מאז התנקשה ישראל במנהיג חזבאללה עבאס אל־מוסאווי ב־1992, מתנהל ויכוח במרחב הציבורי על אודות יכולתו של הארגון לשרוד לאחר שאיבד מספר בכירים. המלחמה בין חזבאללה לישראל אשר הגיעה לשיאה בהתנקשות בחיי מזכ"ל הארגון חסן נסראללה ובמפקדים בכירים נוספים, מעלה שאלות סביב יכולת ההתאוששות של הארגון בעקבות האבדות הכבדות שספג.
כדי לענות על שאלה זאת, הכותבת לינא אל־ח'טיב טוענת במאמר שפרסמה בספטמבר האחרון בכתב העת אל־מג'אלה, שהסיבה להתאוששותו של הארגון מחיסולים בעבר נעוצה במבנה הארגוני הגמיש שנתמך על ידי טהראן ושאינו מסתמך על אישים בודדים.
חזבאללה הוכיח כושר הסתגלות ופרגמטיות פוליטית לאורך הקריירה שלו. המבנה של הנהגת הארגון גמיש ומשתנה בהתאם לנסיבות המשתנות. הפרגמטיות הפוליטית של הארגון באה לידי ביטוי באופן שבו שינה את עמדתו כלפי מדינת לבנון. בתחילת דרכו בשנות השמונים, הוא התייחס אליה כמדינה לא־לגיטימית, ואילו עתה הוא מציג את עצמו כמגן של לבנון. הארגון עבר מפעילות מחוץ למסגרות המדינתיות לפעילות מתוכן כאשר חבריו נהיו נציגים ושרים בממשלת לבנון.
אם בשנת 2006 נהנה נסראללה מתמיכה עממית רבה בשל הופעותיו הראוותניות ונאומיו במהלך המלחמה עם ישראל ואחריה, במרוצת הזמן איבדו נאומיו המרתקים את האפקט המשפיע
התפתחויות אלה שתרמו להישרדותו הפוליטית והצבאית, התרחשו במקביל לשינויים במערכת הפוליטית הלבנונית כאשר חלק מהמפלגות ראו בכריתת ברית עם חזבאללה הזדמנות לשיפור מעמדן. השימוש של חזבאללה בכוח הטיל אימה על יריביו הפוליטיים ואף סייע לשבש את בחירת נשיא הרפובליקה לאחר תום כהונתו של אמיל לחוד ב־2007 וסלל את הדרך להצהרת הקבינט של ממשלת לבנון ב־2008 שהעניקה לארגון לגיטימציה רשמית כחלק מהמערך להגנה על לבנון.
הצהרת קבינט זו הייתה אחת מתוצאות הסכם דוחה מ־2008, שסיים את הוואקום הנשיאותי עם בחירת הגנרל מישל סלימאן לנשיא הרפובליקה. ההצהרה כללה סעיף שקבע כי "הצבא, כוחות ההתנגדות [כלומר חזבאללה – ע'א"ג'] והעם" הם שנושאים באחריות להגן על לבנון.
אל־ח'טיב מסבירה כי קביעה חריגה זו אפשרה לחזבאללה לבנות את הארסנל הצבאי שלו, להכשיר את לוחמיו ולעסוק בפעולות לחימה ללא צורך בפיקוח או בתיאום כלשהו עם הכוחות המזוינים הלבנוניים או עם מדינת לבנון. חופש פעולה זה תרם להתאוששות הארגון לאחר האבדות שספג במלחמה עם ישראל בשנת 2006. כיום חזבאללה נחשב לאחת המיליציות החמושות החזקות בעולם.
המבנה הארגוני של חזבאללה: מהי חלוקת הכוח?
הכותבת מבהירה כי על אף שתפקיד המזכ"ל הוא התפקיד הרם ביותר במבנה הארגוני של הארגון, חיסולו של המזכ"ל, כפי שהתברר עם הריגתו של מוסאווי, לא הביא להתמוטטות הארגון. ניתן להבחין גם במגמות תמיכה שונות בתפקודו של נסראללה כמזכ"ל הארגון. אם בשנת 2006 נהנה נסראללה מתמיכה עממית רבה בשל הופעותיו הראוותניות ונאומיו במהלך המלחמה עם ישראל ואחריה, שתרמו לתדמיתו כמנהיג כריזמטי, במרוצת הזמן איבדו נאומיו המרתקים את האפקט המשפיע, והתערבות חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה ועמידתו לצד המשטר הסורי לפני כעשר שנים גרמו לשחיקה נוספת במעמדו.
בעקבות המשבר הפיננסי שעבר על לבנון ב־2019 והמשבר הפוליטי שנלווה אליו, איבד נסראללה בפועל את ההילה שלו כאשר הוא והארגון שבראשו עמד חטפו ביקורת פומבית שכן נתפסו כשותפים לאחריות לאסון הכלכלי. הביקורת התגברה עוד יותר עם הפיצוץ בנמל ביירות ב־2020 שכן רבים בלבנון האשימו את חזבאללה, לפחות באחריות חלקית, בשל הקשר שלו למלאי העצום של האמוניה החנקתית שאוחסנה שם באופן לקוי.
בעוד חזבאללה נהנה ממידת עצמאות צבאית מבחינת ניהול הקרבות בשטח, ההחלטות העיקריות בנוגע למלחמה ושלום מתקבלות על ידי הארגון בתיאום עם איראן
לצד מזכ"ל הארגון, המוסד שאחראי לניהול הארגון הוא מועצת השורא, והיא זו שמקבלת את ההחלטות בתיאום הדוק עם איראן. חברי מועצה זו מנהלים את ענייניו המדיניים, הצבאיים, הכלכליים, המשפטיים והחברתיים של הארגון. מועצת הג'יהאד, שהיא הפורום העליון של הצמרת הצבאית, כפופה למועצת השורא ומפקחת על המנגנונים הצבאיים והביטחוניים.
מועצת הג'יהאד כוללת נציגים של משמרות המהפכה של איראן. בעוד חזבאללה נהנה ממידת עצמאות צבאית מבחינת ניהול הקרבות בשטח, ההחלטות העיקריות בנוגע למלחמה ושלום מתקבלות על ידי הארגון בתיאום עם איראן.
לא בדיוק מיליציה, לא בדיוק צבא – ורצף ההתנקשויות
אחת מנקודות הכוח של חזבאללה כשחקן לא־מדינתי חמוש היא שהוא משלב מרכיבים של מיליציות וצבא יחד. כך למשל, על אף שהמנגנונים הביטחוניים והצבאיים הם גופים שונים בתוך מועצת הג'יהאד, הפעולות הביטחוניות והצבאיות של הארגון אינן נפרדות ונבדלות זו מזו, כפי שקורה בצבא.
בכירים ברמה גבוהה מפקחים על שני תחומי הפעילות הללו. יחידת העלית כוח רדואן עובדת לצד יחידות צבאיות שמאומנות על ידי משמרות המהפכה האיראניות. כמו כן, היערכות חזבאללה באזורי לחימה אינה נעשית לפי הכללים של פריסת צבאות סדירים, אלא משלבת בין פריסה כזו לבין פריסת מיליציות במלחמה א־סימטרית.
הגמישות והחפיפות המבניות מגינות על חזבאללה במקרה של חיסול מפקדים רמי דרג, כפי שניתן ללמוד משלושה חיסולים של מפקדים בכירים מאז 2008.
עימאד מורנייה (המכונה גם חאג' רדואן) היה אמון על מערך הטילים עד שחוסל בדמשק ב־2008. לפי דיווחים שונים החליף פואד שוכר את מורנייה בפיקוד על מערך הטילים ועמד בראש המערך האסטרטגי. לאחר חיסולו של מורנייה ב־2008, ולשם הנצחת זכרו, שונה שמה של היחידה הצבאית שהוקמה ב־2006 תחת השם "כוח ההתערבות המהירה" ל"כוח חאג' רדואן".
כאשר חזבאללה התערב בסוריה, מילא בדר א־דין במערכה שם תפקיד בכיר. מותו של בדר א־דין עדיין אפוף מסתורין
עד הריגתו פיקד מורנייה גם על יחידה 910 ועל כוח ההתערבות המהירה. יחידה 910 היא אחת היחידות המובחרות והסודיות של חזבאללה, ועל פי דיווחים של ארגוני המודיעין, טלאל חמיה הוא מי שעומד כיום בראשה. יש מי שרואים יחידה זו כמקבילה של המוסד הישראלי. היחידה מנהלת חלק מפעולות חזבאללה בתוך לבנון ואמונה על מבצעים מיוחדים של הארגון מחוץ לה. היא כוללת יחידות האחראיות לפעילות הסייבר ולתקשורת חוץ. פעולות חזבאללה בסוריה, לרבות פעילותו הצבאית בגבול סוריה-ישראל וכן פעילותו באירופה ובמקומות אחרים בעולם, נכללות בתחום אחריותה של יחידה זו.
לאחר מותו של מורנייה, נטל מוסטפא בדר א־דין את הפיקוד על יחידה 910 עד שנהרג אף הוא ב־2016. כאשר חזבאללה התערב בסוריה, מילא בדר א־דין במערכה שם תפקיד בכיר. מותו של בדר א־דין עדיין אפוף מסתורין. על פי דיווחים אחדים, עמדה ישראל מאחורי חיסולו, ואילו דיווחים אחרים ייחסו את הריגתו לכוחות האופוזיציה הסורית.
בניגוד לניצחונות שנקשרו עם הנהגתו של מורנייה בשנים 2000 (יציאת צה"ל מלבנון) ו־2006 (מלחמת לבנון השנייה), פגעה פעילותו של בדר א־דין בתדמית של חזבאללה, ולכן לא האדיר חזבאללה את תדמיתו כפי שעשה עם מורנייה. שמו של א־דין נודע ברבים רק לאחר שבית המשפט הבין־לאומי המיוחד ללבנון הגיש נגדו כתב אישום ב־2011 על רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק חרירי.
לאחר מותו של בדר א־דין לא מונה לו מחליף. במקום זאת, הוכפף התפקיד לפיקודו של היועץ של מועצת הג'יהאד של הארגון, המורכבת מכמה דמויות מפתח, ובכלל זה פואד שוכר. בהמשך הועבר הפיקוד על יחידה 910 לידי טלאל חמיה, חבר מועצת הג'יהאד העומד גם בראש מנגנון הביטחון של הארגון. פיקודו של חמיה על הפעולות הצבאיות והביטחוניות של הארגון הפך אותו בפועל למפקד הצבאי הבכיר ביותר של הארגון.
לא כל המידע שפורסם עולה בקנה אחד עם מידע אחר הקיים על חברי מועצת הג'יהאד. חוסר הדיוק נובע מכך שהארגון מרבה להשתמש בשמות בדויים ומשתדל לשמור על זהותם ועל תפקידים במידת מה של סודיות
באוגוסט 2024 התנקשה ישראל במפקד הבכיר של חזבאללה פואד שוכר, שנכלל ברשימת המבוקשים בארצות הברית מאז 2015, ושבתמורה למידע שיוביל למעצרו הציעה ארה"ב פרס של 5 מיליון דולר. ההתנקשות באה בין השאר משום שישראל האשימה את שוכר במעורבות בהברחת רקטות לעזה.
לאחר מותם של השניים הראשונים, שימש שוכר כרמטכ"ל הזרוע הצבאית של חזבאללה ונחשב לשני בחשיבותו בארגון. הוא גם שימש כיועץ קרוב של מזכ"ל הארגון, מפקד פרויקט דיוק הטילים, וכיהן כחבר בגוף הבכיר של הארגון – מועצת הג'יהאד. שוכר, בניגוד למורנייה ולבדר א־דין, לא היה ידוע בציבור. מורנייה למשל היה ידוע לכול גם בחייו.
בחודש אוגוסט האחרון פרסם ארגון מחקר ישראלי את השמות ואת התפקידים של מי שלטענתו חברים במועצת הג'יהאד. אולם לא כל המידע שפורסם עולה בקנה אחד עם מידע אחר הקיים על חברי מועצת הג'יהאד. חוסר הדיוק נובע מכך שהארגון מרבה להשתמש בשמות בדויים למפקדיו, ומשתדל לשמור על זהותם ועל תפקידיהם במידת מה של סודיות מסיבות ביטחוניות מחד גיסא, וגם כי חלוקת התפקידים בתוך חזבאללה יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות החיצוניות מאידך גיסא.
מלחמה גלויה והשפעותיה הרחבות
אין ספק שההתנקשויות השיטתיות של ישראל בבכירי חזבאללה מגבילות את יכולותיו, אך למיליציה זו יש עדיין ארסנל צבאי עצום וניסיון לחימה שלא יסולא בפז. גם המבנה הארגוני של חזבאללה מספק מידה של גמישות לאחר מותם של אחדים ממפקדיו.
האתגר המרכזי העומד בפני הארגון אינו הסכנה להתמוטטותו, אלא נעוץ בכך שהחיסולים המדויקים שישראל מבצעת מראים עד כמה היא חדרה לתקשורת הפנימית שלו. אם לא תסתיים פריצה זו, ועד שתסתיים, תהיה ידה של ישראל על העליונה. ייתכן שחזבאללה ימשיך להתאים את המבנה שלו כדי לשמור על מעמדו המדיני והצבאי לטווח הארוך.
המלחמה מול חזבאללה ולבנון לובשת צביון שונה עם ממדים אזוריים ובין־לאומיים וטומנת בחובה סיכונים רבים ופוטנציאל להתלקחות מלחמה אזורית
בינתיים, מאבק האיתנים שהתנהל בעבר באופן סמוי בין ישראל לחזבאללה הפך למלחמה גלויה שמשתוללת במלוא עוזה. כבר בשלב זה ניתן להבחין בקווי דמיון בין מה שמתרחש על אדמת לבנון לבין מה שהיה בעזה מבחינת היקף ההרס וההרג.
אולם יש לשים לב להבדל עיקרי בין שני המקרים: מלחמת ישראל בעזה באה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, והייתה חוליה נוספת במאבק הפלסטיני-ישראלי המתמשך. במובן זה ניתן להתייחס אליה כאל סכסוך מקומי, ואילו המלחמה מול חזבאללה ולבנון לובשת צביון שונה עם ממדים אזוריים ובין־לאומיים וטומנת בחובה סיכונים רבים ופוטנציאל להתלקחות מלחמה אזורית. סימן מובהק לכך הוא העימות הצבאי הישיר הממשמש ובא בין איראן לבין ישראל והצהרותיו של ראש ממשלת ישראל על כוונותיו לשרטט מפות חדשות למזרח התיכון תחת ההשפעה המשכרת של הצלחות טקטיות שנחל הצבא הישראל.
