התנהלותו המביכה של בנקיראן, שזכתה לדיווח מקיף בעיתונות המרוקאית, היא חלק מגל של חששות השוטף את הממלכה בעקבות זכייתה בבחירות של המפלגה האסלאמיסטית שבראשותו והקמת הממשלה המזוהה עם קו אסלאמיסטי מתון. החשש הגדול הוא אסלאמיזציה של המדינה, החלת חוקים "בניחוח שרעי" ונסיגה הדרגתית מהרפורמות החשובות שביצע המלך מוחמד השישי במהלך העשור האחרון. יש גם חשש גובר להסגה לאחור של זכויות הנשים והתנערות, גם אם חלקית, מההישגים המשמעותיים של ארגוני הנשים בכל הנוגע למעמד האישה, זכויותיה במשפחה, ובעיקר חשש לפגיעה בחוקים שנחקקו מאז שינוי המֻדַוַונַה (חוקי המשפחה) ב-2003. אמירות של שרים בממשלה על כך שנשים חייבות להתלבש בצניעות, שאין ליישם בהכרח את המגבלות שהמֻדוונה השיתה על גברים (כמו קביעת גיל 18 כמינימום בנישואי נשים, הגבלות על נישואי גבר לאישה שנייה וכדומה), כמו גם התבטאויותיה השמרניות של השרה היחידה בממשלה הנוכחית, בסימה חכאווי, בענייני גירושין והפלות – כל אלה מעוררים חשש בקרב פעילות פמיניסטיות וארגוני נשים, ובקרב ציבור הנשים במרוקו בכלל. לזאת מתווספות תקריות אלימות, בודדות אמנם, בהן תקפו פעילים סלפיסטים נשים צעירות שהיו לבושות באופן שאינו צנוע לטעמם. אירועים אלה התרחשו ברחוב, באור יום וללא התערבות ממשית של המשטרה. הם עוררו גל מחאה רחב במרוקו והממשלה והעומד בראשה הוגדרו "זאב בעור של כבש".
כחודש אחרי התקרית המביכה ברבאט התגבשה בצרפת ממשלה חדשה בעקבות זכייתו של הסוציאליסט פרנסואה הולנד בבחירות לנשיאות. דמות מיוחדת ומעניינת בלטה, לפחות לעיניים מרוקאיות, במהלך המירוץ של הולנד לנשיאות, ולאחר מכן בתהליך הקמת הממשלה החדשה בראשותו של ז'אן-מארק איירו: דמותה הצעירה (34) של נַגַ'את בּלְקַאסֵם, ילידת העיירה הקטנה בּני-שיכר ממחוז נַאדור במרוקו, שהיגרה לצרפת בגיל 4 בעקבות אביה, הפועל הפשוט, וקיבלה אזרחות צרפתית רק לאחר הגיעה לבגרות. בלקאסם, בוגרת לימודי מדע המדינה (בהצטיינות) ואם לתאומים מנישואיה לצרפתי שאינו מוסלמי, הצליחה לטפס במעלה הסולם החברתי והפוליטי הצרפתי ולהוכיח כי האינטגרציה, כולל זו של המוסלמים המושמצים תדיר בצרפת, לא פסה מן העולם. בלקאסם אמנם מסרבת לקבל על עצמה את התיוג של 'מהגרת' או 'ערביה', אולם מאז החלה בפעילות פוליטית לפני כעשור היא מעורה בפוליטיקה המרוקאית ומהווה גורם חשוב בקשר בין שתי המדינות. במהלך מערכת הבחירות בצרפת היא ביקרה תכופות במרוקו על מנת להעמיק את קשריה עם הארמון והמלך, ובעיקר כדי לשכנע את אלפי בעלי זכות הבחירה החיים במרוקו להצביע למפלגה הסוציאליסטית ולהולנד. בעיתונים מרוקאים מופיעים דיווחים שוטפים על בלקאסם בחודשים האחרונים, ובאחד מהם אף נשאלה השאלה העוקצנית: "האם כיום נשים צריכות להגר כדי להצליח?"
