בסינגפור נעצר לפני חודשים ספורים צעיר מוסלמי שתכנן לבצע פיגוע דקירה נגד לא־מוסלמים במרכז קניות ובילויים באי בהשראה ישירה של תעמולה מקוונת של דאעש. הצעיר, תלמיד במערכת החינוך, נשבע אמונים לארגון טרור זה והיה נחוש למות כשהיד. בתחילה חשב להצטרף לאנשיו בסוריה, אך נמלך בדעתו. נראה שקסם לו גם הרעיון כי אם יצליח להוציא לפועל את הפיגוע בסינגפור, תהיה זו פעולת הטרור הראשונה באי זה מספר עשורים.
השלטונות הטעימו בהקשר לפרשה זו כי בעקבות מתקפת החמאס ב־7 באוקטובר התרחבה התפוצה של חומר קיצוני מקוון של דאעש. ובכלל, להערכת השלטונות, להסלמה בעימות ישראלי-פלסטיני, המעוררת תגובות אמוציונליות ברחבי העולם ואף אלימות, השפעה על סינגפור, לרבות עלייה מסוימת ברטוריקה אנטי־סינגפורית במדיה החברתית מצד גורמים קיצוניים באזור. כדי להבין את הדאגה ואת הרגישות בסינגפור, יש להציב את הדברים בקונטקסט היסטורי, פוליטי וחברתי רחב.
זה קרוב לשישה עשורים, סינגפור מנווטת בחוכמה ובהצלחה במציאות גאופוליטית ודמוגרפית מורכבת: עיר-מדינה קטנה, ללא עומק אסטרטגי, הממוקמת במרחב בעל רוב מוסלמי – מלזיה מצפון והארכיפלג האינדונזי הענק מדרום. ולא רק זאת, לצד הרוב, שהוא ממוצא סיני, מתבלטת גם באוכלוסייה הכללית, המונה כ־6 מיליון (רבים מהם אינם במעמד של אזרחים), אוכלוסייה מלאית–מוסלמית מקומית, המיעוט הגדול באי.
מיעוט זה הוא בעל זיקה חזקה – היסטורית, תרבותית, אתנית ולשונית – לרוב המלאי-מוסלמי במלזיה. כמו כן, מתוך כוח העבודה הזר הגדול, המונה כמיליון וחצי עובדים, קרוב למיליון הם מלזים. וברקע, כתמרור אזהרה הצרוב בזיכרון הקולקטיב: מהומות אתניות אלימות שהתרחשו ב־1964 בין קבוצות סיניות לקבוצות מלאיות-מוסלמיות. בשנה לאחריה אישר הפרלמנט של הפדרציה המלזית את הוצאתה של סינגפור ממנה, לאחר כשנתיים בתוכה.
הציבור נדרש לגלות ערנות ולדווח על התנהגויות והתבטאויות שאפשר שמעידות על כך שמאן דהו עבר או עובר תהליך הקצנה דתית, תוך הבנה שהמרחק משם לפעולות טרור אינו רב
תובנה מרכזית להצלחת המודל של קיום יחדיו בשלום במציאות רב־תרבותית, מובילה לתפיסה מדינתית בדבר הרמוניה אתנית ודתית, המנחה כמצפן. שורשיה מובילים לאב הלאומי המכונן – לי קואן יו (Lee Kuan Yew). עד היום מרבים לצטט דברים שאמר באוגוסט 1965, בהודעתו על פרישת סינגפור מהפדרציה המלזית ויציאתה לדרך עצמאית: "This is not a Malay nation; this is not a Chinese nation; this is not an Indian nation. Everybody will have his place: equal; language, culture, religion."
וכך, גם אחרי עשרות בשנים, סינגפור מתבלטת בסובלנות בין־דתית ובפלורליזם רב־תרבותי ובהתאמה גבוהה של כלל הרכיבים בחברה לערכי מדינת הלאום. תפיסת־על זו מיושמת במאמץ שיטתי ונחרץ של השלטון, מערכת החינוך, מנהיגי הקהילות ופעיליהן והציבור בכלל למען טיפוח לכידות חברתית, קבלה הדדית, בניית אמון, דיאלוג בין־דתי והידברות.
כך גם המשטר מעביר בעקביות אמירות נוקבות בדבר הצורך לתת מענה לאיומים פוטנציאליים, לרבות עימותים המתרחשים במרחב הגלובלי והיכולים להצית רגשות דתיים מבית. תוך הבהרה שאין לנוח על זרי הדפנה, הציבור גם נדרש לגלות ערנות ולדווח לשלטונות על התנהגויות והתבטאויות שאפשר שמעידות על כך שמאן דהו עבר או עובר תהליך הקצנה דתית, תוך הבנה שהמרחק משם לפעולות טרור אינו רב. ואם לא די בזה, מכלול הגישה בנושא מגובה בחקיקה רחבה ובאכיפה נחושה.
על גלי האתר: הקצנה דתית במאה ה-21
כך, סינגפור בוחנת בקפידה לא רק תהליכים והתרחשויות פנימיים אלא גם כאלה המתרחשים הרחק מתחומה. בעקבות פיגועי ה־9/11, וביתר שאת בעקבות הפיגועים באי באלי באוקטובר 2002, החל המבט להתמקד יותר במגמות רדיקליזציה בקרב המיעוט המלאי-מוסלמי בכלל ובעיקר בארגון הטרור אל־ג'מאעה אל־אסלאמיה, ששמו נקשר בפיגועים בבאלי.
ארגון זה, שמקובל לזהותו עם אל־קאעדה, בלט בחזונו להקמת ח'ליפות בחלקים גדולים של דרום מזרח אסיה, לרבות סינגפור. ואכן, הוא הקים תאים גם באי זה. בהמשך, עיקר האיום יעלה מכיוון של רשתות ושל תאי טרור המזוהים עם דאעש, ושעימם נמנים גם סינגפורים, אם כי כנראה במספרים קטנים. בודדים מסינגפור כנראה אף הרחיקו להילחם בשורותיו בסוריה ובעיראק. אומנם זה מספר עשורים לא אירעו בסינגפור פיגועי טרור, אך אחדים סוכלו מבעוד מועד, ועשרות מקומיים נעצרו בחשד למעורבות ברשתות טרור.
עתה ניתן לעבור תהליך הקצנה דתית "עצמאית", בין כותלי הבית, רחוק מהעין. זאת על ידי חשיפה לאידאולוגיה קיצונית שאתרי אינטרנט או הצטרפות לקהילות וירטואליות מזמנים בשפע
ובה בעת, ככל הנראה, תשומת הלב בסינגפור נתונה במידה רבה גם לאיתור של תהליך הקצנה דתית בקרב המיעוט המלאי-מוסלמי לרבות העובדים הזרים. רדיקליזציה דתית בעיקר בקרב צעירים מטרידה מאוד, גם מכיוון שהמרחב הדיגיטלי בכלל והמדיה החברתית בפרט נוכחים במרכז הווייתם. כמו כן, בעוד בעבר התרחשו תהליכי הקצנה לרוב קבוצתית ואף במרחב ציבורי, כמו למשל האזנה לדרשנים במסגדים, השתתפות בקבוצות לימוד בהם או במפגשים ביתיים סגורים, הרי עתה ניתן לעבור תהליך זה "עצמאית", בין כותלי הבית, רחוק מהעין. זאת על ידי חשיפה לאידאולוגיה קיצונית שאתרי אינטרנט או הצטרפות לקהילות וירטואליות מזמנים בשפע.
לפיכך כנראה גובר גם בסינגפור החשש מהמפגע הבודד, שכמו מגיח מתחת לרדאר, מה גם שאם מדובר למשל בפיגוע דקירה או דריסה, הוא יכול להיעשות ללא סיוע.
יחס מדינת סינגפור לסכסוך הישראלי-פלסטיני
על רקע מורכבות זו, אין זה מפליא שהערנות הסינגפורית המתמדת להשלכות שליליות של התפתחויות בזירה הגלובלית וההבנה העמוקה כי ההרמוניה החברתית והשקט בפנים המדינה אינם מובנים מאליהם, אף גברו נוכח מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר ונוכח הפעילות הצבאית הישראלית בעזה בעקבותיה. מה גם שנלמד כבר שם כי הסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא בין הגורמים הדוחפים לרדיקליזציה בקרב המיעוט המוסלמי במקום.
האהדה הרשמית והציבורית לחמאס במלזיה השכנה ודאי הוסיפה לדאגה. ואכן ניכר מייד כי השלטונות חוששים כי המלחמה במזרח התיכון תצית רגשות עזים על בסיס דתי, וכי בהתאם לכך הם פועלים למזער את ההשלכות. כך ניתן להבין גם את מה שמתואר כמדיניות חוץ מאוזנת וזהירה:
מצד אחד, דבקות במערכת יחסים הדוקה ונמשכת עם ישראל, הדגשת עמדה תקיפה מול טרור וגינוי נחוש של מתקפת הטרור של החמאס ב־7 אוקטובר, כמו גם הכרה בזכות ישראל להגנה עצמית, תוך הקפדה על עקרונות הנחיצות והפרופורציונליות וציות לחוקי המלחמה. מהצד השני, גילוי אמפתיה כלפי סבלם של הפלסטינים, דרישה להביא להפסקה מיידית של המלחמה בעזה והדגשת תמיכתה המסורתית של סינגפור בצורך למצוא פתרון מדיני לסכסוך על בסיס פתרון שתי המדינות.
במישור הפנימי פורסמו "אזהרות" (advisory) לכלל האוכלוסייה, שהעבירו בין היתר מסר ברור בדבר אפס סובלנות כלפי כל קיצוניות, אלימות וטרור או אף גילוי תמיכה בהם. כך גם נאסרה הצגה בפומבי של סמלים/סממנים הקשורים לעימות בין ישראל לחמאס, בדגש על פריטים הנושאים לוגו של קבוצות טרור או קבוצות מיליטנטיות, כמו חמאס והזרוע הצבאית שלו גדודי אל־קסאם. גם הממסד האסלאמי המקומי התגייס להגנת ההרמוניה הדתית והאתנית, בין היתר על ידי העברת מסרים שעניינם טיפוח סובלנות ודיאלוג בין־דתי ועידוד איפוק מול מציאות העשויה לעורר סערת רגשות דתית.
מדובר במקום קוסמופוליטי במיוחד אשר המיעוט המלאי-מוסלמי בו שזור עם מרכיבי האוכלוסייה האחרים, ילדיו הולכים ככולם לבתי ספר המתנהלים באנגלית, אנשיו נהנים ממשרות דומות וחיים במגורים דומים
חשיבה מחודשת על סמכות וזהות דתית
כמו כן מתחדדת ההבנה הקיימת באשר לסיכונים הנובעים מהקצנה דתית בקרב צעירים מוסלמים באמצעות פלטפורמות הדיגיטליות, בדגש על מדיה חברתית. גם המודעות לכך שהבנה דתית שטחית עושה צעירים פגיעים במיוחד לתעמולה קיצונית – שבה ועולה. לכן כדי לעודד תפיסה דתית מתונה, מומלץ להרחיב ולהעמיק לימוד מובנה ואמין של האסלאם.
כמו כן מוצע לטפח פרשנות דתית התואמת את הקונטקסט הסינגפורי; לחנך לאוריינות דיגיטלית ולקדם מעורבות הורית באשר לפעילות המקוונת של ילדיהם; ליצור סביבה תומכת המאפשרת שיחה על סוגיות גלובליות ואמונות דתיות ולהקפיד על רגולציה מתאימה לצמצום של נזקי תכנים מקוונים.
ההרמוניה החברתית בסינגפור מסקרנת ולו גם בשל העובדה שמדובר ברוב ממוצא סיני שברובו מחזיק בגישה פרקטית לחיים, "חילונית", ושתפיסותיו הרוחניות מובילות למערכות אמונה מסורתיות סיניות. לעומת זאת, המיעוט הגדול המלאי-מוסלמי נטוע בדת מונותיאיסטית, שכדתות מונותיאיסטיות אחרות טוענת לאמת אלוהית מוחלטת ומחייבת ומכתיבה לאדם את התנהלותו במעגלי החיים. לשון אחר, תפיסת עולם הזרה במהותה לקבוצת הרוב.
בשלהי 2002 חשפו שלטונות סינגפור כוונה של רשת טרור מקומית הנמנית עם אל־ג'מאעה אל־אסלאמיה לבצע פיגועים בכמה יעדים באי לרבות שגרירויות, ובהן גם זו של ישראל. בריאיון מאוחר יותר נשאל לי קואן יו אם הופתע מפרשה זו. תשובתו החד־משמעית הייתה כן. ניכרה אכזבתו כיצד אירע שמתוך החברה הסינגפורית יצאו ג'יהאדיסטים, שכן מדובר במקום קוסמופוליטי במיוחד אשר המיעוט המלאי-מוסלמי בו שזור עם מרכיבי האוכלוסייה האחרים, ילדיו הולכים ככולם לבתי ספר המתנהלים באנגלית, אנשיו נהנים ממשרות דומות וחיים במגורים דומים.
אין ספק, בקונטקסט הסינגפורי, שבולטת בו מרכזיות התפיסה בדבר סדר חברתי הרמוני, משמעת ואיזון, ההתמודדות עם קיצוניות דתית מאתגרת במיוחד.
