שנת 2007 הייתה שנה טובה לכלכלה המצרית. הצמיחה הגיעה בה ל־7.2%, כמעט פי שניים מהצמיחה שנמדדה בשנת 2003. גם האבטלה הייתה במגמת ירידה עם פחות מ־8.4% מובטלים ברבע האחרון של 2007 – ירידה של 3% מאז 2003. ההכנסה הכללית של המדינה עלתה בכ־21% מהשנה הקודמת; ההשקעה הזרה צמחה ואיתה הצטמצם הגירעון הלאומי. אך למרות כל מדדי הצמיחה שאפיינו את הכלכלה המצרית, נותר המצב הכלכלי בסיני מאחור, במיוחד באזור החופים הצפוניים של נואיבה, שם קשה לייצר הכנסה קבועה ובת־קיימה מאז הפיגועים ב־2004. גם האינפלציה הגבוהה שהגיעה לשיעור של 11.7%, העלתה מאוד את מחיריהם של מוצרי מזון, אנרגיה ומים – מוצרים בסיסיים הנחוצים כדי לקיים ענף תיירותי רווחי.
חוסר היציבות הכלכלית הזאת הוא מה שהוביל את מאג'ד א־סייד להקים גינה חקלאית קטנה בצמוד למחנה האירוח שלו בנואיבה ב־2007. מאג'ד, שהקים את קאמפ האירוח "חביבה" בחוף הים של נואיבה עוד ב־1994, שאף להקים גינת ירק שתתבסס על ירקות ועל עשבים עונתיים ושתהווה מקור תמיכה באספקת מזון למשפחתו ואם אפשר גם לבית האירוח תוך הוזלת העלויות באופן משמעותי.
א־סייד לא ידע עד כמה לגינה הקטנה הזאת יהיה תפקיד משמעותי בשנים הבאות. כבר בשנה לאחר מכן, ב־2008 עם המשבר הכלכלי העולמי, ירדו ההשקעות הזרות במצרים ב־60% ואיתן גם התל"ג המקומי שירד בשיעור של 5% בשנה אחת. יותר מכך, מבעד למספרים ראה א־סייד כיצד מספר התיירים הזרים בסיני צונח וכיצד פרויקטים תיירותיים רבים ברחבי החופים של סיני, היכן שתיירות היא המגזר הכלכלי החשוב ביותר, מדווחים על פשיטת רגל ונסגרים בזה אחר זה, ומשאירים את הקהילות המקומיות ללא מקור הכנסה בר־קיימה.
דווקא לאור המשבר הכלכלי, החליט א־סייד להרחיב את גינת הירק שלו ולהפוך אותה לחווה חקלאית של ממש וכזו שתתמוך בביטחון התזונתי המקומי. בעוד הוא שומע על שותפיו בעולם התיירות שחזרו לדוג כדי להביא אוכל לביתם, הוא שאף לתמוך בחיזוק הביטחון התזונתי דרך גידול תוצר חקלאי מקומי שיתווסף לדיג. א־סייד הבין שבעידן של משבר כלכלי עולמי יהיה קשה להבטיח הכנסה יציבה, אבל דרך החקלאות המדברית המסורתית של הקהילות המקומיות יהיה ניתן לפחות להבטיח אוכל מזין למשפחתו ולמקומיים באזור נואיבה.
עם מעבר הכלכלה המקומית להתבססות על תיירות, כמעט שנעלמה מהאזור המורשת החקלאית המדברית. כמו כן, באזור יבש וצחיח כמו סיני, רק באזור ההר הגדול (סנטה קתרינה) ובקרב קהילות בדואיות שונות החיות למרגלות ההרים וליד נחלים, נשמר הידע המסורתי של גידול אוכל במדבר בתנאים הקשים. ידע זה שנצבר דרך ניסיון ארוך שנים של גידול אוכל באזור צחיח ויבש הוא שאפשר את התפתחות הקהילות המקומיות ותמך בהן במשך מאות שנים לצד המסחר ולפני פיתוח ענף התיירות. דרך המורשת הזאת, האמין א־סייד, הוא יוכל ללמוד את סודות גידול האוכל במדבר לצד חיזוק המורשת הקהילתית המקומית.
כחלק מהמאבק במשבר האקלים, א־סייד מביע עמדות נדירות יחסית בציבור המצרי: הוא תומך בשיתוף פעולה אזורי עם כל מדינות האזור ואף ביקר כמה פעמים בישראל כדי ללמוד מהניסיון הישראלי בחקלאות מדברית
בשנים אלה, חיפש א־סייד מקומיים שזוכרים את מלאכות החקלאות שהיו נפוצות באזור, וניסה לשמר את הידע המקומי בייצור מזון. כך, בעשור שלאחר מכן, כבר הפכה החווה להיות למרכז הפעילות של מאג'ד. ב־2009 רשם אחד התיירים בחביבה את המקום ברשת החוות האורגניות של WWOOFF, וכך הבטיח לא־סייד זרם קבוע של מתנדבים מכל העולם שמתעניינים בחקלאות אורגנית. בין 2011 ו־2013, בזמן שעברה מצרים כמה הפיכות, הצליח א־סייד להשיג הכרה רשמית מקומית ובין־לאומית כחווה אורגנית ואפילו ליצור שותפות עם מרכז מחקרי לחקלאות מדברית שהביאה להקמה של מרכז לימודי במקום.
בשיחה עימו, א־סייד דואג להודות לבדואים המקומיים על שלימדו אותו את כל מה שהוא יודע על חקלאות מדברית. מבחינתו התרבות הבדואית היא השראה לחיים בריאים יותר ולקשר מאוזן יותר עם הסביבה המדברית. "חביבה המוקדשת למילה אהבה היא הניסיון שלי לבטא את האהבה הבדואית הזאת בדרך שתהווה השראה לקהילות אורגניות נוספות. חביבה באה לסמל אהבה הוליסטית המבוססת על הקשר שלנו לאדמה ועל הקשר בין כל החלקים השונים במערכת האקולוגית".
כשהתיירות החלה לחזור לסיני, כבר שינה לחלוטין א־סייד את המודל החקלאי של בית האירוח שלו. לפי המודל החדש, ההכנסות של בית האירוח תומכות בחווה החקלאית ויותר מכך בפיתוח תשתיות של חקלאות אורגנית מקומית באזור. כמו כן, בית האירוח עצמו משמש פלטפורמה לאירוח סדנאות ולמכירת התוצרת האורגנית לתיירים הכוללת עשבי תיבול, תה מורינגה ומלאכות מקומיות. עם השנים, החלה החווה לשווק ארגזי ירקות אורגניים לתושבים בדהב והפכה בעצמה למכניסה הכלכלית העיקרית ואפילו לאטרקציה התיירותית המרכזית של א־סייד. במקום החופשה על חוף הים של נואיבה, יותר ויותר מבקרים מגיעים לחביבה כדי לבקר בחווה החקלאית, לקנות תוצרת מקומית, בעוד בית האירוח מארח את אלו המעוניינים להישאר כמה ימים במקום ואפילו להתנדב בחווה או בעבודה עם הקהילות המקומיות.
לפי א־סייד, מאז ומתמיד כל מטרתו היא להעניק בחזרה לקהילה שנתנה לו כל כך הרבה. לדבריו "החזון הקהילתי שלי הוא רק מראה ישירה לדברים שראיתי וקיבלתי פה מהקהילות מסביב לאזור נואיבה לאורך השנים". לכן הוא גם שאף לתמוך בקהילות המקומיות באזור באמצעות חינוך והכשרה לעבודה בחקלאות מדברית. מאז 2015, הוא גם מוביל תוכניות סיוע לחקלאים אחרים באזור דרך תוכניות ההכשרה. הוא הביא למרכז הלמידה מאות בדואים מהאזור כדי להסביר להם על השילוב שבין בתי אירוח ותיירות לבין ביטחון תזונתי מקומי. כיום יש בסיני כבר 75 חוות אורגניות, 48 מתוכן הן בבעלות של משפחות בדואיות מקומיות.
מאז 2019, א־סייד פועל להרחיב את פעילותו על ידי הקמת רשת חוות אורגניות באזור סיני לצד מרכז לחקלאות מתחדשת (regenerative agriculture) השואפת לשמש מודל חדש לחקלאות שהוא לא רק בר־קיימה אלא מציע פתרון לפליטת גזי החממה דרך קיזוז פחמן וקשירתו בתוך הקרקע בשיעורים גבוהים יותר מאשר בחקלאות אורגנית ומסורתית. כמו כן, א־סייד ושותפתו לורנה פועלים להקים חוות נוספות שיעסיקו נשים בלבד כדי לשלב נשים בכלכלה המקומית וכך להעצים את מקומן בחברה במסגרת הנורמות החברתיות הקיימות באזור. כיום פועלות כבר 13 גינות ירק לייצור מזון בהובלת נשים; רבות מהן למדו את צעדיהן הראשונים בעזרת ההכשרות של א־סייד.
כחלק מהמאבק במשבר האקלים, א־סייד מביע עמדות נדירות יחסית בציבור המצרי: הוא תומך בשיתוף פעולה אזורי עם כל מדינות האזור ואף ביקר כמה פעמים בישראל כדי ללמוד מהניסיון הישראלי בחקלאות מדברית. מבחינתו "הבית של כולנו עולה באש", ולכן עלינו להניח בצד את חילוקי הדעות הפוליטיים ולשתף פעולה כדי להבטיח עתיד בר־קיימה לכל התושבים של האזור.
בתקופה שבה האינפלציה פוגעת בכלכלות בכל העולם ומחירי המזון בעלייה מתמדת, סיפורו של מאג'ד א־סייד מלמד אותנו על היכולת להשיג ביטחון תזונתי דרך הקמת חוות אורגניות קהילתיות מקומיות. אם הוא הצליח בתנאים כל כך קשים כמו של מדבר סיני, רבים אחרים יוכלו להצליח באזורים נוחים יותר לחקלאות, כמו ברחבי הארץ. אולי צמיחה דווקא בתוצרת אורגנית מקומית, במקום בתוצר גולמי כללי, תהיה הבשורה החיובית שתגיע מהמשבר הכלכלי הנוכחי.
