומה שיהיה קשה לגשר על התוכן בשעה שסלעי המחלוקת המהותיים נותרים בלתי־פתירים. קשה לראות כיצד טורקיה תואיל לסגת משטחה ללא ערובה שהריק שתותיר לא יתמלא בכוחות הכורדיים. המשטר הסורי אינו עושה רושם בעיני הטורקים כמי שמסוגל למלא את החלל ולממש את ריבונותו.
שנית, נראה בלתי־סביר להניח שאסד יתיר למיליוני פליטים סורים לשוב לארצם כלעומת שיצאו. הפליטים הסורים, לפחות על פי הנרטיב של המשטר, מורכבים מאופוזיציונרים וממורדים, ונהיר כי רובם משתייכים לאסלאם הסוני. על כן יש להקיש מכך כי לאסד אין כל תועלת בשיבתם, וזאת מבלי להזכיר את המחיר הכלכלי הכרוך בהוצאות המדינה עבור מיליוני אזרחים נוספים.
אם כן, החוקרים רואים לנכון לסכם כי יש להעריך שהתלות של אסד ברוסיה תכפה עליו להיפגש עם עמיתו הטורקי ולשדר פיוס לפחות למראית עין. בכל הנוגע לפיוס בר־קיימה, נראה שהפערים גדולים כמספר הפליטים הסורים והלוחמים הכורדים וכעומק השליטה הטורקית בטריטוריה הסורית.
