זה מספר שבועות מתפרסמים דיווחים על תגבור משמעותי של כוחות משמרות המהפכה של איראן בסוריה. עד כה לא ידוע על השתתפות איראנית משמעותית במתקפה הקרקעית של צבא סוריה שכבר החלה, אולם נראה כי קאסם סולימאני, מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, שוהה בשטח ומתאם את מהלכי המתקפה.
בהנחה סבירה שמדובר בתגבור בסדר גודל של למעלה מאלף חייל, מדובר בשינוי משמעותי למדי באסטרטגיה האיראנית. מאז מלחמת לבנון הראשונה איראן לא שלחה כוח בסדר גודל כזה לאף מדינה במזרח התיכון, והעדיפה להשיג את מטרותיה באמצעות שליחים: מיליציות שיעיות בעיראק, חזבאללה ושיעים זרים בסוריה. כוחות מקומיים אלה מכירים את השטח טוב יותר, מאפשרים לאיראן להכחיש את מעורבותה במתרחש ובעיקר חוסכים לה אבדות בנפש.
אפשר להציע שני הסברים מרכזיים לשינוי הנוכחי באסטרטגיה האיראנית. ראשית, משטר אסד נקלע למצוקה קשה וזקוק בדחיפות לסיוע ישיר של רוסיה ושל איראן כדי להשתלט מחדש על שטחים שאיבד, בעיקר בצפון-מערב המדינה. שנית, האיום המיידי של דאע"ש הוסר מעל עיראק, מה שמאפשר למשמרות המהפכה להסיט משאבים לטובת סוריה מבלי לחשוש מהסתבכות בו-זמנית בשתי זירות לחימה. לכך אפשר להוסיף את ההתפתחויות הבין-לאומיות: הסכם הגרעין שמאפשר לאיראן חופש פעולה רב יותר מחוץ לגבולותיה (ובקרוב גם משאבים כספיים נוספים), והמעורבות הרוסית הגוברת במזרח התיכון.
אף כי הכוחות האיראנים, בהיקפם הנוכחי, יכולים לסייע לצבא אסד, הדרך להכרעת המורדים ארוכה ביותר. למעשה, התרחיש הסביר הוא כי המעורבות האיראנית בשטח תביא להארכת הלחימה בסוריה. מעבר לכך, המהלך הזה יכול להתברר כחרב פיפיות באיראן עצמה. מאות רבות של חיילים נשלחו לסכן את חייהם למען משטר אסד, הרחק מגבולות המדינה, ובימים האחרונים כבר נערכו באיראן לוויות של מפקדים וחיילים שנהרגו בסוריה. אף שלדעת הקהל באיראן אין השפעה, לרוב, על מדיניות חוץ ובטחון, המשטר יצטרך להביא אותה בחשבון.
למעשה, סביר להניח שבמשטר האיראני עצמו, ובייחוד בקרב ממשל רוחאני, העמקת המעורבות בסוריה שנויה במחלוקת. הגברת המאמצים המדיניים מצד משרד החוץ האיראני לקדם פתרון מדיני, שיעלה בקנה אחד עם האינטרסים האיראנים, עשויה להעיד על כך שמבחינת הממשל עדיף למצוא פתרון דיפלומטי למשבר טרם תיקלע איראן לבוץ סורי מדמם ויקר עד מאוד.
