כמעט חמישה חודשים חלפו מאז החלה האינתיפאדה הלא-מוכרזת. ככל שזו מתמשכת, ופיגועי הדקירה נמשכים, גוברת הדילמה של ישראל בנוגע להתמודדות עם גל האלימות.
החלטת הממשלה לאפשר את כניסתם של עשרות פלסטינים נוספים משטחי הגדה המערבית לישראל לצרכי תעסוקה, נוסף על יותר ממאה אלף פועלים שכבר מועסקים בישראל, מלמדת על עניינה של הממשלה לנסות ולהחזיר את נקודת שיווי המשקל של המערכת הישראלית-פלסטינית על כנה. במילים אחרות, להשיב את מודל שיתוף הפעולה בין ירושלים ורמאללה, המתאפיין בסימביוזה כלכלית-ביטחונית מחד, ובקיומו של מרחב מוסכם של קונפליקט בזירה הבין-לאומית, המאפשר לשני הצדדים להציג חזות של עמידה איתנה על יעדיהם המדיניים ארוכי הטווח, מאידך.
אולם החלטת הממשלה על העסקת הפועלים עיוורת לחלוטין להקשר הכולל שבגינו פרצה האלימות הנוכחית. זו נובעת מתסיסה בקרב פלסטינים רבים המעודדים מהמחאה הכלכלית, החברתית והפוליטית של האביב הערבי, ומתנגדים לתפיסת ה"שלום הכלכלי" בישראל, המתגמלת בעיקר את האליטה השלטונית הפלסטינית. הפער הגדל בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם, כמו הדור הצעיר ואוכלוסיית הפועלים בישראל, הנהנים מפירורי שיתוף הפעולה הפלסטיני-ישראלי, מזין את התסיסה האזרחית בשטחים.
מבחינה זו, השגת רגיעה באמצעות שימור השיטה הקיימת ואף העמקתה עלולה להפוך לחרב פיפיות, ולתחזק את מניעיה הכלכליים-חברתיים של האינתיפאדה הנוכחית, העומדים, כאמור, מאחורי המתרחש במזרח התיכון כולו בשנים האחרונות.
בחירתה של ממשלת ישראל במדיניות המחזקת את יחסי הגומלין עם המערכת הפלסטינית מעידה על פסילת החלופה המבוססת על חציצה בין המרחב הפלסטיני לבין המרחב היהודי. בעוד שישראל מחילה את רעיון החציצה על גבולותיה החיצוניים עם מצרים, סוריה וירדן, למשל, היא נמנעת מלעשות זאת בגבולות הפנימיים בין הים התיכון ונהר הירדן. הסיבה לכך ברורה: ההפרדה כמכשיר אסטרטגי לטיפול באלימות הפלסטינית כרוכה בחזרה לשולחן המשא ומתן ובהסדרה מדינית שאיננה מקובלת על דעתה של ממשלת הימין.
מבחינה זו, בכל הנוגע לחלופות הפעולה של ישראל בהתמודדות עם האלימות הפלסטינית, ישראל נמצאת בדילמה לא פשוטה. רעיון ההפרדה, שהדריך את תגובתה של ישראל בתקופת האינתיפאדה השניה ומעט אחריה (גדר ההפרדה, ההתנתקות מעזה), טומן בחובו פוטנציאל של חזרה למשא ומתן מדיני שישראל אינה חפצה זו. בה בעת, העמקת השיטה הקיימת ומסמוס הגבולות בין ישראל לבין הגדה המערבית תחזק את המניעים לאלימות הפלסטינית.
לא זו בלבד שממשלת ישראל מקיימת את התנאים להמשך האלימות, אלא שהיא עושה זאת בנקודת זמן קריטית באינתיפאדה. זו הובלה, עד עתה, על ידי קבוצות של צעירים פלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, ולא סחפה את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ואת הארגונים הפלסטינים ובראשם פתח.
אולם בשטח ישנם סימנים ראשונים לכרסום בדפוסי האלימות הנוכחיים ומעבר לשימוש בנשק חם. נסיונה של ישראל לטפל באלימות על-ידי שימור התנאים המחוללים אותה מעלה את הפוטנציאל לטרור בתוך תחומי הקו הירוק ועלול אף לשחוק את יכולת הריסון העצמי שממפגינים כיום גורמים במערכת הפלסטינית ולצרפם למעגל האלימות. האינתיפאדה הלא-מוכרזת, הנמצאת כיום בשיווי משקל עדין מאד, עלולה להפוך חיש מהר לאינתיפאדה צורמת במיוחד לאוזן הישראלית והפלסטינית גם יחד.
