על אף שדת ומדע נחשבים פעמים רבות לתחומים מנותקים ואף מנוגדים זה לזה, מתברר שקיימים ביניהם חיבורים בלתי־צפויים. חיבורים אלה הם בסיס למחקריו של ד"ר סוהיב אחמד מאלכ, מרצה למדע ודת באוניברסיטת אדינבורו. מאלכ מחזיק בשני תארי דוקטור, האחד בהנדסה כימית והשני בתאולוגיה. במחקריו הוא עוסק בין היתר בקשר בין מדע ותאולוגיה אסלאמית.
לאחרונה, פרסם מאלכ עם עמיתו יורג מתיאס דטרמן מסניף אוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת' שבקטר אנתולוגיה בעריכתם תחת השם: "תאולוגיה אסלאמית וחיים מחוץ לכדור הארץ: אופקים חדשים במדע ובדת". ריאיון שנערך עם מאליק במגזין דיוואן וכן מאמר שהתפרסם בכתב העת התרבותי הלבנוני דרג' עוסקים בהיבטים שונים של התפתחות ז'אנר המדע הבדיוני בתרבות הערבית ובשאלה מה ניתן ללמוד מעיסוק ספרותי זה על מגמות חברתיות ואף על היבטים פחות מוכרים של התאולוגיה האסלאמית.
מאלכ ודטרמן חולקים עניין משותף בחקר הקשרים שבין מדע ודת, ובפרט מתעניינים במדע האסטרו־ביולוגיה, שחוקר את אפשרות קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ. אומנם כתיבה תאולוגית נוצרית לגבי השלכות קיומם של חיים כאלו קיימת, אולם השניים הבחינו בהיעדר פרספקטיבה אסלאמית על הנושא. הדבר מפתיע, הם טוענים, בהתחשב בעיסוק ארוך השנים של האסלאם בקוסמולוגיה ובמטפיזיקה.
מה יגיד האימאם לחייזרים
כשמרבית האנשים חושבים על אפשרות קיומם של חוצנים, הדבר מעורר שאלות רבות. האחרונה שבהן היא כנראה סוגיית ההשפעה התאולוגית של העניין. עם זאת, החוקרים מעלים שאלות פילוסופיות מעניינות שעשויות להתעורר במקרה כזה: מהי הייחודיות של האדם אם יתגלו חיים אחרים? מהי המחויבות המוסרית של בני האדם ליצורים סנטיינטים אחרים? כיצד הקוראן והחדית' עשויים להיות מפורשים במקרה של גילוי חיים כאלה?
באופן כללי, הרוח שעולה מפרקי הספר היא שגילוי חיים חיצוניים לכדור הארץ לא בהכרח יתנגש עם אמונות בסיסיות של האסלאם. בכל זאת, ישנו פרק שעוסק בקונפליקטים אפשריים בין גילוי חיים מחוץ לכדור הארץ לבין שישה עקרונות יסוד של הדת, אחד מהם הוא מה שנהוג לכנות התאולוגיה האנתרופולוגית.
במשך שנים, היו ויכוחים בין הוגים אסלאמים לגבי מהו "נזר הבריאה" (the best of creation, afdal al-khalq). יש הטוענים כי אלה בני האדם, ואחרים טוענים כי מדובר במלאכים. אחרים נשארו פתוחים לאפשרות שהתואר ילך לסוג אחר של יצורים, שטרם מוכרים לנו.
כמובן, נשאלת השאלה באיזה היבט "נזר הבריאה" הוא המצטיין – באינטליגנציה? במוסר? ביכולת רוחנית? כל אחד מאלה יוביל לתשובה שונה לשאלה. הנושא נידון בפרק מאת חמזה קראמאלי, שכותרתו "מידע תאולוגי על קיומם של חיים תבוניים מחוץ למערכת השמש שלנו: מטפיזיקה, כתבי קודש ומדע". פרק זה עוסק במחשבה סונית קלאסית לגבי כך שגם אם יתגלו חיים תבוניים נוספים, עדיין ייחשבו בני האדם עליונים עליהם מבחינה רוחנית ודתית.
לכן, בעוד גילוי חיים תבוניים יותר או עליונים יותר מבני האדם יעורר קשיים בעמדה המיוצגת בקוראן שלפיה האדם הוא נזר הבריאה, הדבר לא בהכרח יבטל את ההבנה האסלאמית של תפקידו הרוחני של האדם בבריאה.
ישנם תאולוגים הטוענים כי הקוראן מיועד לאנושות בלבד, ולכן גם אם יצורים אחרים יוכלו להבין אותו, הוא לא "יחול" עליהם במובן הדתי
שאלה נוספת שנידונה היא מה תהיה הרלוונטיות של הקוראן ושל כתבים דתיים אחרים עבור יצורים סנטיינטים שעשויים להתגלות מחוץ לכדור הארץ. כלומר, האם מעבר לאינטליגנציה, יצורים כאלה עשויים להיות בעלי יכולת מוסרית-דתית לקבל את הצו האלוהי?
כאמור, המסורת התאולוגית האסלאמית אינה שוללת בהכרח את קיומן של ישויות תבוניות לא־אנושיות. חוקרים כמו דויד סולומון ג'לאג'ל ופייסל עבדאללה מצביעים על כך שייתכן שישויות פוטנציאליות כאלה ייחשבו כבעלות אחריות מוסרית ויהיו בעלות פוטנציאל לחוות התגלות דתית, בין אם דרך הקוראן ובין אם בצורות אחרות. רעיון זה תואם את הגמישות התאולוגית הקיימת במסורת האסלאמית, אך יש מי שחולקים עליו. ישנם תאולוגים הטוענים כי הקוראן מיועד לאנושות בלבד, ולכן גם אם יצורים אחרים יוכלו להבין אותו, הוא לא "יחול" עליהם במובן הדתי.
בין שטיח מעופף לחללית
בעוד מרבית פרקי הספר בוחנים את הנושא של חיים חוצניים מזווית מחקרית אקדמית, ישנם כמה פרקים שעוסקים בנושא בהקשר לתרבות פופולרית, למשל הפרק שדן במוטיבים אסלאמיים המתקיימים בספרות מדע בדיוני מודרנית. בהמשך לכך, כתב דרג' עמאר אל־מאמון סוקר את התערוכה "אל עבר העתיד – מדע בדיוני ודמיון קולקטיבי חדש", שהוצגה בפריז בחודשים האחרונים.
תערוכה זו משכה רבים בין היתר בגלל תחושת תמיהה הדומה לזו המתעוררת נוכח הקישור בין הקוראן לאסטרו־ביולוגיה – מה לתרבות הערבית ולמדע בדיוני?
הז'אנר האומנותי והספרותי של מדע בדיוני מקושר לרוב לפיתוח מכונות וטכנולוגיות חדשות, להמצאות מדעיות ולתגליות מדעיות פורצות דרך, וגם לכסף שמניע את כל זה, כלומר לקפיטליזם. כיצד כל זה מתחבר עם העולם הערבי, והאם מדע בדיוני הוא ז'אנר ארוך שנים בכתיבה הערבית, או שמא מדובר בעניין מודרני יותר שיובא מתרבות המערב? התייחסויות לשאלות אלה ניתן למצוא הן בספרון המלווה את התערוכה והן בספרם של מאליכ ודטרמן על התאולוגיה המוסלמית והחיים מחוץ לכדור הארץ.
בספרון המלווה את התערוכה, לצד הסכמה כללית שז'אנר המדע הבדיוני הוא חדש יחסית בתרבות הערבית, מופיעים כמה רמזים מוקדמים ל"מדע בדיוני", למשל השוואה של מוטיב השטיח המעופף לחללית. כלומר, קיים ניסיון פרשני להשוות בין טקסטים ומדרשים הכוללים אלמנטים פנטסטיים מהתרבות הערבית הקלאסית לבין מה שמכונה כיום מדע בדיוני.
אל־מאמון אינו סבור שהשוואה זו בהכרח מוצדקת – הטקסטים הקלאסיים הם לרוב מדרשיים ובעלי אופי אידאולוגי, ונכתבו כפי שמקובל במסורת הכתיבה המוסלמית בתגובה לשאלות פילוסופיות ודתיות, וגם אם הם משתמשים במוטיבים לא־מציאותיים, הם אינם קשורים ל"מדע" במובנו הניסויי או להמצאות טכנולוגיות חדשות. לדבריו, מדובר במאמצים לחקור את הספרות הערבית הקדומה מתוך נקודת מבט של ז'אנר ספרותי מודרני שלא היה קיים בה כשהיא התפתחה ולמצוא אותו שם בכוח.
עיקר מה שהיצירות בתערוכה מצליחות להנכיח הוא מוצרים "מודרניים" שפולשים אל המקומי, מעצבים אותו מחדש, ואולי אף מחליפים אותו במשהו תעשייתי ופלסטי
מנגד, הפרשנות של מאליק ודטרמן רחבה יותר. בחלק מפרקי הספר שהשניים ערכו מצוינים אזכורים קדומים לאפשרות קיומן של תרבויות מחוץ לכדור הארץ, לדוגמה הפרק שבו מועמר ח'לילה מסביר כי פרשנותו של התאולוג הנודע פח'ר א־דין א־ראזי לסורת א־נחל (הדבורים, סורה מספר 16) מרמזת לאפשרות של קיום חיים תבוניים בחלקים אחרים של היקום.
ומה מוצג בתערוכה עצמה? אילו ייצוגים ויזואליים ולא־ספרותיים נכנסו תחת הכותרת "מדע בדיוני ערבי"? היצירה הראשונה שמושכת את העין היא מיצג של האומנית הסעודית זהרה אל־ע'אמדי שמתאר את המתח המתקיים בין הארכיטקטורה המסורתית לבין גורדי השחקים העתידניים שהפכו יותר ויותר בולטים לאחרונה בסעודיה. יצירה זו מוצגת לצד עבודות אחרות מאותו אזור אשר עוסקות בנושאים דומים, ומייצגות דימויים של צרכנים עתידניים בערים מודרניות כאנטיתזה לבנייה הערבית המסורתית.
בתערוכה ניתן להבחין גם בדימויים של מכוניות מרחפות מעל צפון אפריקה, למשל בציוריו של יוסף אובהאו, בפלישת חייזרים לדמשק ביצירות של איהם ג'אבר, בארכיאולוגיה טכנולוגית במיצב של הישאם בראדה ובמסע במציאות מדומה שמדמה את מסעו של ליאו אפריקנוס ביצירה מאת מוניר עיאשי. לדידו של מאמון, הצופים בתערוכה ניצבים אל מול צורות מדיה מגוונות להצגת העתיד – או במקרים מסוימים ההווה – אך הקשר עם ה"מדע" אינו תמיד נוכח.
מנגד, מה שמאוד נוכח בתערוכה הוא תפיסת העתיד דרך המציאות החומרית ולאו דווקא ההתפתחות המדעית. עיקר מה שהיצירות מצליחות להנכיח הוא מוצרים "מודרניים" שפולשים אל המקומי, מעצבים אותו מחדש, ואולי אף מחליפים אותו במשהו תעשייתי ופלסטי. בניגוד לדיונים בספרם של מאלכ ודטרמן, אין כאן לרוב דמיון של צורות חיים אחרות, אלא רק של תרבות חומרית אחרת. יוצאת דופן בהקשר זה היא עבודה של הלבנונית סוראיה חדאד קריידוס, שמציגה מעין יצורים פטרייתיים שנותנים פתח לדימוין של צורת חיים לא־מוכרת.
מבנה העומק של ספרות המד"ב הערבית
מאמון מסכם כי הרושם שהתערוכה משאירה אינו בהכרח של מדע בדיוני אלא יותר של תפיסת ההווה שבו התפתחות חומרית פולשת למרחב מסורתי. לבסוף, הוא חוזר לדיון בשאלה אם אומנם מתקיים כיום ז'אנר מדע בדיוני של ממש בתרבות הערבית.
אכן, רומנים רבים בז'אנר שניתן לכנותו מדע בדיוני נכתבו בערבית במחצית השנייה של המאה ה־20, רבים מהם הפכו לרבי־מכר לנוער. באופן מעניין, רבים מהם מתרחשים בהקשר של מדינות המפרץ, שכבר בהווה מתקיים בהן שילוב של טכנולוגיה והון כלכלי המאפשרים תכנון פרויקטים עתידניים כגון העיר ניאום, עיר סעודית שעתידה להיות בעלת מערכת חוקים מודרנית יותר מזו שבשאר המדינה ולהתבסס על חדשנות טכנולוגית שתתבטא בין היתר באבטחה ובלוגיסטיקה שיבצעו רובוטים, תוזן מאנרגיה ירוקה ותכלול שימוש בהולוגרמות במערכת החינוך.
עוד בנסיעת המטרו בדרך לתערוכה, אל־מאמון מתאר, הוא נתקל בפרסומת הקוראת לעוברים והשבים "להשקיע במאדים" במסגרת תוכנית החלל של איחוד האמירויות
למרות מאמצים נקודתיים, מאמון מסכם כי הניסיון לפתח תרבות מדע בדיוני ערבית עדיין נמצא בראשיתו, וטרם הפך לתופעה חברתית רחבה. כך לדוגמה, אין כמעט סרטי מדע בדיוני ערביים, על אף שבתרבויות אחרות הם הופכים במהרה לשוברי קופות. תרבות המדע הבדיוני הערבית נותרת בשוליים וממוסגרת לרוב כחיקוי של ז'אנר מערבי: ישנה ביקורת הטוענת שאין מדובר באמת בספרות "ערבית" אלא בחיקוי בלבד.
אולי השאלה המעניינת בהקשר זה היא האם ספר מדע בדיוני אמור להתאפיין רק בשימוש בטכנולוגיות עתידניות או בצורות חיים ייחודיות כדי להיחשב לכזה? דווקא הרחקת הדמויות והנסיבות לזמנים ולמקומות בלתי־מוכרים משמשת פעמים רבות לביקורת על המציאות המיידית מאוד שבה הכותב חי, וייתכן שהביקורת החברתית וההתייחסות לתנאים החברתיים הנוכחיים היא מאפיין חשוב לא פחות של הז'אנר.
עוד בנסיעת המטרו בדרך לתערוכה, אל־מאמון מתאר, הוא נתקל בפרסומת הקוראת לעוברים והשבים "להשקיע במאדים" במסגרת תוכנית החלל של איחוד האמירויות, שכבר הושקעו בה יותר מ־10 מיליארד דולר. ייתכן שדווקא זה הייצוג הטוב ביותר של "מדע בדיוני ערבי", בעידן שבו תיירות חלל תהפוך בקרוב לעניין אטרקטיבי עבור עשירים, ובעתיד גם אולי למפלט עבור מי שידו משגת מכדור הארץ הפגוע משינויי אקלים, מלחמות ועוני.
