באמצע חודש דצמבר האחרון התקיים באוניברסיטת טהראן כנס שעסק במשא ומתן הגרעיני בין איראן למערב. הכנס, שבו השתתפו שלושה אנשי אקדמיה בכירים המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי, הפך לזירת ביקורת חריגה כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. חבר המג'לס לשעבר, אחמד שירזאד, דוקטור לפיזיקה, טען בהרצאתו כי אין כל הצדקה לתוכנית זו. הוא ציין כי אין באיראן מאגרי אורניום מספקים והיא אינה שולטת בידע המדעי הדרוש על מנת לקיים מעגל דלק גרעיני מלא. לדבריו, איראן תלויה באופן מוחלט ברוסיה להקמת כורים גרעיניים חדשים, ועדיף היה לה לרכוש כורים באיכות טובה יותר ממדינות המערב ולהתמקד בפיתוח תעשיות הנפט והגז שבהן יש לה יתרונות יחסיים. שירזאד טען כי הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן גובות ממנה מחיר כלכלי כבד ואין כל עדות לכך שתוכנית הגרעין סייעה להתקדמותה המדעית.
פרופ' סאדק זיבאכלאם, מרצה למדעי המדינה ופרשן פוליטי בכיר, הצטרף לביקורת. זיבאכלאם, שנידון לפני מספר חודשים לשנת מאסר על תנאי בעקבות ביקורת שמתח על מדיניות הגרעין, טען כי הנזק שנגרם לאיראן כתוצאה מתוכנית הגרעין חמור אף יותר מזה שנגרם לה בעקבות מלחמתה עם עיראק (1980—1988). זיבאכלאם תקף את המגבלות שהוטלו על הבעת ביקורת בסוגיית הגרעין בתקופת ממשל אחמדינז'אד וטען כי בכל פעם שהציבור והעיתונות מנועים מלהביע את דעתם בנושאים שונים התוצאה אינה טובה.
הדובר השלישי בכנס היה ד"ר דאוד הרמידאס-באוואנד, מומחה ליחסים בינלאומיים, שיצא נגד ההשוואה שנעשתה על-ידי הנשיא אחמדינז'אד בין תוכנית הגרעין להלאמת תעשיית הנפט בראשית שנות החמישים. באוואנד ציין כי בעוד שהלאמת הנפט על-ידי ראש הממשלה מוחמד מוסאדק נעשתה במסגרת החוק הבינלאומי במטרה להגן על משאבי הטבע של איראן, תוכנית הגרעין שוללת מאזרחיה את זכויותיהם הבסיסיות.
הכנס באוניברסיטת טהראן עורר ביקורת חריפה מצד גורמים בימין השמרני האיראני, שהאשימו את המשתתפים בסילוף המציאות ובשיתוף פעולה עם אויבי הרפובליקה האסלאמית. עורך היומון השמרני "כיהאן", חוסיין שריעתמדרי, כינה את המבקרים "דוברי האויב", וקרא לממשלה להתנער מהם. במאמר מערכת בעיתונו ציין שריעתמדרי כי טענות המבקרים מופרכות לגמרי, משום שמאגרי הנפט והגז באיראן מתדלדלים במהירות ולא ניתן לסמוך על מדינות אחרות שיבטיחו את צרכיה של איראן לאורך זמן. שריעתמדרי האשים את אנשי האקדמיה כי הם פועלים בשירות המערכה הפסיכולוגית המנוהלת על-ידי המערב נגד איראן, במטרה להעצים את קולות המתנגדים לתוכנית הגרעין ולהציג אשליה לפיה רוב הציבור האיראני מסתייג מעמדת המשטר. גם היומון "וטן אמרוז" תקף את משתתפי הכינוס וטען כי מדבריהם נשמע קולו של בנימין נתניהו. במאמר שכותרתו: "קול אחד עם ישראל" נכתב כי הביקורת אינה מבטאת עמדה מדעית, כי אם רצון להגן על אינטרסים אמריקאים. העיתון מתח ביקורת גם על שתיקת ממשלת רוחאני לנוכח דבריהם של אנשי האקדמיה, ותהה האם הדבר מעיד על תמיכתה בעמדתם.
דברי המרצים עוררו סערה גם במערכת הפוליטית. ראש הרשות השופטת, איתוללה סאדק אמולי לאריג'אני, גינה את המפקפקים בזכותה של איראן לתוכנית גרעין, וטען כי מנהלי המו"מ נהנים מתמיכת הציבור כולו במאמציהם להגן על זכויות הגרעין. חבר ועדת החוץ והביטחון של המג'לס, אסמאעיל כות'רי, דרש לנקוט צעדים משפטיים נגד משתתפי הכינוס וציין כי אזרחי איראן יודעים היטב שהמבקרים שבויים בידי זרים.
ביקורת על תוכנית הגרעין האיראנית נחשבה במשך שנים לטאבו במדינה שבה התקשורת מתמודדת עם מגבלות צנזורה חמורות. באוקטובר 2007 פרסם אתר האופוזיציה האיראני "רוז אונליין" מזכר שנשלח מטעם המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן לעורכי העיתונים וסוכנויות הידיעות, שאסר על פרסום כל דיווח או פרשנות שעלולים להעיד על חילוקי דעות פנימיים בנוגע לתוכנית הגרעין או להחליש את עמדת מנהלי המו"מ האיראנים. בחירתו של חסן רוחאני לנשיאות בקיץ 2013 הביאה לשינוי מסוים בעניין זה. במהלך מערכת הבחירות ואחריה הצהיר רוחאני עצמו כי הצנטריפוגות צריכות להסתובב, ובלבד שגם חיי האזרחים והכלכלה ימשיכו לנוע קדימה. דבריו, וההתקדמות במו"מ הגרעיני, יצרו הזדמנויות חדשות לבחינה פומבית של מקומה של תוכנית הגרעין בסדר העדיפויות הלאומי.
אווירת הפתיחות היחסית שנוצרה בעקבות בחירתו של רוחאני לנשיא נוצלה על-ידי מבקרי הממשלה בימין הרדיקלי לניהול מערכה הסברתית נגד פשרות במו"מ הגרעיני. במקביל העלו כמה אמצעי תקשורת תהיות בנוגע לחשיבות תוכנית הגרעין לנוכח המחיר הכלכלי הכבד הכרוך בה. בינואר 2014 פרסם, למשל, האתר "עסר-י איראן", המזוהה עם האגף המתון במחנה השמרני, מאמר פרשנות שגרס כי חייהם של אזרחי איראן קודמים לאנרגיה הגרעינית, וקרא לממשלה להמשיך במאמציה להשיג הסדר גרעיני שיאפשר את הסרת הסנקציות הכלכליות.
הכנס באוניברסיטת טהראן עשוי להעיד על שלב נוסף בשיח הציבורי בנוגע לתוכנית הגרעין. אף על-פי שמשתתפי הכנס אינם בעלי השפעה על תהליך קבלת ההחלטות בתחום הגרעין, הרי שביקורתם מבטאת הכרה גוברת באיראן בצורך להגיע להסדר גרעיני שיאפשר שיפור במצב הכלכלי. אין משמעות הדבר כי איראן תהיה מוכנה לסגת מ"קווים אדומים" שהוגדרו על-ידי ראשי המשטר לקראת הסדר עם המערב. עם זאת, התרחבות השיח הציבורי בעניין עשויה לספק לנשיא רוחאני רוח גבית במאמציו לשכנע את המנהיג העליון בצורך להסכים לויתורים הדרושים על מנת להשיג הסכם קבע.
