למערכה האחרונה שישראל ניהלה כנגד חזבאללה בלבנון היו מחירים כבדים בשני הצדדים – בנפש וברכוש וכמובן בפגיעה בעשרות אלפי התושבים משני צידי הגבול, שנאלצו להתפנות מבתיהם למשך זמן רב. אך יש לזכור שמאזן הכוחות בין ישראל ללבנון איננו שווה כלל – בייחוד, לרשות ישראל עמד לא רק תחכום טכנולוגי ומודיעיני אדיר, אלא גם כוח אש עדיף בהרבה שישראל השתמשה בו כדי להפציץ בכבדות אזורים רבים בלבנון, ובתוכם גם אזורים מיושבים.
מעבר להרס הרב שההפצצות גרמו ולמחיר המיידי שגבו בנפש וברכוש, נותרו תושבי לבנון וממשלתה להתמודד גם עם ההשלכות – בהן מחיר סביבתי כבד במיוחד, שגם לו יש השלכות מיידיות על חייהם ועל בריאותם של תושבי לבנון. באתר העצמאי דרג' פורסמו שני תחקירים העוסקים בהיבטים שונים של השלכות סביבתיות אלו.
חוסין מהדי: פגיעה סביבתית משמעותית ומאיימת
התחקיר הראשון שחיבר העיתונאי הלבנוני חוסין מהדי, עוסק בעיקר בהשלכות הסביבתיות הישירות של ההפצצות הישראליות. בתחילת התחקיר, מאדי מזכיר שישראל ערכה 12,000 גיחות הפצצה בשטחה של לבנון, שגרמו למותם של 4,000 ולפציעתם של 16,000 נוספים והובילו להריסתם של 100,000 בתים. ההפצצות הכבדות הללו גרמו להרס סביבתי כבד, שהתבטא בין השאר בהרס של שטחים חקלאיים – אך גם בהפצה של חומרים כימיים מסוכנים באדמה ובאוויר, שאף עלולים להתפשט למי התהום.
מהדי גם מטיל ספק ביכולת או ברצון של שלטונות לבנון להתמודד עם בעיות אלו, בהתחשב בהתנהלותם עד כה – למשל, כפי שנראה בהמשך, ממשלת לבנון ביקשה לפתור את בעיית ההריסות שנגרמו על ידי ההפצצות הישראליות על ידי השלכתן לים.
על פי ד"ר מוחמד אבייד, יועצו של השר לענייני איכות הסביבה בלבנון וראש מעבדות הסביבה, החקלאות והתזונה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, המשרד לאיכות הסביבה החל לקחת דגימות מן האזורים שנפגעו בהפצצות כדי לאתר חומרים כימיים רעילים. אבייד מעריך שההפצצות גרמו להפצה של חומרים רעילים רבים, ובכלל זה חלקיקי חומרים רעילים הנמצאים באוויר, והעשויים להישאר למשך זמן רב באדמה ובאוויר. חומרים אלו לטענתו עשויים לכלול עופרת, ארסן, ניקל ובריום.
עופרת למשל היא חומר מסוכן, העשוי לגרום לבעיות בריאות רבות והיא מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן ריאה וכבד. ארסן בתורו הוא חומר מסרטן ביותר, המגביר את הסיכון לסרטן ריאה ולסרטן בשלפוחית השתן. גם ניקל הוא חומר מסרטן, המגביר את הסיכון לסרטן הריאה. הבריום רעיל אומנם פחות מחבריו, אך גם הוא מסרטן בחשיפה ארוכה. לכן מדובר בסכנה בריאותית חמורה הדורשת טיפול מקצועי.
פצצות הזרחן שהוטלו זיהמו גידולים, מי תהום ומי נחלים. הזיהום אינו מוגבל לשטחים חקלאיים – ההפצצות זיהמו גם את שטחי הטבע של דרום לבנון וגרמו למוות של חיות רבות
לפי אבייד, מי שהיה קרוב להפצצות – למשל מי שהתגורר בבניין שהופצץ או שהתקרב אליו כדי לצלמו – סובל מסיכוי מוגבר ביותר לחלות בסרטן. נוסף על כך, חומרים רעילים עשויים לא רק להיות מופצים דרך האוויר אלא גם להיוותר באדמה, וכך להגיע לאדמות חקלאיות ולעבור דרך הגידולים לבני אדם.
נזק סביבתי נוסף נובע משריפה של אדמות חקלאיות – בסך הכול רק במהלך שלושת החודשים הראשונים של העימות בדרום לבנון, הראה דוח של המשרד לאיכות הסביבה שכ־5,000 דונם של אדמות ירוקות נשרפו בשלושת החודשים שבהם הפציצה ישראל בלבנון, דבר שמהדי מתאר כתוצאה של מדיניות אדמה חרוכה של הצבא הישראלי. לפי השר לאיכות הסביבה נאסר יאסין, השתמשה ישראל בפצצות, ובהן פצצות זרחן, כדי לשרוף אדמות ירוקות – שדות ומטעים.
יאסין אף ציין שהמרכז הלבנוני הלאומי למחקרים פרסם מפה של כלל האזורים שנשרפו. לשריפות אלו ישנן השלכות סביבתיות חמורות, ובהן הרס של שטחים חקלאיים וזיהום סביבתי. הזיהום הנובע מן ההפצצות אף גורם לאדמה לאבד את פוריותה. פצצות הזרחן שהוטלו זיהמו גידולים, מי תהום ומי נחלים. הזיהום אינו מוגבל לשטחים חקלאיים – ההפצצות זיהמו גם את שטחי הטבע של דרום לבנון וגרמו למוות של חיות רבות. גם תשתיות המים ניזוקו באופן חמור, מה שמעלה חשש מפני הפצת מחלות דרך המים.
עם זאת, כאשר הפך העימות המוגבל למלחמה, וישראל הפציצה לא רק בדרום לבנון אלא גם בפרבר הדרומי של ביירות (הדאחייה) ובאזור הבוקאע, ניזוקו שטחים ירוקים גדולים הרבה יותר בכל רחבי לבנון – מה שהופך את הנזק הסביבתי לחסר תקדים.
השלכות הנזק הסביבתי על כלכלת לבנון
לפי הערכות של הבנק העולמי, האזורים שספגו את הנזק הכבד ביותר לגידולים ולחיות משק הם האזורים הסמוכים לגבול הדרומי. לפי הדוח, הנזק החקלאי הישיר באזורים אלו מסתכם ב־25 מיליוני דולרים, אך מניעת ההכנסה שנגרמה מן המלחמה מגיעה לכדי 601 מיליוני דולרים במהלך 12 החודשים שעד הפסקת האש.
הנזק שנגרם למטעי הבננות בעקבות הנזקים הישירים והקושי בגישה למטעים, הנמצאים על החוף בין צור לצידון, מוערך ב־353 מיליוני דולרים. הנזק שנגרם בעקבות השבתת הדיג עולה לכדי 58 מיליוני דולרים, ו־12% ממטעי הזיתים הושמדו. מטעי ההדרים ספגו נזקים של כ־16 מיליוני דולרים. גם גידולים נוספים, כמו תפוחי אדמה וירקות ניזוקו בשיעור של 23% באזורים שנסקרו, נזק שעולה לכדי 111 מיליוני דולרים. גם בוסתנים מעורבים, שדות טבק וכ־16% מן הכרמים באזור הסקר ניזוקו.
הנזקים הישירים שנגרמו לחיות משק עולים לכדי 99 מיליוני דולרים, וסך כל הנזק עולה לכדי 533 מיליונים. חלק מן הנזק נגרם בעקבות קושי בהאכלת עדרים, שאילץ רועים לשחררם לחופשי, ובעקבות פינוי של אזורים מיושביהם.
מבחינה סביבתית, הרסה המלחמה 13% מן היערות, 16% משטחי המרעה ו־17% מן המערכות האקולוגיות הנהריות באזורים שנסקרו. באזור הדרום בלבד, נהרסו 14% מן החוף, וניזוקו קשות תשתיות הטיפול בפסולת מוצקה. הנזקים לשירותים התלויים במערכות אקולוגיות טבעיות עומדים על 198 מיליוני דולרים.
תחקיר משנת 2022 הראה שהמים של כל הבארות, הנהרות והמעיינות הנמצאים מתחת לגובה של 1,800 מטרים מעל פני הים בלבנון מזוהמים. מים אלו אף גרמו להתפרצות של מחלת הכולרה בלבנון בקיץ שעבר
משבר מחריף: זיהום המים
סכנה נוספת אם כי פחות מיידית היא החומרים הרעילים, שאריות מהמלחמה, העשויים לדלוף אל המים ואל האדמה. למעשה, יהיה אפשר להעריך את ההיקף האמיתי של זיהום המים רק לאחר סוף עונת הגשמים והמסת השלג באביב. על פי מסמכים של הרשות המנהלית של נהר הליטני, דגימות מים באזורים שונים בדרום לבנון הראו שאריות של פוספור ופוספט בכל נקודות הדגימה באגן הניקוז הדרומי של הליטני בשיעור של יותר מפי 20 מבשנים הקודמות – מה שלמעשה הופך את המים באזור זה לבלתי־ניתנים לשימוש.
הרשות הזהירה גם מזיהומים כימיים אפשריים של מי הנהר ואף מזיהומים מידבקים שעשויים לנבוע מפינוי של פסולת ביוב לנהר. לפי הרשות, מדובר במשבר שדורש תגובה מיידית. תגובה כזו תהיה בראש ובראשונה מיפוי וניתוח של כל מקורות המים בדרום לבנון – בייחוד מפני שגם מי התהום עשויים ללקות בזיהום כימי, שטומן בחובו סיכון בריאותי של ממש לאוכלוסייה.
ככלל, לבנון סובלת מבעיה חמורה של זיהום מים. מהדי מציין שתחקיר משנת 2022 הראה שהמים של כל הבארות, הנהרות והמעיינות הנמצאים מתחת לגובה של 1,800 מטרים מעל פני הים בלבנון מזוהמים. מים אלו אף גרמו להתפרצות של מחלת הכולרה בלבנון בקיץ שעבר, שבעקבותיה הגדיר ארגון הבריאות העולמי את לבנון כאזור בסיכון גבוה, וכן להפצת הפטיטיס. השימוש במים אלו להשקיה מגביר את הסכנה. חוסר הטיפול בביוב מגביר את הסיכוי לזיהום של המים, ובכלל זה מי התהום.
ככלל, מתוך 80 תחנות לטיפול במים בלבנון כולה, רק מעטות פעילות באופן סדיר – כישלון טוטלי של תוכנית בתקציב של מיליארד וחצי דולר לטיפול בביוב שנמשכה משנת 2001 ועד שנת 2020. גם התחנות שעובדות, מהדי מטעים, אינן מחוברות לכל נקודות היישוב באזורן. כעת לסכנה זו נוספת הסכנה של זיהום המים בחומרים כימיים מסרטנים במדינה שבה התשתיות לטיפול במים כאמור כמעט שאינן עובדות – מצב שמצטבר לקראת משבר מים של ממש.
טיפול רשלני ובלתי־מתוכנן עשוי לגרום לזיהום אוויר, למשל שריפה של פלסטיק או של חומרים כימיים הנמצאים בהריסות. הטמנה במקומות שאינם מתאימים לכך עשויה לפגוע בסביבה ובמגוון הביולוגי באזורים אלו
הריסות הבתים – סכנה חמורה
על פי נג'את עוון סליבא, חברת הפרלמנט הלבנוני ופרופסורית לכימיה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, הריסות הבתים הם האתגר הסביבתי הדחוף והמסוכן ביותר, יותר מאשר זיהום האוויר או המים. הסיבה לכך היא שההריסות מכילות חומרים מסוכנים כמו אזבסט, מתכות כבדות כמו אבץ, עופרת וקדמיום, חומרים כימיים תעשייתיים ושאריות חומר נפץ שלא התפוצצו.
כל החומרים הללו יכולים להתפשט במים, באדמה ובמי התהום ולגרום נזק ארוך טווח. בעזה, לשם השוואה, על פי דוח של האו"ם, ההפצצות הישראליות גרמו כנראה לזיהום בלתי־הפיך של הסביבה.
מחקרים אף מראים שישנה גם חשיבות לדרך הטיפול בהריסות. טיפול רשלני ובלתי־מתוכנן עשוי לגרום לזיהום אוויר, למשל שריפה של פלסטיק או של חומרים כימיים הנמצאים בהריסות. הטמנה במקומות שאינם מתאימים לכך עשויה לפגוע בסביבה ובמגוון הביולוגי באזורים אלו.
סליבא בתורה מזהירה מן השימוש בהריסות כדי ליצור חופים מלאכותיים, כפי שקרה בעבר. לדעתה, ישנו תכנון של פוליטיקאים מסוימים לבצע תוכנית דומה גם כעת. לדבריה תוכנית שכזו עשויה להוביל להשלכה של הפסולת לים ללא תכנון ולפגיעות סביבתיות חמורות בים בשל החומרים הרעילים הנמצאים בהריסות ובשל השינוי של טופולוגיית קרקעית הים. חומרים רעילים אלו עשויים לפגוע במגוון הביולוגי של הים, אך גם להיכנס דרכו לשרשרת המזון ולפגוע ישירות בבני אדם או להוביל לפליטת מתאן לאטמוספרה ולהחמרת משבר האקלים.
האזורים המוגדרים לפינוי ההריסות הם מחצבות הנמצאות בשטחים ציבוריים ובמקרה הצורך גם שטחים פרטיים בהתבסס על הסכמת הבעלים. בהיעדר אחת מן האפשרויות הללו, יפונו ההריסות לאזורי פינוי זמני
סליבא יחד עם עורך הדין שוכרי חדאד אף שלחו מכתב רשמי לראש ממשלת לבנון, שבו מפורטים כלל ההיבטים החוקיים וההסכמים הבין־לאומיים הנוגעים לסוגיה הסביבתית. במכתב דרשו הכותבים מראש ממשלת המעבר נג'יב מיקאתי למנוע קבורת הריסות בים או הטמנה בלתי־מתוכננת שלהן באזורי טבע. הם גם דרשו ממנו להקים מנגנון מיון ומחזור לחומרי ההריסות כדי שייעשה בהם שימוש מחדש בשיקום לבנון. הקריאה הזו הצטרפה לקריאתה של סליבא להקטין חציבת חומרים מקומית על ידי דרישה להטבות מכס זמניות מארה"ב על יבוא מלט, קלקר וחומרי בניין אחרים.
השר לענייני איכות הסביבה כבר פרסם הנחיות מטעם משרדו שהגדירו אזורים לפינוי זמני של ההריסות, שיטות להעברתן ולפינוין הסופי. האזורים המוגדרים לפינוי ההריסות הם מחצבות הנמצאות בשטחים ציבוריים ובמקרה הצורך גם שטחים פרטיים בהתבסס על הסכמת הבעלים. בהיעדר אחת מן האפשרויות הללו, יפונו ההריסות לאזורי פינוי זמני. ההנחיות הדגישו גם את הצורך להימנע מפינוי ההריסות לים ואת החשיבות של מחזור במידת האפשר.
אך ההנחיות נתקלו בהתנגדות – ראשי הרשויות של שכונות הדאחייה הדרומית של ביירות, האזור שסבל אולי יותר מכל אזור אחר מן ההפצצות הישראליות, סירבו להישמע להנחיות של המשרד לאיכות הסביבה. ראש איחוד ראשי הרשויות של הדאחייה מוחמד דרגאם מסר שהם יפעלו אך ורק בהתאם להנחיה של הממשלה. בינתיים, הרשויות בדאחייה מפנות לצידי הדרך רק הריסות שחוסמות דרכים. דרגאם תירץ את ההתנהלות בטענה שההנחיות של המשרד אינן ברורות, אך הוא סירב להבהיר מהן הנקודות שאינן ברורות.
מהדי מטיל את האחריות להתנהלות על הכוח האמיתי העומד מאחוריו – לדעתו, חזבאללה ותנועת אמל – ומוסיף שהדבר מעלה חשש שהללו פועלים כדי להטמין את ההריסות בים לטובת יצירת חוף מלאכותי. מהדי מדגיש בנוסף שלא מדובר בעניין כספי, שכן העלות של פינוי ידידותי לסביבה של ההריסות איננה גבוהה יותר ואולי אף נמוכה יותר מפני שמִחזור החומרים יאפשר צמצום של עלויות השיקום.
רנין עוואד: האתגר של שיקום הרס בלתי-רגיל
התחקיר השני, זה של רנין עוואד, מתמקד בבעיית הטיפול בהריסות. עוואד גם היא מצטטת את חברת הפרלמנט סליבא, שמדגישה שמדובר ב"משבר פוליטי" שבו "הכישלון הפוליטי עולה על הכישלון הבריאותי והסביבתי". עוואד מדגישה שבזמן כתיבתה, שלושה שבועות לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, לממשלת לבנון עדיין אין תוכנית ברורה לטיפול בפינוי ההריסות. שר התקשורת אף הצהיר שהממשלה אישרה תוכנית ותקציב לכך, אך סירב לענות לעיתונאים ששאלו אותו להיכן מתכוונת הממשלה לפנות את ההריסות.
לפי ההערכות של המרכז לאיכות הסביבה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, ישנם בין 50 ל־100 מיליוני טונות של הריסות הדורשות פינוי בלבנון כולה – פי כמה וכמה יותר מאשר במלחמת לבנון השנייה. בסך הכול, לפי הערכות הבנק העולמי, ספגה לבנון במלחמה האחרונה נזק העולה לכדי 8.5 מיליארדי דולרים, כשחלק גדול מכך הוא נזק למבנים. לפי הבנק העולמי, ניזוקו כ־100 אלף יחידות דיור, מתוכן 18 אלף שנהרסו כליל. לפי הערכות אחרות, 48 אלף מבנים הושמדו כליל, 32 אלף ניזוקו חלקית, ו־146 אלף ניזוקו קלות.
יאסין, השר לאיכות הסביבה, הצהיר באוניברסיטה האמריקאית בביירות שמדובר באחת המלחמות ההרסניות ביותר בהיסטוריה של לבנון. אחת הבעיות המרכזיות טמונה במציאת שטח מתאים לפינוי בר־קיימה של ההריסות. כך למשל ציין יאסין שעדיין ישנה ערימת הריסות בקרבת נמל ביירות, תוצאה של הפיצוץ שאירע שם ב־2020, ושהממשלה עדיין לא הצליחה לפנות. למרות זאת, יאסין טען שלמשרד לאיכות הסביבה האמצעים, המימון והרצון לפינוי ההריסות באופן בר־קיימה.
לבנון מחויבת להגן על הסביבה הימית שבשטחה לפי הסכמי ברצלונה, שנועדו להגן על הים התיכון מפני זיהום ואשר אוסרים הטמנת פסולת בלתי־מפוקחת בים
כפי שצוין לעיל, השר אף פרסם הנחיות בנוגע לפינוי ההריסות שהדגישו שיש לתת עדיפות כשטחי פינוי לאזורים קרובים ומדורדרים סביבתית – בייחוד מחצבות. המשרד אף הדגיש את החשיבות של מיון הפסולת כדי להפריד ממנה חומרים רעילים ומזיקים.
שר התחבורה והתשתיות הלבנוני עלי חמייה טען שהפתרון היחיד לפינוי ההריסות מן הדאחייה הדרומית של ביירות הוא העברתן לים באזור קוסטה בראבה. לפי דיווחים אחרים, ישנן תוכניות אחרות לקבור את ההריסות בים מול צור.
אולם חברת הפרלמנט סליבא מתנגדת לתוכנית זו. לדעתה, מדובר בשיטה מיושנת שבה משתמשים פושעי מלחמה כדי להשתלט על שטח נוסף ולחזק את השפעתם. היא מדגישה שהדבר מנוגד להסכמים בין־לאומיים ושלבנון התחייבה לשמור על המסגרת של האו"ם ל'שיתוף פעולה למען פיתוח בר־קיימה.
חוף צור הוא אחד משמורות הטבע החשובות בעולם, משום שמדובר באזור הטלת ביצים של צבי ים. לדעתה, על אזור זה להפוך למוקד תיירות עולמי – ולא לאתר של קבורת פסולת. גם עורך הדין ג'אד טעמה הדגיש שלבנון מחויבת להגן על הסביבה הימית שבשטחה לפי הסכמי ברצלונה, שנועדו להגן על הים התיכון מפני זיהום ואשר אוסרים הטמנת פסולת בלתי־מפוקחת בים, וכן לפי הסכם האו"ם בעניין חוק הימים המחייב מדינות לשמור על הסביבה הימית ולמנוע זיהום אנושי – ובכלל זאת הטמנה בלתי־מתוכננת.
לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, נעשו כמה ניסיונות לפנות את ההריסות, אך אלו בסופו של דבר נערמו באזור מסוים, ונותרו בו עד היום
איך יטפלו בהריסות הבתים?
עוואד מדגישה שעדיין אין בלבנון פתרונות של ממש למשבר של פינוי פסולת בניין. לפי האסטרטגיה הלאומית של מנהלת הפסולת המוצקה של לבנון, יש לגבש תוכניות שיפתרו בעיה זו תוך שנתיים וכן תוכניות להקמת מתקני הטמנה של פסולת בניין ופסולת מוצקה באופן שיאפשר טיפול ב־25% מן הפסולת תוך 10 שנים וב־50% תוך עשרים שנה. למרות זאת, על פי ההנחיות של השר לאיכות הסביבה שהוזכרו לעיל, אין כעת בנמצא בלבנון מתקני הטמנה לפסולת בניין העומדים בתקני בריאות.
החוק בלבנון אוסר הטמנת פסולת בניין במקורות מים ובים, ומתיר העברה של הפסולת לאזורים פרטיים שבהם יש בורות או למחצבות, אך לא בטוח שיש מספיק כאלו בלבנון.
לפי עוואד, התוכניות הראשוניות להרחבת קו החוף של לבנון החלו לאחר מלחמת האזרחים שנגמרה בשנת 1990. אז בין 1991 ל־1998 הושלכה פסולת בניין ממרכז ביירות בחוף נורמנדי, ששימש אתר פסולת מוצקה במהלך מלחמת האזרחים. בהמשך, פיתחה החברה הלבנונית לשיקום מרכז ביירות את האזור כחלק מן הפרויקט שלה לשיקום מרכז העיר.
בשנת 2006, הציעה תוכנית הפיתוח של האו"ם מספר אפשרויות לטיפול בהריסות, אך לבסוף רובן הושלכו אל הים או לאתרי פינוי מאולתרים. גם ההריסות של מלחמת לבנון השנייה פונו לאתרי פינוי מאולתרים – שניים מהם ליד הים. לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, נעשו כמה ניסיונות לפנות את ההריסות, אך אלו בסופו של דבר נערמו באזור מסוים, ונותרו בו עד היום.
לאחר סיום המלחמה האחרונה, הודיע ראש הממשלה מיקאתי שהתקבלו הצעות לפינוי ההריסות, וכי הממשלה הסכימה על חלוקת האחריות בין מועצת הדרום ובין מועצת הסיוע העליונה על פי הסכמים מקומיים. אך על פי עוואד מדובר בניצול ציני של זמן משבר כדי להעביר הסכמים הנגועים בשחיתות ועוקפים מספר חוקים ונהלים, בייחוד כאלו שנועדו להגן על הסביבה.
יש להקים מתקן לטחינת בטון, ובו ניתן להשתמש במספר אופנים – ובהם בנייה מחדש או מילוי של מחצבות. לפי חליל, יש להעביר את ההריסות למקומות המיועדים לכך תוך שמירה על עקרונות סביבתיים
הדבר רלוונטי בייחוד מפני שההריסות של המלחמה שונות מסתם פסולת בניין – אלו הן הריסות שמכילות בתוכן אובייקטים רבים שאינם חומרי בניין, ובכלל זה רהיטים, חלקי עץ, חפצי חשמל, חלקים אלקטרוניים, חומריים כימיים וכו', שהיו בבתי המגורים או בבתי העסק בעת שנהרסו. לפי מומחים שונים, ישנו צורך לברר בבדיקות מעבדה אילו חומרים נמצאים בתוך הפסולת הזו.
הסיכון המרכזי לפי סמר ח'ליל, מומחית לניהול סביבתי שהתראיינה לכתבה, טמון לא רק בפצצות מצרר שעשויות עדיין להימצא בין ההריסות, אלא גם באזבסט, המשמש לבידוד בבנייה. אזבסט כידוע נוטה להיפרד לסיבים זעירים המופצים דרך האוויר וגורמים לסרטן ולמחלות כרוניות בדרכי הנשימה. למרות זאת, לא הוציא משרד הבריאות הלבנוני כל הנחיות לצוותים העוסקים בפינוי ההריסות בנוגע לטיפול באזבסט.
לפי ח'ליל, השלכה של חומרים כמו אזבסט לים עשויה להזיק ליצורים החיים המצויים בו ולמערכות האקולוגיות הימיות ואף להשפיע ישירות על האיכות של מי הים. חומרים אלו אף עשויים לדלוף למי התהום, שאזורים רבים הקרובים לחוף מסתמכים עליהם כמי שתייה. הנזקים של השלכת הפסולת לים, ח'ליל מדגישה, יתפשטו לאזורים נרחבים הרבה יותר מן האזורים שבהם הפסולת נמצאת.
לפי עורך הדין טעמה, צעד כמו הטמנת הפסולת בים דורש מבחינה חוקית קיום מחקרים להערכת השפעתו על הסביבה הימית. לפי חברת הפרלמנט סליבא, הדרך לטפל בפסולת עוברת במיון שלה ובמכירה של חומרים בעלי ערך כמו ברזל, אלומיניום, גבס ורהיטים.
בהמשך, יש להקים מתקן לטחינת בטון, ובו ניתן להשתמש במספר אופנים – ובהם בנייה מחדש או מילוי של מחצבות. לפי חליל, יש להעביר את ההריסות למקומות המיועדים לכך תוך שמירה על עקרונות סביבתיים, ובהם הרחקת ההריסות ממי תהום, ממקורות מים וממקומות מגורים.
