בנים חורגים לכורדיסטאן

הקיץ האחרון היה ככל הנראה הקשה בתולדותיה של הקהילה היזידית בעיראק. ב-3 באוגוסט פלש ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" לאזורים היזידיים בסינג'אר, מה שהוביל לעקירתם של 350 אלף תושבי האזור היזידים ולריסוק קהילותיהם. מאות אלפי פליטים יזידים נאלצו לחפש מקלט על הר סינג'אר מאימת אנשי "המדינה האסלאמית" שארבו להם במישורים המקיפים את ההר ונותרו נצורים עליו משך שבועות ארוכים, חשופים לחום המדברי הכבד, למחלות, לרעב ולצמא. אלפי יזידים מצאו את מותם בימי הפלישה, ובשבועות שלאחר מכן נחטפו אלפי נשים יזידיות על-ידי אנשי "המדינה האסלאמית" והפכו לשפחות מין של לוחמי הארגון. ילדים רבים התייתמו מהוריהם או מתו בשל התנאים הקשים על ההר.

המראות הקשים הפכו את היזידים, שלא בטובתם, לנוכחים בכל סלון בעולם. זעקתם נשמעה מעל לכל במה והם זכו לסימפתיה ולתשומת לב שלא זכו בה מעולם לפני כן. אלא שמזה חודשים ארוכים נדמה כי הסוגיה היזידית הולכת ומתפוגגת לה מסדר היום העולמי ומלב העיסוק התקשורתי. תמונות הזוועה של סבלות העקורים הנצורים על ההר חלפו להן לאחר חילוץ הנצורים לכורדיסטאן העיראקית ויישובם במחנות פליטים. התפיסה הרווחת היא כי כעת נמצאים היזידים במקום מבטחים, בין אחיהם הכורדים, ואין עוד חשש לשלומם, האישי והקהילתי.

אלא שמסע אינטנסיבי של מעצרים ופעולה רשמית ובלתי-רשמית של שלטונות החבל הכורדי האוטונומי כלפי מרכזי כוח יזידיים עצמאיים בכורדיסטאן העיראקית בשבועות האחרונים מטילים ספק רב באשר לביטחון שבו נתונים היזידים ובאחווה שבין הכורדים ליזידים.

היזידים השוהים בכורדיסטאן העיראקית כפליטים חשים עצמם אורחים לא רצויים חרף ההצהרות החוזרות ונשנות של ההנהגה הכורדית כי תגן עליהם כבשר מבשרה של כורדיסטאן. תחושות של הדרה, התעלמות ודחיקה מצד הכורדים הפכו רווחות בין היזידים בחודשים שחלפו מאז האירועים, ואלה מצטרפות לתחושות קשות של התעלמות בין-לאומית ממצוקותיה של הקהילה ושל דחיקה מן העיסוק התקשורתי.

בקהילה היזידית שוררת תרעומת על העדרה של פעולה בין-לאומית נחושה לשחרור 7000 החטופות היזידיות. אף שהאתרים שבהן מוחזקות רבות מהן ידועים בדיוק רב, מאז ראשית המעורבות הבין-לאומית במלחמה נגד "המדינה האסלאמית" לא פעלו הקואליציה הבינלאומית, ממשלת עיראק או ממשלת החבל הכורדי לשחררן. עוד מתרעמים היזידים על הקפאת שחרורה של סינג'אר בשלב הנוכחי, ואינם מבינים את הסיבות שהובילו לבלימת השלמתו של המבצע לשחרורם של האזורים היזידיים. האזור שמצפון להרי סינג'אר שוחרר במבצע מהיר שארך ימים ספורים בחודש דצמבר, ומיד אחריו פנו הכוחות הכורדיים ("כוחות ההגנה של סינג'אר" היזידיים, הפשמרגה, PKK, YPG ו-YPJ) לשחרר את החזית הדרומית. הנוכחות של דאע"ש באזור זה רצינית הרבה יותר והלחימה מסובכת, כך שהכוחות נעצרו במקומם ולא השלימו את שחרורה של החזית.

ב-21 במרס פיזרו כוחות הביטחון הכורדיים ("אסאיש") באלימות רבה הפגנת הזדהות שארגנו פעילים יזידים מארגון "היוזמה היזידית מסביב לעולם", ארגון סיוע הומניטרי יזידי המסייע לעקורים היזידים במחנות שבכורדיסטאן, בכמה מחנות פליטים באזור העיר דהוכּ. המפגינים התכנסו במחנות הפליטים להפגנות הזדהות עם הפגנה גדולה שארגנו ארגונים יזידיים באותה שעה בעיר בריסל שבבלגיה, ודרשו חופש ביטוי והפגנה ליזידים בכורדיסטאן העיראקית, טיפול טוב יותר בעקורים והתערבות בין-לאומית לשחרורן של החטופות. בחודשים שלפני ההפגנות הללו נעצרו למעלה מ-120 מפעילי הארגון, עברו חקירות קשות וספגו איומים על חייהם, מה שאילץ את חלקם לעזוב את כורדיסטאן ולבקש מקלט באירופה. ההפגנות היזידיות במחנות פוזרו מיד עם תחילתן באלימות רבה, תוך ירי כדורי גומי, התזת סילוני מים והכאת עשרות מפגינים באלות. עשרים וחמישה צעירים נעצרו בידי כוחות הביטחון באמתלה של הנפת דגל ההתנגדות היזידי, שהנפתו בכורדיסטאן נאסרה.

פיזור ההפגנה היזידית במחנה הפליטים ח'אנכּ ב-21 במרס (צילום מסך: ÊzîdîPress)

למעצר המפגינים היזידים נלוו מספר אירועים נוספים בין הכורדים ליזידים. בראשית החודש שעבר עצרו כוחות הביטחון הכורדיים את ח'יירי עלי אבראהים, צעיר יזידי המתנדב בארגון "היוזמה היזידית מסביב לעולם", בעקבות ביקורת חריפה שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו נגד נשיא החבל הכורדי מסעוד בארזאני. מעצרו של אבראהים היה המשך ישיר למעצרים ולאיומים שהיו מנת חלקם של מתנדבי "היוזמה" מאז הקמת הארגון, שנודע בביקורתו החריפה כלפי השלטונות הכורדיים ויחסם ליזידים שמצאו מקלט בתחומם. אלא שלאחר מסע המעצרים בהפגנות היזידיות רק שבועיים קודם לכן, מעצר זה היה בבחינת חצייה של גבול דק ועדין מאוד שעד אז נמנעו הכורדים מלחצות – שלילת חופש הביטוי והמחאה מן היזידים.

מיד לאחר מעצרו של אבראהים פורסם ברשתות התקשורת היזידיות כי שלושה פעילים יזידים ותיקים ובולטים – דח'יל עוסמאן (זמר המוכר בכל בית בכורדיסטאן), חג'י קיראני וברכּאת עיסא – נאלצו לעזוב את עיראק באותם ימים, לאחר שקיבלו איומים על חייהם מגורמים שהזדהו כמקורבים לשלטונות הכורדיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה קיבלו השלושה, כפעילים יזידים רבים אחרים, איומים על חייהם, אלא שנראה כי הפעם היה האיום מוחשי מאוד וגרם להם לבקש מקלט בתורכיה (עוסמאן) ובגרמניה (קיראני ועיסא).

מימין לשמאל: ברכּאת עיסא, דח'יל עוסמאן וחג'י קיראני (צילום: ÊzîdîPress)

לשיא הגיעה ההסלמה בין הצדדים במעצרו של חיידר ששו, מייסדם ומפקדם העליון של "כוחות ההגנה של סינג'אר", שפנה לפיקוד הפשמרגה עוד לפני האירועים בסינג'אר בבקשה לחמש יזידים נגד מתקפה אפשרית של דאע"ש. הוא נדחה בהבטחה כי כוחות הפשמרגה יספקו הגנה ליזידים, מה שכידוע לא התממש. ששו נעצר בערב ה-5 באפריל בפשיטה של כוחות האסאיש על בית שבו ביקר בכפר ח'אנכּ שבקרבת העיר דהוכּ, ונלקח למעצר במקום לא ידוע, לזמן לא ידוע וללא עילה חוקית נראית לעין.

מעצרו המפתיע של ששו היה לשיאו של מה שהסתמן כקמפיין מתוזמר ומכוון של הרשויות הכורדיות לדיכוי היזידים, השפלת מנהיגיהם והפעילים הבולטים בקרבם. המבצע הכורדי בא לשים קץ מהיר לכל פוטנציאל של חריגה מהקו הכורדי הרשמי ביחס ליזידים, אם בדמות הישארותם בתחומי כורדיסטאן העיראקית בכפיפות לשלטון הכורדי, או בדמות זהות יזידית אלטרנטיבית-בדלנית, שאינה מחויבת לכבלי הזהות הלאומית הכורדית. לכן החליטו השלטונות הכורדיים לחסל מרכזי כוח יזידיים וכיסים של פעילות יזידית עצמאית מדי לטעמם של השלטונות והמפלגות הפוליטיות הכורדיות.

יממה לאחר מעצרו של ששו כבר דווח על הסכם שהושג בין המפלגות הכורדיות PUK (ששו שימש בעבר כחבר פרלמנט מטעמה) ו-KDP לשחרורו של ששו. אלא שנשיא החבל הכורדי, מסעוד בארזאני, סיכל את הוצאתו לפועל של ההסכם והצהיר כי לא יקבל כוח צבאי יזידי נפרד ולא יסכים להנפת דגל ההתנגדות היזידית בכורדיסטאן. רק שישה ימים לאחר מכן הודו הכורדים רשמית במעצרו של ששו. "קבוצה של לוחמים מאזור סינג'אר הקימו מיליציה בלתי חוקית שאמורה הייתה לפעול שלא תחת משרד הפשמרגה של ממשלת החבל הכורדי", הודיע אומיד סבאח, דוברו של בארזאני. "מוקדם יותר השנה קיבלה הקבוצה התרעה שלא להקים את הכוח, ואף ניתן להם אולטימטום של חודשיים כדי לחזור בהם מתכניותיהם. נמסר להם כי אם הם מתכוונים להילחם למען סינג'אר, הם מוזמנים להצטרף רשמית לפשמרגה. מעצרו של חיידר ששו נובע מהחלטתו לבקש סיוע בנשק מן המיליציות השיעיות של 'אל-חשד א-שעבּי' (ההתגייסות העממית) הנתמכות על-ידי איראן והפועלות לצד צבא עיראק. מעשה זה היה התגרות ברורה ברשויות הכורדיות. אנחנו רוצים שיהיה ברור לכל שלא נרשה לאיש להקים מיליציות לא-חוקיות", הוסיף הדובר. "מי שינסה לעשות כן – יועמד לדין. מעצרו של ששו היה מעצר רשמי ואין מדובר בחטיפה או בהעלמה".

ממשלת החבל הכורדי עמדה בסירובה לשחרר את ששו ממעצר והציבה מספר תנאים לשחרורו, ביניהם הדרישה לסגור לאלתר את "כוחות ההגנה של סינג'אר", לוותר על דגל ההתנגדות היזידית, להכפיף את הלוחמים היזידים בסינג'אר לפשמרגה ומעל הכל – דרישה חד משמעית שששו עצמו יעזוב לאלתר את כורדיסטאן ויחדל מכל פעילות פוליטית או צבאית. בשבוע שלאחר המעצר ניסו הרשויות הכורדיות, לעתים באמצעות מתווכים יזידים בכירים, ללחוץ על משפחתו של ששו המתגוררת בגרמניה להשפיע עליו להצהיר שהוא מקבל את התנאים.

רק ב-13 באפריל, יותר משבוע לאחר מעצרו, שוחרר ששו בזכות עסקה מעורפלת שהוא וככל הנראה גם ה-PUK חתמו עליה. ברור, עם זאת, שאף לא אחד מן התנאים שהציבה ההנהגה הכורדית יתמלא, שכן מיד עם שחרורו הצהיר ששו ש"כוחות ההגנה של סינג'אר" חופשיים להחליט בעצמם אם הם מעוניינים להצטרף לפשמרגה וכי בכוונת היזידים לוותר על דגל ההתנגדות. נוסף על כך, ששו נותר בכורדיסטאן העיראקית והמשיך לפעול בחופשיות רבה.

לוחמים מ"כוחות ההגנה של סינג'אר"; חיידר ששו שלישי משמאל, נושא נשק (צילום: מג'דל רשו)

הכורדים נתונים כעת במצב של מלחמה קשה מול ארגון "המדינה האסלאמית" והם חשים שהם נלחמים עם הגב לקיר, מה שיכול להסביר את העצבנות של רשויותיהם ואת אפס הסובלנות שהן מגלות למצוקה היזידית. ייתכן אף כי ההתייצבות הכורדית הנחושה נגד המיליציות השיעיות של "אל-חשד א-שעבּי" היא ניסיון לקרוץ לאמריקנים, בעלי בריתם הנאמנים של הכורדים, שנתפסים בעיניים אמריקניות כאי אחרון של יציבות בתוך הפרויקט העיראקי הכושל שלהם (האיום של "המדינה האסלאמית" על ארביל, בירת כורדיסטאן, הוא שדחף אף ארה"ב למלחמה בדאע"ש). הכורדים מבקשים בכך לבסס את עמדתם בקוטב המתנגד לנוכחות האיראנית בעיראק, בייחוד על רקע המתרחש במדינה ולנוכח הישורת האחרונה במו"מ בין המעצמות לבין איראן בסוגית הגרעין.

אלא שעובדה זו אינה משנה ליזידים, ואולי אף מחריפה את תחושת הנטישה שהם חשים מצד הכורדים. אם הקהילה היזידית הייתה מפולגת ומפוצלת עד כה, בעיקר על רקע חילוקי דעות ביחס למפלגות הכורדיות השונות בתוך כורדיסטאן העיראקית ומחוץ לה, הרי שהיום כמעט כל חלקי הקהילה מאוחדים על רקע הדיכוי הכורדי והפעולה נגד סמלי הקהילה וזכותה לפעולה עצמאית ולהגנה עצמית.

מעצרו של חיידר ששו והעסקה הלא ברורה שהובילה לשחרורו הפכו אותו לסמל לנחישות ועמידה איתנה בקרב הקהילה היזידית. לצד זאת, סירובו הנחרץ של בארזאני להכיר בדגל ההתנגדות היזידית פעל פעולה הפוכה: הקהילה יצאה למחות על מניעת הנפתו של דגלה, בשעה שקבוצות מיעוט אחרות בכורדיסטאן העיראקית, כגון האשורים והתורכמנים ולצידם גם תנועות האסלאם הפוליטי המקומיות, מורשות להניף את דגליהן באופן חופשי, כולל באירועים רשמיים. ההפגנות היזידיות יצאו ממחנות הפליטים וסחפו גם את הקהילות היזידיות באירופה, שיצאו לסדרה של הפגנות מחאה וזעם שבהן הדגלים היחידים שהונפו היו דגלי ההתנגדות היזידיים. כך הפך דגל ההתנגדות של המיליציה היזידית, שהיה לפנים שולי ובעל משמעות סמלית ומוראלית בלבד, לסמל המאחד את הקהילה היזידית כולה. אחדות זו מלֻווה בהתגברות השיח הבדלני בקהילה והתעצמות החשדנות, הפחד והאנטגוניזם הרווחים בקרבה כלפי מוסלמים בכלל והרשויות הכורדיות בפרט.

מפגינים יזידים בעיר הנובר שבגרמניה מניפים את דגל ההתנגדות היזידית (צילום: ÊzîdîPress)

דוגמה מובהקת לכך סיפק חיידר ששו עצמו בימים האחרונים, במה שנראה כקריאת תיגר ישירה נגד הרשויות הכורדיות: ששו, המבקר בגרמניה, הכריז בשיתוף עם מפקד בכיר נוסף ב"כוחות ההגנה", דאוד ג'ונדי, על יוזמה חדשה להקמתה של "ישות יזידית חדשה", קרי מפלגה יזידית, "דמוקרטית-כורדיסטאנית-עיראקית, שתשמור על הקיום היזידי, אותו מרכיב כורדיסטאני-עיראקי שורשי, ותבטיח את זכויותיהם על בסיס השילוש של חירות, צדק ושוויון".

האפשרויות העומדות בשלב זה בפני היזידים אינן רבות: הגירה קולקטיבית למדינה זרה נראית בלתי אפשרית במציאות הנוכחית; החזרה לכפרים בסינג'אר, חלומם של יזידים רבים, לא תוכל להתגשם לפני שחרורה של סינג'אר (וגם אז שיקום החיים שנותצו יהיה קשה מאוד); ההישארות במחנות הפליטים אינה פתרון לטווח הארוך עבור קהילה שלמה; וההצעה הוותיקה להקמה של מדינונת למיעוטים במישור נינווה מחלקת הלכה למעשה את עיראק ואת כורדיסטאן, מחייבת משאבים רבים מדי לתחזוקתה ודורשת כוחות צבא רבים להגנתה בכל עת, מה שהופך אותה לתכנית שלא יימצאו לה תומכים בעולם.

על כן נותרים היזידים לפי שעה עם האופציה הכורדית בלבד, שלה הם זקוקים כדי להבטיח את שלום קהילתם. הכורדים – אם דבריהם נאמרים בכנות – מעוניינים בקירוב היזידים וזקוקים לאחדות שורות ולאחדות מטרות לפני היציאה לקרב הגורלי על מוסול בחודש הבא. דיכוי היזידים, רדיפתם ושלילת חירותם וחופש הביטוי שלהם מזיקים לשני הצדדים ופוגעים במטרותיהם. הם גם רעים מאוד לתדמיתו של הנשיא מסעוד בארזאני, שהיה רוצה להצטייר כמנהיג דמוקרטי ופתוח. היזידים והכורדים צריכים בשלב הנוכחי לשלב ידיים ולהפנות את מרצם ואת יכולותיהם למלחמה מול האויב האמיתי של שניהם.