לפני כשבועיים פגשתי חוקר משפט מוסלמי ושוחחתי עמו על המצב הפוליטי במולדתו – תוניסיה. מהר מאוד נסובה השיחה על הסלפים בתוניסיה. החוקר הביע חשש כבד מהאלימות שנוקטים הסלפים; חוצפתם מחד גיסא והפסיביות של מפלגת השלטון, אל-נהדה, מאידך גיסא, גרמו לו לחשוש מהעתיד הצפוי למדינה.
ואכן, בימים האחרונים חווה תוניסיה גלי אלימות המעידים כי חושיו של אותו חוקר חדים ומדויקים. האירועים האלימים החלו בשל תערוכת אמנות שהציגה תמונות שפגעו ברגשותיהם של הסלפים. אחת מן התמונות, לדוגמה, מציגה את שם האל, "אללה", באותיות המורכבות מזבובים מתים. השמועה על התערוכה נפוצה בקרב הסלפים והם החלו לזרום לאזור הגלריה. אמנם מולם התייצבו שוטרים שניסו לבלום אותם ולהרגיע את הרוחות, אך נוכחות המשטרה לא מנעה מהם לשרוף תמונה, להשליך פסל מהגג ולהשחית את הגלריה בכתובות גרפיטי. סלפים נוספים פגעו במתקני משטרה ברחבי תוניסיה, בבית משפט ובמטה של ארגון עובדים. במהומות נפצעו למעלה ממאה וחמישים שוטרים.
התגובות הרשמיות של ממשלת תוניסיה ממוקדות כעת בהנמכת גובה הלהבות ובהשתלטות על הרחוב. השלטונות הכריזו על עוצר ושגרירויות של מדינות זרות הזהירו את נתיניהן מפני השתתפות בהפגנות. אולם מעבר לניסיון למגר את האלימות, מדיניות הממשלה משקפת את האמביוולנטיות שאותו חוקר ציין בפני לפני כשבועיים. מצד אחד, שר הפנים של תוניסיה כינה את האירועים "מעשי טרור" ואיים שהמשטרה תצויד בעתיד באמצעים לפיזור הפגנות באש חיה ותשתמש בהם. מצד שני, סמיר דילו, השר לענייני זכויות האדם, הפנה אצבע מאשימה כלפי ה"ארגון לאמנויות יפות", שלדבריו הפר הסכמים עם משרד התרבות, ואף הודיע כי הארגון ייתבע בשל כך בבית המשפט. כך או כך, גורמי החוק בתוניסיה ממשיכים לחקור את הפרשה ועדיין לא הגישו דו"ח וממצאים רשמיים.
התגובות על המהומות הללו מלמדות על הקשיים לשלב תפישות שונות של האסלאם עם ערכים ליברליים. מפלגת השלטון, אל-נהדה, היא מפלגה אסלאמיסטית מתונה המחפשת את שביל הזהב בין סגנון חיים מערבי וליברלי ובין אורח חיים אסלאמי. מנהיגיה עֵרים לכך שרבים מתושבי תוניסיה אימצו לעצמם תפישת עולם ליברלית ואף הצביעו בעד מפלגות שחרתו על דגלן את הקריאה להוביל את תוניסיה על פי ערכים ההולמים גישה זו. שתיים מן המפלגות הללו הן שותפותיה של מפלגת אל-נהדה בשלטון. ואולם, מימין לאל-נהדה מתקיימות תנועות וקבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות הדורשות לחדש את הח'ליפות וליישם את המשפט המוסלמי (השריעה) במלואו. לא מעטים מתומכי התנועות הללו נוקטים אלימות; סביר להניח שהם היו נוכחים בגלריה ובשאר אירועי האלימות שהתחוללו בטוניס בימים האחרונים.
תגובה מעניינת במיוחד על המהומות הושמעה מפיו של המנהיג הבולט ביותר בתוניסיה, רשיד גנושי שביקש להרגיע את הרוחות. גנושי טען שאין מדובר אלא בהתפרעות של אסלאמיסטים תוניסאים קיצוניים וכי לדידו, אין בכך כדי להפתיע, שכן, זוהי תופעה מובנת שעתידה לחלוף. הוא המשיך והסביר כי גם גם במפלגתו-שלו היו בעבר קיצוניים. כך או כך, גנושי טען כי המהומות אינן תוצאה של קריאתו של מנהיג אל-קאעדה, איימן ט'ואהירי. במילים אחרות, גנושי דחה את האפשרות כי לאל-קאעדה יש קשרים עם ארגונים אסלאמיסטים בתוניסיה או השפעה על אירועים המתרחשים בה. עם זאת, מובן שעצם ההכחשה מלמדת על החשד שלאל-קאעדה יש השפעה בתוניסיה.
ספק אם דברי ההרגעה של גנושי אכן משיגים את מטרתם וספק אם הם משפיעים על החוקר התוניסאי שפגשתי ועל אינטלקטואלים מתמערבים שכמותו. בהמשך אותו ערב סיפר החוקר בסיפוק לא מבוטל שאת שני בניו הוא שלח לצרפת כדי ללמוד שם. דומה שרמז לכך שאם האסלאמיסטים הקיצונים יטרפדו את הדמוקרטיה בתוניסיה, ואם מפלגת השלטון תניח לתוניסיה לטבוע, בניו, לפחות, יינצלו.
