ביום שישי, 8 בנובמבר 2024, הצטרפתי לקבוצת פעילים של "קול רבני לזכויות אדם" שיצאו לסייע במסיק הזיתים של תושבי דיר ג'ריר, כפר קטן הסמוך לטייבה, צפונית-מזרחית לרמאללה. פעילות כזו מתקיימת זה שנים רבות על ידי קבוצות שונות של פעילים ישראלים במטרה לסייע לכפריים בגדה המערבית לממש את זכותם לעבד את אדמותיהם או לקיים גישה חופשית לשטחי מרעה.
הצורך בסיוע זה נובע מהתנכלויות אלימות מצד מתנחלים הפועלים זה שנים רבות כדי למנוע בכוח מכפריים פלסטינים להגיע לאדמותיהם, כולל התקפות אלימות, שריפה או ניסור עצים במטעי הזיתים. בצד השתלטות אלימה על שטחי חקלאות ומרעה, חל בשנתיים האחרונות במיוחד גידול ניכר בשימוש בנשק חם בידי מתנחלים נגד תושבים פלסטינים המעבדים את אדמותיהם.
התופעה אינה מקומית או עונתית כידוע, והיא חלק בלתי־נפרד מהמאמץ השיטתי זה שנים רבות לבצע טיהור אתני ברחבי שטחי סי ולגרש קהילות רועים בדרום הר חברון, לאורך מורדות ההר בדרום ובצפון בקעת הירדן, וזאת באמצעות תקיפות אלימות, גזל רכוש, חסימת גישה למקורות מים ומחיה ופגיעה פיזית בעדרי צאן, כולל הרעלה ושוד של עדרים מדיריהם.
לא חלפו יותר מחמש דקות ואז הופיעו חיילים בפיקודו של רס"ן חובש כיפה, שדרש מאיתנו לעזוב את החלקה בתוקף "צו שטח צבאי סגור", שנחתם בשעת הגעתנו או אפילו זמן קצר אחר כך
באותו יום שישי הגענו בסביבות השעה 10 בבוקר לכרם זיתים של אחד מתושבי דיר ג'ריר ויחד עם כמה מהתושבים המקומיים התחלנו למסוק זיתים. כעבור פחות מחצי שעה, באו בריצה ארבעה או חמישה גברים חובשי כיפה ורעולי פנים ובידיהם אלות, תוך צעקות מחרישות אוזניים ("עופו מפה!"), מכות וידוי אבנים שפצעו כמה מהפלסטינים שניסו לגונן על עצמם ועלינו.
לא חלפו יותר מחמש דקות ואז הופיעו חיילים בפיקודו של רס"ן חובש כיפה, שדרש מאיתנו לעזוב את החלקה בתוקף "צו שטח צבאי סגור". משנדרש להראות את הצו, התברר כי הוא נחתם בשעת הגעתנו אל השטח או אפילו זמן קצר אחר כך.
עם הגעת החיילים היו הפלסטינים הראשונים להתפנות. הם אספו מייד את הרשתות שנפרשו מתחת לעצים כדי לקלוט את הזיתים ונשאו איתם את מעט הדליים עם הזיתים שנמסקו ועזבו במהירות את השטח. ובעוד רבים מאיתנו החלו לנוע אל הכביש במעלה הגבעה, אחרים ניסו לנצל עוד דקה או שתיים כדי למסוק מעט זיתים, עד שפונו גם הם.
באותן דקות ראשונות לאחר הגעת החיילים, ניגשתי לקצין, ולאחר שהצגתי את עצמי כקצין בכיר בדימוס, ניסיתי לדבר על ליבו שיאפשר לנו להמשיך ולמסוק זיתים רק עוד שעתיים (ממילא התכוונו לסיים את המסיק בצוהריים) תוך התחייבות לצאת מן החלקה. משסירב, טענתי בפניו שזהו שטח פרטי ושאין לאיש זכות מוסרית למנוע מבעליו גישה אל כרם הזיתים; שלא הייתה שום סיבה ביטחונית להוצאת צו שטח צבאי סגור משום שהמסיק לא סיכן אף יהודי מהיישובים הסמוכים; שהמסיק הוא עבור הכפריים הפלסטינים מקור כלכלי חיוני וכי מניעתו לא תתרום לביטחון; ושהסיבה היחידה להתערבות הצבא היא אלימות המתנחלים כלפי הכפריים.
הקצין השיב כי יאפשר לי לשוחח עם מפקד הגזרה שחתם על הצו, אבל רק לאחר שנצא מהשטח. בעניין זה לא היה הקצין מוכן לגלות שמץ של התחשבות, ובעוד חייליו מפנים בכוח כמה פעילות שטיפסו על עצי הזית והמשיכו במסיק, טען באוזניי שהגדרת השטח כצבאי סגור היא למען ביטחון הכפריים, ומכל מקום, עלינו לצאת מהחלקה מייד אחרת יעצור אותנו.
פעילים של ארגוני זכויות אדם מגיעים לסייע לפלסטינים למסוק זיתים רק על פי בקשתם המפורשת במטרה להגן עליהם מהתנכלויות המתנחלים
כשהתחלנו לנוע אל הכביש במעלה הגבעה שמתי לב שהמתנחלים נותרו מאחור והחיילים נמנעו מהוצאתם מהשטח עצמו. רק לאחר שהתלוננתי על כך וטענתי בתוקף שהצו מחייב גם את המתנחלים ועל כן יש לפנות גם אותם, קראו החיילים למתנחלים להתפנות גם הם.
לאחר שהתפנינו מהחלקה, התעלם הקצין מהבטחתו לאפשר לי לדבר עם מפקד הגזרה, ועם הגעתם של כמה שוטרים עזב את המקום והותיר אותנו בידיהם. השוטרים התייחסו אלינו בקשיחות ובגסות, ותוך צעקות וגערות משפילות דאגו שנעמוד מעבר לכביש ולא סנטימטר אחד עליו. הם שבו והאיצו בנו לעזוב את המקום, חרף הסברינו שאנחנו ממתינים לאוטובוס שיבוא לאסוף אותנו.
לאחר זמן מה הגיע קצין משטרה בדרגת פקד, ולאחר שביקש לדעת מדוע הגענו למקום בכלל, דרש ממני ומאחרים להציג תעודות זהות כשהשוטר שלידו בודק אותן במחשבון שבידיו.
בהמשך, החליט קצין המשטרה לעצור את אחד הפעילים, ולאחר מכן ביקש משתי חיילות שנותרו במקום לתת לו פרטים על הרגע המדויק שבו הודיעו לנו שעלינו להתפנות ועד שהתפנינו בפועל, בטענה שלא התפנינו בזמן שנקבע לנו ובכך חטאנו בהפרה של הצו. לאחר דין ודברים עם הרב אריק אשרמן, ממייסדי "קול רבנים למען זכויות אדם" שהתלווה אלינו באותו יום, החליט הקצין לעצור אותו וכן פעיל ישראלי נוסף שהוביל את האוטובוס באותו יום ועוד פעיל בעל אזרחות בריטית.
השלושה הובלו לתחנת משטרת בנימין, ושם נדרשו לחתום על מסמך התחייבות להימנע מכל נוכחות באזור למשך 15 יום. שני הפעילים הסכימו לחתום ושוחררו עוד באותו יום אחר הצוהריים. הרב אשרמן סירב לחתום והוחזק במעצר. הוא שוחרר רק ביום ראשון לאחר שהובא בפני שופטת שהותירה בעינה את הרחקתו מהשטח.
יובהר כי פעילים של ארגוני זכויות אדם מגיעים לסייע לפלסטינים למסוק זיתים רק על פי בקשתם המפורשת במטרה להגן עליהם מהתנכלויות המתנחלים. אף שלכאורה ניתן לתאם מראש כניסה לשטחים בבעלות פלסטינית עם מפקדת התיאום והקישור של המנהל האזרחי, מדובר בהליך מסורבל שמסתיים על פי רוב בסירוב "מטעמים ביטחוניים".
במקרה הנידון, לדברי בעל כרם הזיתים, הוא לא ניסה לתאם את המסיק מראש כי מדובר בקרקע פרטית הממוקמת באזור B, שבו יש לישראל אחריות ביטחונית ולרשות הפלסטינית אחריות מנהלית-אזרחית.
באמצעות הכרזת "צו שטח צבאי סגור" בלא אזהרה מוקדמת, צה"ל והמשטרה פועלים לעתים קרובות לחסימת הגישה של הפלסטינים לאדמותיהם כשמתנחלים מיישובים סמוכים תוקפים את הפלסטינים
יש להדגיש כי על פי החלטת בית המשפט העליון (2006), מחובתו של צה"ל להבטיח גישה חופשית של הפלסטינים לאדמותיהם, דבר שנכלל ב"דף מידע למפקד – זכות הגישה לקרקעות באיו"ש" מטעם היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון. זאת למעט מקרים שבהם נשקפת סכנה של פגיעה בביטחון התושבים היהודים הסמוכים או של התושבים הפלסטינים.
למעשה, באמצעות הכרזת "צו שטח צבאי סגור" (שצ"ס) בלא אזהרה מוקדמת, צה"ל והמשטרה פועלים לעיתים קרובות לחסימת הגישה של הפלסטינים לאדמותיהם כשמתנחלים מיישובים סמוכים תוקפים באלימות את הפלסטינים, חודרים ליישוביהם וזורעים בהם הרס, ובמקרה הנידון, מונעים מהם למסוק את הזיתים מחלקותיהם הפרטיות.
גם אם יש היגיון בתכלית של שמירה לכאורה על ביטחון התושבים הפלסטינים, דרך מימושה בשטח על ידי הצבא והמשטרה אינה עומדת במבחן המידתיות. על המפקד הצבאי למלא את חובתו להגן על התושבים הפלסטינים בדרך אחרת ולא בדרך של סגירת השטחים החקלאיים בפני בעליהם. במובן זה, ובניגוד לחוק, לא ננקטו האמצעים הדרושים להבטחת גישה חופשית של הפלסטינים לאדמותיהם.
כך הצבא הוא למעשה כלי שרת בידי המתנחלים בחתירתם למנוע מהפלסטינים להתקיים, לגרשם ולספח את אדמותיהם בכל דרך אפשרית.
יצוין כי ניסיון של פעילי "קול רבנים למען זכויות אדם" להגיע לכפר בשבוע שלאחר מכן נמנע כבר במחסום חזמה מצפון לירושלים. כמו כן, מרבית הניסיונות של פעילי זכויות אדם לסייע במסיק בשטחים הקרובים להתנחלויות או למאחזים הסתיימו השנה במעשי אלימות קשים נגד חקלאים פלסטינים ונגד פעילים ו/או בגירוש מהשטח, במעצר או בעיכוב של פעילים ישראלים ובין־לאומיים.
בשנים קודמות היה הצבא מתכונן שלושה חודשים מראש למסיק, וצווים לתיאום הונפקו כבר בסוף ספטמבר. השנה זה לא קרה, והנחיות בעניין זה לא ירדו לשטח בכוונת מכוון. כך, כבר בראשית עונת המסיק השנה, נאמר לארגוני זכויות אדם שיש השנה הנחיה כללית של הצבא לא לאפשר מסיק 200 מטרים מיישוב יהודי (התנחלות, מאחז) ללא תיאום. הצבא מיישם את ההנחיה הזאת והמתנחלים דואגים שתישמר.
בראש הפרקליטות במנהל האזרחי עומד כבר כמה חודשים מתנחל מיצהר, וכלל העניינים האזרחיים בגדה המערבית הוכפפו מאז יוני השנה להלל רוט, אזרח-מתיישב שהתמנה בידי השר בצלאל סמוטריץ'
הטענה של חיילים בשטח שזהו נוהל, היא חסרת שחר. זאת אינה אלא החלטה שרירותית שנועדה לרצות את דרישות המתנחלים. בפועל, הצבא מונע השנה באופן שיטתי כניסה של פעילי זכויות אדם ישראלים וזרים לאדמה פלסטינית פרטית לשם סיוע במסיק/נוכחות מגינה. מניעה כזאת היא בלתי־חוקית ואפשרית רק תחת צו שצ״ס. בדרך כלל לא טורחים להוציא צו כזה.
יודגש כי גם לפי המדיניות הקיימת, במקרה המתואר לעיל לא נשקף שום סיכון למתנחלים יהודים משום שהכפר דיר ג'ריר רחוק מההתנחלויות הקרובות ביותר (רימונים, כוכב השחר). זה היה מקרה מובהק של התנכלות זדונית במטרה למנוע מהפלסטינים גישה לאדמתם כצעד ראשון להשתלטות עליה, כשהצבא פועל בשירותם של מתנחלים פורעי חוק בעצמם.
מדיניות זו מסתברת על רקע העובדה שבראש הפרקליטות במנהל האזרחי עומד כבר כמה חודשים מתנחל מיצהר, וכלל העניינים האזרחיים בגדה המערבית הוכפפו מאז יוני השנה להלל רוט, אזרח-מתיישב שהתמנה בידי השר בצלאל סמוטריץ' לסגן ראש המנהל, ובפועל לסמכות הקובעת בכל הנוגע לתחום האזרחי.
אברהם סלע הוא פרופסור אמריטוס במחלקה ליחסים בין־לאומיים ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית.
