כוונת מערכת הביטחון לבנות את המכשול באזור וולג'ה בתוואי שאושר השבוע על ידי בג"ץ מלמדת על המשך השימוש הציני שנעשה במושג הביטחון לטובת מטרות פוליטיות, על אי הפקת לקחים מבניית המכשול בשנים האחרונות ועל קוצר ראייה מדיני.
פרקליטות המדינה ומערכת הביטחון כתבו בתצהירם לבג"ץ כי "בניית גדר הביטחון בַּמקום הינה הכרחית לסגירת אחת הפרצות האחרונות שנותרו באזור עוטף ירושלים", בהתייחסם לקטע שאורכו 700 מטרים. אך הם היו אלה אשר הודיעו לבג"ץ, ביחס לפירצה אחרת באורך 5 ק"מ בחלקה המזרחי של ירושלים, שדרכה נכנסים שוהים בלתי חוקיים מדי יום ביומו, כי "בניית הגדר אינה עומדת במקום גבוה בסדר העדיפויות של המשיבים להשלמת גדר הביטחון". הם היו גם אלה אשר הודיעו בשנה שעברה לבג"ץ כי "הקמת הגדר באזור גוש עציון אינה כלולה בתוכניות העבודה של השנה התקציבית הבאה ולעת זו טרם נקבע מועד ליישום התוכנית".
משמע, קטע נרחב של 7-8 ק"מ לאורך הקו הירוק, בהמשך ומדרום לוולג'ה, ישאר פרוץ לשוהים בלתי חוקיים ולמְפַגְעִים כמו אלה שרצחו את התיירת בסמוך לישוב מטע. את סדר העדיפויות הזה לא ניתן להסביר בנימוקים ביטחוניים אלא רק בפוליטיים. בשני המקרים המוזכרים, מעלה אדומים וגוש עציון, בהם התחוור למערכת הביטחון כי התוואי הפוליטי אותו הם מבקשים לבנות לא יעבור את בג"ץ, הם העדיפו לדחות את בנייתו גם במחיר של הפקרת הביטחון על ידי השארת פרצות בגדר. דחייה זו הביאה בין השאר לנטישה של תשתיות לגדר, שנבנו באזורים אלה בעלות של מאות מיליוני שקלים, כאבן שאין לה הופכין.
הכפר וולג'ה, שחציו בתחום המוניציפלי של ירושלים, יצטרף לכפרים ושכונות ערביות בירושלים שהוצאו מתחום הגדר – כמו כפר עקב, סמירמיס ומחנה הפליטים שועפט – במטרה לצמצם את שעור הפלסטינים ב"ירושלים המאוחדת". השנים האחרונות לימדו כי מדיניות זו הובילה לפגיעה באינטרסים הישראלים במספר מישורים. שיעור הפלסטינים בירושלים נמצא כל העת בעלייה ומתקרב ל-40 אחוזים. עשרות אלפי פלסטינים בעלי תעודת זהות ישראלית, וגם אלה שחסרים אותה, שנותרו מחוץ לגדר, העתיקו את מגוריהם אל תוך ירושלים – תחילה לשכונות הערביות שבתוך הגדר, ואחר כך לשכונות היהודיות ואף למערב העיר. תהליך זה היה אחד הגורמים שהביאו לעזיבתם של כ-7000 ישראלים את השכונות הישראליות בצפון מזרח ירושלים במהלך 2009. הכפרים שנותרו מחוץ לחומה הפכו להיות שטח הפקר בהיעדר נוכחות של גורמי שלטון ישראליים ובשל האיסור על נוכחות של גורמי הרשות הפלסטינית. היעדר שירותים מוניציפליים, חוסר במוסדות חינוך, בנייה לא חוקית, גניבת חשמל ומים, פשע ושוק שחור הן רק חלק מהתופעות הרווחות בהם.
שנית, העתקת הגדר מערבה באזור בילעין ונעלין לתוואי טופוגרפי-ביטחוני טוב יותר תקשה עד מאוד על ההפגנות שם, ובניית הגדר בוולג'ה עשויה להעניק לפלסטינים ולרשות הפלסטינית מוקד חדש למחאה עממית. מיקומו בתחומי ירושלים תעלה את סוגיית ירושלים לסדר היום התקשורתי והמדיני. הפנייה הפלסטינית הצפויה לאו"ם בספטמבר תעלה בהכרח את סף הרגישות ברחוב הפלסטיני, לרבות במזרח ירושלים, ועימותים צפויים על רקע בניית הגדר בוולג'ה יוכלו להצית בקלות תבערה שישראל רוצה להימנע ממנה.
יחד עם זאת, השלמת גדר הביטחון עדיין נדרשת, ובעיקר על רקע האפשרות להסלמה בשנה הקרובה. על ישראל לבנותה בתוואי ביטחוני הממזער את הפגיעה בפלסטינים. תוואי כזה, כדברי בג"ץ, "אינו פרי הדמיון": הוא הוצע על ידי המועצה לשלום ולביטחון בתוקף מעמדה כ"ידיד בית המשפט", וחלקים רבים ממנו – צפון מערב עוטף ירושלים, דרום הר חברון, צופין, סלעית ועוד – אומצו כבר על ידי מערכת הביטחון.
אל"מ במיל' שאול אריאלי מתמחה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעבר היה מפקד החטיבה הצפונית בעזה, ראש מנהלת הסכמי הביניים בתקופת רבין וראש מנהלת המו"מ בתקופת ברק. כיום הוא חוקר בכיר בקרן לשת"פ כלכלי, מיוזמי ומובילי "הבנות ז'נבה", חבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון וחבר ב"ישראל יוזמת". פירסם מספר ספרים ומאמרים רבים אודות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
