מה משותף לנתניהו ולאל-קאעדה? שניהם חוששים משיתוף פעולה בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית. האפשרות שתנועה אסלאמיסטית תשתלב במסגרת פוליטית דמוקרטית מערערת את תפישת עולמם. נתניהו סבור שזו אשליה; אל-קאעדה סבור שהדבר אינו מוסרי.
בשבועות האחרונים מוביל נתניהו קו הסברה הטוען שחמאס ודאעש הם זהים. הוא מנסה לטשטש את הגבולות בין חמאס, שהוא ארגון המכיר בדמוקרטיה כשיטה פוליטית לגיטימית ומעוניין להשתלב ברשות הפלסטינית, ובין אל-קאעדה והמדינה האסלאמית (לשעבר דאעש) הרואים בדמוקרטיה כפירה, וברשות הפלסטינית כופרים. אבל למרות ניסיונותיו של נתניהו ליצור זהות בין התנועות הללו, בפועל חמאס ואל-קאעדה שונים מאוד אלה מאלה, ואף מנהלים ויכוח ממושך בשאלת השתלבותו של חמאס בבחירות הפלסטיניות והכורח לשתף פעולה עם ישראל.
ראשיתה של המחלוקת בין חמאס לאל-קאעדה בשנת 2006, כאשר חמאס השתתף בבחירות לרשות הפלסטינית. אַיְמַן זַוַואהִרִי, מבכירי אל-קאעדה, האשים אז את אנשי חמאס ב"מכירת פלסטין ליהודים". לא זו בלבד שנכונותו של חמאס להשתלב במסגרת של בחירות דמוקרטיות ולחלוק בשלטון עם הפתח היה פסול בעיניו של זוואהרי, הוא אף ביקר ישירות את נכונותו של חמאס לכבד הסכמים קודמים עם ישראל, שמנהיגים פלסטינים חתמו עליהם.
תשובת חמאס לאל-קאעדה נוסחה בידי מחמוד א-זהאר, ממנהיגי חמאס: "אנחנו תנועה שחיה עם האנשים בעולם הממשי ומנסה למשוך אותם לאסלאם באמצעות חוכמה ועצה טובה". בצדק טען א-זהאר שהחמאס שונה מאל-קאעדה בכך שהוא חי בקרב עמו ודואג לצרכיו. כידוע, חמאס צמח (בתקופת השלטון של ממשלות הליכוד) כתנועה חברתית שמטרתה להיטיב עם המוסלמים ולשפר את חייהם. עיקר פועלו בתחילת דרכו היו מוסדות חינוך, סיוע לעניים ופעולות צדקה. גם אחרי ששינה את אופיו והפך לארגון טרור הלוחם נגד מדינת ישראל עדיין הדגיש חמאס את הקשר הישיר שלו לאוכלוסייה. ואילו אל-קאעדה והמדינה האסלאמית, בניגוד לחמאס, הם ארגונים הטובחים במוסלמים ומתעלמים מצרכיהם החברתיים והכלכליים.
הבדל נוסף בין חמאס לבין אל-קאעדה והמדינה האסלאמית ניכר ביחסם של ארגונים אלה כלפי לאומים ומדינות במובן המערבי. חמאס מכיר בזכות הקיום של מדינות ושואף להקים מדינה פלסטינית; בשל כך הוא מתאים את המדיניות שלו לאינטרסים של כלל הפלסטינים, כפי שהוא תופש אותם. אל-קאעדה והמדינה האסלאמית, לעומת זאת, סבורים שמדינות נועדו להפריד בין המוסלמים ולהחליש אותם, ולכן הם דוחים את עצם רעיון המדינה ושואפים להקים ח'ליפות אחת במקום הרבה מדינות מוסלמיות. יתרה מזאת, אל-קאעדה והמדינה האסלאמית מעוניינים שהפלסטינים יילחמו בישראל ובמערב עד טיפת דמם האחרונה; הם אינם מכירים באינטרסים המיוחדים והמיידיים של הפלסטינים ובהסכמים שמנהיגיהם חתמו עם ישראל – לעומת חמאס, הרואה עצמו כמי שמייצג את האינטרסים של הפלסטינים ומוכן לפיכך להכיר בהסכמים שחתם אש"ף.
ההשוואה בין חמאס לאל-קאעדה או בינו לבין המדינה האסלאמית משולה להשוואת המתנחלים לנטורי קרתא. אלה גם אלה יהודים המקפידים על מצוות היהדות וקוראים באותם טקסטים, אך למרות זאת, השקפות עולמם שונות בתכלית זו מזו ואף סותרות אחת את השנייה בכל הקשור לפוליטיקה, לשאלת קיומה של מדינת ישראל וליחסיה עם שכניה. כשם שההשוואה בין המתנחלים לנטורי קרתא היא שטחית ומגוחכת, כך גם ההשוואה בין חמאס לאל-קאעדה היא מופרכת.
מדוע חשוב להבהיר כי חמאס אינו דומה לאל-קאעדה והמדינה האסלאמית בכל הקשור לישראל? כי למרות שחמאס הוא ארגון טרור, הוא גם פרגמטי. הוא מעוניין להגיע להידברות עם ישראל, והוא עושה זאת. הוא מציע הודנות, הוא ניהל משא ומתן עם נתניהו בפרשת גלעד שליט, ובימים אלה, לאחר מבצע צוק איתן, הוא מנהל משא ומתן עם ישראל סביב הסדר בשאלת עזה. יתר על כן, חמאס מעוניין לשפר את מצבם של הפלסטינים, וכאשר הוא נכשל בכך הוא פתוח לשינויים במדיניותו – ולכן ניתן גם להפעיל עליו לחץ. במילים אחרות, עם חמאס ניתן לדבר, וההוכחה הטובה ביותר לכך היא המשא ומתן שנתניהו עצמו מקיים איתם מדי כמה שנים כדי לפתור משברים.
אם כך, מדוע נתניהו טוען שאל-קאעדה ודאעש זהות לחמאס? יש לכך שתי סיבות. ראשית, נתניהו מעוות את תדמיתו של חמאס משום שאינו מעוניין לנהל איתם משא ומתן להשגת שלום, וכדי למנוע זאת נוח לו לכרוך את חמאס עם אל-קאעדה בחבילה אחת. הוא מוכן להידבר עם חמאס כדי "לנהל את הסכסוך" עמם אבל לא כדי להגיע להסכם שלום שיחייב אותו לוויתורים לפלסטינים.
הסיבה השנייה קשורה לתפישת עולמו של ראש הממשלה, הדומה במידה רבה מאוד לתפישת עולמם של אנשי אל-קאעדה והמדינה האסלאמית, וביסודה המושג "התנגשות הציוויליזציות". גם נתניהו וגם ארגונים אלה מבינים שתהליך דיפלומטי מוצלח בין ישראל לתנועה אסלאמיסטית עתיד לערער את המכנה המשותף של השקפת עולמם: העולם שרוי במלחמת דתות, וכל ניסיון להכיר בזכות הצד האחר להתקיים, פסול מוסרית מיסודו.
