מתקפת הפתע של ארגוני המורדים, זו שקיבלה את הכינוי "הרתעת התוקפנות" והביאה אחרי פחות משבועיים להפלת משטרו של הנשיא בשאר אל־אסד, מפנה את אור הזרקורים אל מורדי מחוז אידליב בהנהגתו של אחמד א־שרע, הוא "אבו מוחמד אל־ג'ולאני", מפקד ארגון היאת תחריר א־שאם. הארגון שהתנתק מאל־קאעדה בשנת 2016 והפך מאז למוקד של כוח ההתנגדות לאסד, הוא דוגמה לארגון סלפי-ג'יהאדיסטי שאימץ באופן הדרגתי רטוריקה מתונה, המשלבת מוטיבים לאומיים-מהפכניים, אם כי בלי לוותר על דבקותו האידאולוגית והדתית.
נטישת מחנה הג'יהאד העולמי לא הייתה ספונטנית או אקראית, אלא תוצר של אסטרטגיה ומחשבה תחילה, ואבו מוחמד אל־ג'ולאני, שהוכיח סתגלנות ו"פרגמטיזם מבוקר", בנה בהדרגה את התשתיות, האזרחית והצבאית, ובעזרתן הצליח אחרי שמונה שנים לא רק לבלום את המתקפות של צבא סוריה ושל בני בריתו, אלא גם להיות מי שיעצב את סוריה החדשה ביום שאחרי סילוקו של בשאר אל־אסד.
הטענה הבסיסית המובאת כאן היא שמארג ארגוני הג'יהאד, המקומיים והזרים, הפועלים במחוז אידליב, עלול לשמש אתגר בפני הממסד הביטחוני הסורי החדש לכשיקום – אם הריסון שנכפה עליהם בצפון־מערב סוריה לא ימשיך וייושם גם באזורים האחרים של המדינה. האתגר ילך ויהפוך משמעותי ככל שהג'יהאדיסטים הזרים יבקשו להישאר בלבנט ולהיטמע ב"סוריה החדשה", ומאידך גיסא, בדמשק ידרשו לפזר ארגונים ולפשוט חמושים מנשקיהם.
חיזוק השליטה הצבאית לווה בתהליך של מיסוד מנגנון בירוקרטי, מעין זרוע אזרחית שנועדה לנהל את חיי היום־יום של תושבי מחוז אידליב
איך טיפח אל-ג'ולאני את היאת תחריר א-שאם
בין השנים 2019-2017 הצליח היאת תחריר א־שאם, "ארגון טרור" בהגדרתה של הקהילה הבין־לאומית, להרחיב את אחיזתו במחוז אידליב על חשבון ארגונים אחרים שלא סרו למרותו של אל־ג'ולאני. אלה נאלצו, לאחר קרבות פנימיים, להתפרק מנשקם או לעקור למחוז חלב הסמוך.
זאת ועוד, ככל שאימץ הארגון גישה פרגמטית לניהול הסכסוך הסורי, פרשו ממנו דמויות בכירות מהגוורדיה הוותיקה, מהם אנשי צבא וחכמי הלכה, שדרכו זו של אל־ג'ולאני הייתה לצנינים בעיניהם. וכך, בהיעדר "גורמים מעכבים" יכול היה אל־ג'ולאני להתפנות לחיזוק עוצמתו הצבאית של ארגונו, ובמוקד – הפיכתן של מסגרות משנה, מעין "צבאות אזוריים" שפעלו על בסיס נאמנות אישית וגאוגרפית (גֻ'יוּש), ל־12 חטיבות לוחמות (אלְוִיָה) בתוך מבנה היררכי המבוסס על פיקוד ושליטה (נוסף על כוחות עלית מיוחדים וצוותי הדרכה).
חיזוק השליטה הצבאית לווה בתהליך של מיסוד מנגנון בירוקרטי בראשות שרים טכנוקרטים ב"ממשלת ההצלה", מעין זרוע אזרחית שנועדה לנהל את חיי היום־יום של תושבי מחוז אידליב. ראשי הממשלה והשרים, המקבלים את אמונה של מועצת השורא של אידליב, נחשבים מקורבים לתחריר א־שאם, אשר מחזיקה במונופול על תחום הביטחון ועל מגזרים כלכליים מניבים. עם זאת, הגם שמדובר בממשל אוטוריטרי-ריכוזי לכל דבר ועניין, אין הוא מתקרב לטוטליטריות שאפיינה את המשטר הבעת'יסטי של משפחת אסד.
צעד נוסף בחיזוק השליטה הצבאית היה ההקמה של חדר מבצעים מאוחד בשנת 2019 בשם "אל־פתח אל־מֻבּין", המתאם את כל ארגוני המורדים הפועלים במחוז אידליב נגד צבא סוריה. מאז הקמתו נמצא חדר המבצעים בדומיננטיות של היאת תחריר א־שאם לאחר שהארגון הצליח כאמור לכפות את מרותו מבחינה צבאית על כל השטח ולפרק חדרי מבצעים מתחרים.
בפני הארגונים הסלפיים-ג'יהאדיים, מהם בני לאומים זרים הפועלים באידליב מאז החלה המרידה במשטרו של אסד, הועמדה ברירה: להצטרף לשורות תחריר א־שאם או לכל הפחות להיות מתואמים באופן מלא עם "אל־פתח אל־מבין".
גילוי הדעת מהאביב האחרון, כמו קודמים לפניו, מבטא לא רק את תמיכתם של הזרים במדיניותה של תחריר א־שאם אלא גם את העובדה שגורלם בסוריה נכרך למעשה בגורלה היא
בין האחרונים ניתן למנות את המפלגה האסלאמית הטורקיסטנית, המורכבת מסינים בני המיעוט האויגורי, ואת הארגונים דוגמת אנצאר א־תוחיד וג'יש אל־מהאג'רין ואל־אנצאר, הכוללים בשורותיהם צ'צ'נים, אוזבקים, קירגיזים, קזחים, אזרים וטג'יקים. מדובר בארגונים המונים כל אחד בין עשרות למאות חמושים הממעטים להתערות באוכלוסייה הסורית המקומית, והתיאום השוטף בינם לבין אל־פתח אל־מבין כולל חלוקת גזרות פעולה, כוחות ומשימות.
מאידך גיסא, היו מי שהעדיפו להסתופף תחת כנפיה של תחריר א־שאם, כדוגמת אוזבקים מארגון א־תוחיד ואל־ג'יהאד, מה שלא מנע ממזכירות המדינה האמריקאית להטיל עליהם סנקציות במרץ 2022.
בחודש מרץ 2024, זמן קצר לאחר שפרצו במחוז אידליב הפגנות עממיות במחאה על התנהלותה של היאת תחריר א־שאם, ובגנות מנהיגותו של אל־ג'ולאני בכבודו ובעצמו, חתמו 11 מסגרות סלפיות-ג'יהאדיות זרות על גילוי דעת שבו הן מביעות את אמונן בהנהגת הארגון וברפורמות האדמיניסטרטיביות שיזם אל־ג'ולאני בניסיון להפיס את דרישות ההמון.
המסגרות הללו כוללות זרים בני לאומים שונים, ובהם קווקזים, צפון אפריקאים, כורדים, טורקים, איראנים-סונים, אירופאים ועוד, ובסך הכול מספרם מוערך בכמה אלפי חמושים. גילוי דעת זה, כמו קודמים לפניו, מבטא לא רק את תמיכתם של הזרים במדיניותה של תחריר א־שאם אלא גם את העובדה שגורלם בסוריה נכרך למעשה בגורלה היא. ארגון אנצאר אל־אסלאם לדוגמה, המורכב מכורדים-עיראקים, נותר מסוכסך עם תחריר א־שאם (הגם שהוא מתואם עם חדר המבצעים המרכזי), ולאחרונה שימש יעד לתקיפה אמריקאית.
ארגונים סלפים "סוררים" שהתעקשו להישאר "עצמאיים", כמו ג'נד אל־אקצא וג'נוד א־שאם, פורקו מנשקם בידי אל־ג'ולאני, ירדו מנכסיהם ורוב פעיליהם נעצרו. ארגון חראס א־דין, הנאמן לתנועת אל־קאעדה, אולץ לצמצם את פעילותו הגלויה, ומרבית אנשיו שטרם סוכלו בתקיפות אמריקאיות, עושים בשנים האחרונות במחתרת או בכלא. עם זאת, למרות פעילותו החשאית, הארגון הרדיקלי שקלט לתוכו את מתנגדיו של אל־ג'ולאני ממשיך להיות איום פוטנציאלי.
אויבים ובריתות במחוז אידליב
פעילי השלוחה הסורית של מפלגת השחרור האסלאמית הוותיקה נמצאים גם הם, למורת רוחם, תחת פיקוח הדוק של מנגנוני הביטחון באידליב. האידיאל של מפלגת השחרור הטרנס־לאומית, הרואה בהקמת מדינה מוסלמית מאוחדת יעד נכסף ובאומה האסלאמית – מקשה אחת, עומד בניגוד להכרזותיה המוצהרות של תחריר א־שאם, הפועלת בתוך גבולותיה של מדינת הלאום הסורית.
כך, יחסיה הלא־רשמיים של תחריר א־שאם עם המודיעין הטורקי היו לרועץ בעיני פעילי מפלגת השחרור, שיצאו להפגנות חוזרות ונשנות, עד שרובם נעצרו.
הצרת צעדיהם של ארגוני הג'יהאד באידליב והטלת מגבלות על פעילויותיהם המבצעיות עמדו בניגוד למלחמת החורמה שהכריז עליה אל־ג'ולאני נגד פעילי דאעש. אלה ראו במחוז אידליב לא רק מקום מפלט פוטנציאלי, אלא גם כר לפעילותם המחודשת אחרי שהתמוטטה המדינה האסלאמית בראשית 2019. חיסולם של שני מנהיגי דאעש בידי כוחות אמריקאיים באזור אידליב הייתה עדות לכך. המשימה הוטלה על שירות הביטחון הכללי של אידליב (ה־GSS), שפעיליו פושטים מעת לעת על יעדים שפעילי דאעש המתכננים פיגועי טרור ברחבי המחוז שוהים בהם.
ככל שחלף הזמן ומרבית הג'יהאדיסטים הזרים העדיפו לשתף פעולה עם היאת תחריר א־שאם, הלך והתפתח ביניהם קשר סימביוטי. מארגונים שפעלו בצורה עצמאית או סמי־עצמאית, הם הפכו לפעול תחת שליטתה הישירה, כשהם מכירים בסמכותו של אל־ג'ולאני הן בעניינים צבאיים והן בעניינים אזרחיים, ובתמורה לכך הוא מותיר להם אוטונומיה מסוימת בתחומי כוח האדם והניהול הפנימי.
כך, כשחלק הארי של ארגוני המורדים הזרים כפופים לפיקוד מבצעי מרכזי אחד, התאפשר לאל־ג'ולאני להתמודד טוב יותר עם האיומים שהציבו בפניו צבאו של אסד ותומכיו הרוסים והאיראנים, עד שהזדמנה למעשה שעת הכושר להפיל את המשטר בדמשק.
אל דמשק: יחסי הכוח בעתיד לבוא
בשורה התחתונה, ניתן לומר כי ערב הדחתו של הנשיא אסד מהשלטון, מרבית ארגוני המורדים החמושים במחוז אידליב – סורים-מקומיים או מהגרים-זרים – סרים למרותה של היאת תחריר א־שאם ומכירים בסמכותה כארגון הצבאי הבכיר והדומיננטי, בין אם מרצון ובין אם בלית ברירה.
מכאן עולות שאלות: האם תמונת מצב זו תישאר על כנה, או שמא יהיה מי שינסה לאתגר אותה? האם הממסד הביטחוני החדש בדמשק יבלום את ארגוני הג'יהאד, או שמא יעורר שיכרון הכוח אספירציות ג'יהאדיסטיות מחודשות?
עם הדחתו של המשטר העלאווי והקמתה של ממשלת מעבר זמנית בראשותו של מוחמד אל־בשיר, המדינה הסורית נמצאת במצב שברירי, והנהגתה החדשה עומדת בפני אתגרים רבים, ובראשם – לזכות בלגיטימציה פנימית, אזורית ובין־לאומית. אלא שמדובר במשימה קשה ובאתגרים כבדי משקל. אזרחים סורים רבים וחלקים נרחבים בקהילה הבין־לאומית נותרו ספקנים לגבי דרכי פעולתם בעתיד של אנשי ג'יהאד שהדרימו מאידליב לדמשק.
ערעור הדינמיקה שהושגה באידליב עלול לא רק לפגום במיתוג של אל־ג'ולאני כמי שריסן קיצוניים ממנו, אלא להצית התנגשויות פנימיות שעלולות לחבל ב"סוריה החדשה"
אחד האתגרים הללו טמון בארגונים הסלפיים-ג'יהאדיסטיים, ואל־ג'ולאני, האיש החזק בסוריה בעידן שאחרי אסד, אשר אימץ לחיקו סוג של "ג'יהאד פוליטי", ייאלץ להמשיך ולכפות עליהם את מרותו, לא רק באידליב אלא ברחבי סוריה כולה. שימור "החוזה" הקיים בין היאת תחריר א־שאם לבין הארגונים הג'יהאדיסטיים עשוי לסייע לממשלת המעבר לצלוח את אתגרי השעה.
מאידך גיסא, ערעור הדינמיקה שהושגה באידליב עלול לא רק לפגום במיתוג החדש שאל־ג'ולאני, כמי שריסן קיצוניים ממנו, מבקש להציג, אלא להצית התנגשויות פנימיות שעלולות לחבל ב"סוריה החדשה" ואף להביא למצב של כאוס. הדבר יהיה נכון גם לגבי ריסון של פוסקים ושל חכמי הלכה, כדוגמת חבר מועצת השורא הבכיר בתחריר א־שאם עבד א־רחים עטון, שבשנת 2021 נשא הרצאה באידליב שכותרתה: "ג'יהאד והתנגדות בעולם האסלאמי: הטליבאן כמודל'.
אתגר נוסף טמון ביחסים שיתפתחו בין פעילי היאת תחריר א־שאם לבין ארגוני "הצבא הלאומי" הסורי, הפרו־טורקי, שהשתתפו באופן פעיל בהדחת משטר אסד ולבטח ירצו נתח מהעוגה השלטונית החדשה. וכמו בתחומים נוספים, גם בתחום זה תונח חובת ההוכחה לפתחו של אבו מוחמד אל־ג'ולאני, והוא ייבחן בראש ובראשונה במעשיו.
ד"ר אלי גליה הוא חוקר עצמאי של סוריה המודרנית ומחבר הספר "ג'ורג' חבש: ביוגרפיה פוליטית" (הוצאת רסלינג, 2017).
