בעוד שלושה ימים, ב-26 בפברואר, ילכו אזרחי איראן להצביע בבחירות לפרלמנט (המג'לס) ולמועצת המומחים. כ-55 מיליון בעלי זכות בחירה יוכלו להצביע עבור כ-6,200 מועמדים בבחירות למג'לס וכ-160 מועמדים בבחירות למועצת המומחים.
הבחירות למג'לס מתקיימות אחת לארבע שנים בשטה איזורית-אישית. במג'לס 290 מושבים, שחמישה מתוכם שמורים למיעוטים הדתיים המוכרים באיראן (3 נציגים למיעוט הנוצרי, נציג אחד למיעוט היהודי ונציג אחד למיעוט הזורואסטרי).
מאז כינוסו של המג'לס לראשונה בשנת 1906 בעקבות המהפכה החוקתית הוא מבטא את ריבונות העם. מאז המהפכה האסלאמית (1979) נתונה אמנם הסמכות הפוליטית בידי המנהיג העליון, ולמג'לס אין השפעה רבה על קביעת האסטרטגיה האיראנית, בעיקר בתחומי מדיניות החוץ. אף על-פי כן, המג'לס אינו חסר חשיבות. ראשית, יש בידיו סמכויות המוקנות לו מתוקף החוקה, ובהן אישור אמנות והסכמים בין-לאומיים, אישור תקציב המדינה ויכולת להדיח שרים או למנוע את מינויים, כפי שעשה מספר פעמים גם בשנים האחרונות. בתנאים מסוימים אף יכול המג'לס להמליץ, ברוב מיוחד, על הדחת נשיא, כפי שעשה פעם אחת ביוני 1981, כאשר המליץ על הדחת הנשיא אבו אל-חסן בני סדר.
שנית, המג'לס מהווה זירה מרכזית לעימותים הפוליטיים המתנהלים מאז המהפכה האסלאמית בין זרמים פוליטיים שונים. אף על-פי שהבחירות למג'לס הן בחירות אישיות, הרי שרוב המועמדים מזוהים עם אחד הזרמים המרכזיים בפוליטיקה האיראנית. השמרנים נהנו מרוב מוצק במג'לס עד שנת 2000, גם לאחר ניצחונו של מוחמד ח'אתמי הרפורמיסטי בבחירות לנשיאות בשנת 1997. בשנת 2000 הצליחה קואליציה של קרוב ל-20 קבוצות ומפלגות רפורמיסטיות לנצח בבחירות.
השמרנים למדו את הלקח, ובמערכות הבחירות האחרונות (2004, 2008 ו-2012) פעלו לנטרול כוחם של הרפורמיסטים באמצעות שימוש במועצת שומרי החוקה בת 12 החברים, שחציים אנשי-דת הממונים על-ידי המנהיג וחציים משפטנים הממונים על-ידי ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על-ידי המנהיג. בסמכות המועצה לפסול חוקים שנחקקו על-ידי המג'לס אם אינם עולים בקנה אחד עם חוקת איראן או ההלכה האסלאמית. בנוסף שמורה בידי המועצה הסמכות לפסול מועמדים המתמודדים במערכות הבחירות למוסדות הנבחרים במדינה.
לקראת הבחירות למג'לס נרשם מספר שיא של למעלה מ-12,000 מועמדים, מתוכם למעלה מ-1,400 נשים. בתום תהליך סינון המועמדים אישרה מועצת שומרי החוקה למעלה מ-6,200 מועמדים; כ-5,200 מהם נפסלו וכ-610 פרשו מהמרוץ. בעיצומו של הליך סינון המועמדים נודע כי רק 30 מבין 3,000 המועמדים הרפורמיסטים שנרשמו לבחירות אושרו על-ידי מועצת שומרי החוקה. הפסילה הגורפת עוררה ביקורת ציבורית ופוליטית חריפה, בכלל זה מצד הנשיא רוחאני. בשלב השלישי ואחרון של סינון המועמדים אישרה מועצת שומרי החוקה כמה מאות מועמדים נוספים, בהם כמה עשרות המזוהים עם המחנה המתון, אך הדבר לא הביא לשינוי דרמטי ביחסי הכוחות בין מתונים לשמרנים.
בעקבות זאת נגוזה תקוותו של המחנה הרפורמיסטי לשחזר את נצחונו בבחירות 2000. אולם המתונים תומכי הנשיא לא זנחו את שאיפתם להשיב לעצמם את השליטה בפרלמנט, באמצעות כינון קואליציה עם גורמים מתונים במחנה השמרני וקריאה לאזרחים להצביע בהמוניהם. בבחירות 2012, שהתקיימו בצל אווירת הדיכוי הפוליטי, החליטו הארגונים הרפורמיסטים המרכזיים להחרים את הבחירות בטענה כי השלטונות לא הבטיחו את התנאים הראויים לקיום בחירות הוגנות. החרמת הבחירות הותירה למעשה את המאבק הפוליטי בידי מספר רשימות מועמדים המזוהות עם הימין השמרני. הפעם קראו הרפורמיסטים להשתתפות המונית בבחירות מתוך הערכה כי שיעור הצבעה גבוה יגביר את כוחם של המתונים, הזוכים בדרך כלל לתמיכה רבה יותר בקרב הציבור.
לקראת הבחירות הצליחו המתונים תומכי הממשלה לגבש קואליציה בין מועמדים המשתייכים לשלושה מחנות מרכזיים: המחנה הרפורמיסטי בהובלת הנשיא לשעבר, מוחמד ח'אתמי; תומכי הנשיא רוחאני במרכז הפוליטי; והאגף המתון במחנה השמרני בהובלת יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני. במחוז טהראן, מחוז הבחירה המרכזי המיוצג במג'לס על-ידי 30 נבחרי ציבור, הציגו המתונים רשימה בת 30 מועמדים, 8 מהם נשים. בראש הרשימה הוצב המועמד הרפורמיסטי מוחמד-רזא עארף, סגנו של הנשיא לשעבר ח'אתמי. עארף התמודד בבחירות האחרונות לנשיאות איראן ופרש מהמרוץ ימים ספורים טרם הבחירות כדי לחזק את חסן רוחאני. מועמד בולט נוסף ברשימה הוא חבר המג'לס המכהן עלי מוטהרי. מוטהרי, גיסו של יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני, נמנה על מחנה השמרנים המתונים ונחשב לאחד מחברי המג'לס הביקורתיים ביותר בשנים האחרונות ביחס להתנהלות המשטר בסוגיות שנויות במחלוקת.
בצדה השני של המערכת הפוליטית מבקשים השמרנים מתנגדי הממשלה להבטיח לעצמם רוב, שיאפשר להם להגביל את יכולתו של הנשיא רוחאני לקדם יוזמות חקיקה ולממש את יעדי ממשלתו בשנים הקרובות. בשונה מהרפורמיסטים, השמרנים לא התקשו לגבש רשימות מועמדים מטעמם ב-31 המחוזות ברחבי איראן. במחוז טהראן הם העמידו רשימה בת 30 מועמדים (6 מהם נשים) והציבו בראשה את ע'ולאם-עלי חדאד עאדל, יו"ר המג'לס לשעבר ומחותנו של ח'אמנהאי. ברשימה בולט ייצוגם של נציגי "חזית העמידה האיתנה" (פאידארי). חזית זו נתמכת על-ידי איש הדת הרדיקלי איתוללה מוחמד-תקי מסבאח-יזדי, והיא מזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני. הרכבה הקיצוני של הרשימה עורר ביקורת גם מצד גורמים במחנה השמרני בטענה שהדבר עלול להרחיק מצביעים פוטנציאלים המזהים עצמם כשמרנים אך מסתייגים מהקיצוניות, שאפיינה בשנים האחרונות את חזית העמידה האיתנה. ערב הבחירות קרא חדאד עאדל למועמדים שמרנים שלא נכללו ברשימות המומלצות מטעם השמרנים לפרוש מן המרוץ כדי למנוע פיצול קולות, אך קריאתו לא זכתה להיענות נרחבת.
במקביל לבחירות למג'לס יתקיימו גם הבחירות למועצת המומחים, המורכבת מ-88 אנשי דת. גם בחירות אלה מתקיימות בשיטה אזורית-אישית והן נערכות אחת לשמונה שנים בלבד. מועצת המומחים אחראית לפי חוקת הרפובליקה האסלאמית לפקח על פעילות המנהיג, למנות לו יורש ואף להדיחו אם מצאה כי אינו כשיר עוד להמשיך ולמלא את תפקידו. הבחירות לא עוררו בעבר התעניינות מיוחדת, משום שהמועצה אינה מהווה גוף פעיל בחיים הפוליטיים היומיומיים. אולם לבחירות הקרובות נודעת חשיבות מיוחדת לנוכח הסבירות הגבוהה שהמועצה הנבחרת תידרש לבחור את המנהיג העליון הבא, על רקע הרעת מצבו הבריאותי של המנהיג הנוכחי, עלי ח'אמנהאי.
למעלה מ-800 מועמדים נרשמו לבחירות למועצת המומחים, 16 מהם נשים. בתום סינון המועמדים נותרו כ-160 מועמדים. בין המועמדים הבולטים אשר מועמדותם לא אושרה נמנה חסן ח'ומיני, נכדו הצעיר של מכונן המהפכה האסלאמית, שסומן כאחד המועמדים הבולטים מטעם מחנה תומכיו של הנשיא רוחאני. מועצת שומרי החוקה פסלה גם את מועמדותן של כל הנשים שביקשו להיבחר למועצת המומחים.
מאז כינונה של המועצה בדצמבר 1982 אוחזים השמרנים ברוב מוצק בה. מאבק הכוחות המרכזי מתנהל בשנים האחרונות בין האגף המרכזי המתון במחנה השמרני, המזוהה בעיקר עם הנשיא לשעבר ויו"ר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני (שבשנת 2011 הודח מתפקידו כיו"ר המועצה), לבין האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני, שנציגו הבולט הוא איתוללה מוחמד תקי מסבאח-יזדי.
מועמדי המתונים בבחירות למג'לס בטהראן
סינון המועמדים מבטיח כי יחסי הכוחות במועצה לא ישתנו באופן משמעותי. אף על-פי כן מקווים המתונים להשיג שני יעדים מרכזיים: חיזוק מעמדם באופן יחסי, בתקווה שיוכלו למלא תפקיד מרכזי יותר במאבק הכוחות הצפוי עם מותו של המנהיג העליון, ודחיקתם החוצה מהמועצה של אנשי דת רדיקלים, ובראשם מסבאח-יזדי, מוחמד יזדי, מזכיר אגודת המרצים של המכללות הדתיות בעיר קום, ואחמד ג'נתי המשמש כמזכיר מועצת שומרי החוקה. במחוז טהראן הציגו המתונים רשימה של 16 מועמדים ובראשם רפסנג'אני והנשיא רוחאני.
המאבק בין הרפורמיסטים לבין הנהגת המשטר באיראן, שהגיע לשיאו במהומות 2009, הוביל לדיכויים ולדחיקתם של הראשונים אל מחוץ לקונצנזוס הפוליטי המותר על-ידי המשטר. תוצאות הבחירות למג'לס ולמועצת המומחים לא צפויות להביא לשינוי דרמטי ביחסי הכוחות הפוליטיים במדינה, ובהעדר מועמדים בולטים המזוהים עם האגף השמאלי-רפורמיסטי משקף התהליך כולו את האוטוקרטיזציה הגוברת של המשטר. עם זאת, מאבקי הכוחות באיראן נמשכים. נראה כי גם הציבור האיראני עדיין מייחס חשיבות רבה למשחק הפוליטי, מגלה בו עניין ומוכן ליטול בו חלק פעיל חרף המגבלות מצד המשטר על ההתמודדות בבחירות.
תוצאות הבחירות הקרובות תספקנה עדות למאזן הכוחות הפוליטי הנוכחי בצמרת האיראנית. הבחירות מהוות מבחן כוח משמעותי ראשון עבור רוחאני מאז נבחר לנשיא בקיץ 2013 ומאז נחתם הסכם הגרעין בין איראן למעצמות בקיץ 2015. תוצאות הבחירות למג'לס עשויות להשפיע באופן מיוחד על יכולתו לקדם את יעדי ממשלתו עד לבחירות הבאות לנשיאות הצפויות בקיץ 2017, ובמידה מסוימת אף על סיכוייו להיבחר לתקופת כהונה נוספת.
