בתום גל שמועות שנמשך מספר שבועות אישרו מקורות בממשל האיראני כי עלי ג'נתי, שר התרבות ("ההכוונה האסלאמית") בממשלתו של הנשיא חסן רוחאני, התפטר מתפקידו.
ג'נתי, בנו של איתאללה אחמד ג'נתי, אחד מאנשי הדת הרדיקלים ורבי ההשפעה באיראן המכהן הן כיו"ר מועצת המומחים הן כמזכיר מועצת שומרי החוקה, הגיש את התפטרותו לנשיא בתום שלוש שנות כהונה בתפקיד, ושבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות איראן. ג'נתי נחשב במשך שנים לפוליטיקאי שמרן אך פרגמטי המקורב לנשיא לשעבר ויו"ר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני. בשלוש שנות כהונתו כשר ההכוונה האסלאמית הפך ג'נתי ל"סדין אדום" בעיני הממסד הדתי השמרני, שהסתייג משורה של רפורמות שביקש להנהיג במדיניות התרבות הממשלתית.
במדיניותו ביטא ג'נתי את מחויבות הנשיא וממשלתו לתמורות תרבותיות וחברתיות שנועדו להרחיב את חירויות האזרח ולעודד את החופש התרבותי. חודשים ספורים לאחר בחירתו לנשיא הצהיר רוחאני כי אין בכוונת ממשלתו להתערב בסוגיות תרבותיות שמעורבותה בהן אינה חיונית. "איננו מעוניינים בתרבות ממשלתית כי אם בממשלה תרבותית", הכריז רוחאני.
כשר התרבות פעל ג'נתי לקידום רפורמות תרבותיות הדרגתיות ברוח זו. בנו של איש הדת הרדיקלי אימץ גישה ליברלית יחסית, וזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הצהיר כי הממשלה חותרת להרחבת החירויות בתחומי העיתונות, הספרות והקולנוע. הוא ציין כי משרדו מתנגד לסגירת עיתונים ולהטלת מגבלות על פעילות סופרים, אומנים ויוצרי קולנוע, אם כי הודה שקביעת המדיניות בעניינים אלה נתונה לעתים בידי הרשות השופטת. במספר הזדמנויות קרא ג'נתי להסיר חלק מהמגבלות החוקיות על פעילות הרשתות החברתיות וטען כי על השלטונות לחדול ממאמציהם הכושלים לאסור את השימוש בצלחות לוויין, המשמשות את אזרחי איראן לצפייה בשידורי טלוויזיה מחו"ל.
מחויבותו של השר ליישום רפורמות אזרחיות מתונות לא נותרה מוגבלת למישור ההצהרתי בלבד. בספטמבר 2013 התיר משרדו לפתוח מחדש את "בית הקולנוע". מוסד זה, המאגד למעלה מ-5,000 עובדי תעשיית הקולנוע האיראנית, נסגר בראשית 2012, בתקופת כהונתו של השר הקודם, בטענה כי מנהלי המוסד פועלים בניגוד לערכי המהפכה ומשתפים פעולה עם מתנגדי המשטר. גם פעילותה של התזמורת הלאומית האיראנית, שהושעתה בתקופת כהונתו של הנשיא אחמדינז'אד, חודשה בשנת 2015.
בראשית 2015 אישר משרד ההכוונה האסלאמית את הפצתו של אלבום חדש, שכלל שירת סולו של זמרת. הפצת האלבום עוררה ביקורת חריפה בממסד הדתי. אחד מאנשי הדת הבכירים, איתאללה ג'עפר סובחאני, תקף בחריפות את ג'נתי ותהה האם הוא מאפשר שירת נשים משום שכבר פתר את כל בעיות התרבות באיראן. גם בתחום הצנזורה הוביל ג'נתי מדיניות ליברלית יחסית, והתיר את הפצתם של כמה ספרים וסרטי קולנוע מעוררי מחלוקת.
יוזמותיו של השר עוררו את חמתם של השמרנים, ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, ואנשי הדת הבכירים. בדצמבר 2013 ניצל המנהיג פגישה עם חברי "המועצה העליונה של המהפכה התרבותית" על מנת לתת ביטוי לתפישותיו בענייני תרבות ולמתוח ביקורת פומבית – אף כי מרומזת – על כוונת הנשיא רוחאני לצמצם את מעורבות ממשלתו בנושאים אלה. ח'אמנהאי הזכיר לרוחאני כי ממשלתו נדרשת לפקח על ניהול ענייני התרבות, והתריע כי "המתקפה התרבותית" המערבית מסתננת אל לבם ומוחם של הצעירים האיראנים באמצעות התקשורת, האינטרנט, ספרים ומשחקי ילדים, ומהווה איום חמור על איראן.
שר ההכוונה האסלאמית המודח, עלי ג'נתי (פייסבוק)
בשנה האחרונה גיבה ג'נתי את החלטת הממשלה לפטור מופעי מוסיקה מאישור משטרתי מוקדם, מתוך רצון להקל באופן משמעותי על קיומם של מופעים בערים המרכזיות. עבור הממסד הדתי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. קיומם של מופעים בערים הדתיות משהד וקום עורר את חמתם של אנשי דת בכירים, שהאשימו את משרד ההכוונה ואת העומד בראשו בקידום מדינית אנטי-אסלאמית ובהפצת תרבות מערבית בלתי-מוסרית. ג'נתי הגן על מדיניות משרדו, אך בלחץ אנשי הדת הבכירים נאלץ לפטר את מנהל משרדו בעיר קום ולהבטיח כי לא יתיר קיומם של מופעים נוספים במקום מושבה של הנהגת הממסד הדתי השיעי.
אין זו הפעם הראשונה ששר ההכוונה האסלאמית נאלץ להתפטר בלחץ הממסד הדתי. בשנת 1992 נאלץ מוחמד ח'אתמי, שר ההכוונה דאז שנבחר חמש שנים לאחר מכן לנשיא, להתפטר מממשלתו של הנשיא רפסנג'אני בשל התנגדותם של השמרנים למדיניותו הליברלית. בשנת 2000 נאלץ גם עטאללה מוהאג'ראני, שר ההכוונה בממשלת ח'אתמי, להתפטר מתפקידו בלחץ אנשי הדת השמרנים.
שליטתם של השמרנים ברוב מוסדות התרבות באיראן, ובכלל זה ברשות השידור, מגבילה מלכתחילה את סמכויותיו של שר ההכוונה האסלאמית. מנתונים שהתפרסמו בימים האחרונים בתקשורת האיראנית עולה כי קרוב ל-90% מתקציבי התרבות באיראן נשלטים על-ידי קרנות, מוסדות וגופים תרבותיים חוץ-ממשלתיים.
לאחר התפטרותו של ג'נתי הציגו מקורבי הנשיא את הדחתו כחלק ממהלך כולל שנועד לשפר את תפקוד הממשלה בשנת כהונתה האחרונה ואשר כלל פיטורי מספר שרים נוספים. בקרב מבקרי הנשיא, לעומת זאת, נשמעו טענות כי פיטורי השר נועדו להסיט את תשומת הלב מכישלון מדיניותו הכלכלית של הנשיא, ואינם קשורים בהכרח ליחסים העכורים בין השר לממסד השמרני. תהיינה אשר תהיינה הסיבות המיידיות להדחתו של ג'נתי, זוהי עדות נוספת למגבלות כוחו של הנשיא וממשלתו לקדם את יעדי הממשל בתחום האזרחי, וכניעה נוספת ללחץ הממסד הדתי השמרני.
הנשיא רוחאני ממשיך להעניק עדיפות ברורה לטיפול בסוגיות הכלכליות גם במחיר מימוש הבטחותיו לקידום רפורמות אזרחיות ולשיפור במצב זכויות האדם, ובכלל זה הבטחתו לפעול לשחרור שני מנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית, מיר-חוסיין מוסוי ומהדי כרובי, ממעצר הבית בו הם נתונים למעלה מחמש שנים. מדיניות זהירה זו מאפשרת לנשיא להימנע מעימות גלוי עם הממסד השמרני בהנהגת ח'אמנהאי, ומסייעת לו לקדם את יעדיו המרכזיים, ובראשם שיפור המצב הכלכלי לאור הסכם הגרעין. עם זאת, בטווח הבינוני והארוך עלולה מדיניותו של הנשיא להגביר את התסכול בקרב תומכיו במחנה הרפורמיסטי ולהרחיב את הניכור בין המשטר לציבור, ובעיקר הצעירים.
